Enjoying this page?

צורת הדף

דשיילינן להו לסהדי, אי פרוע אי לא פרוע.

דשיילינן להו - אם ראו הפרעון. ואם לאו - נאמן המלוה לומר שלא נכתב אלא להיות מוכן לכשיפרע:

ת"ש: "סמפון שיש עליו עדים - כשר"?

מאי עדים - עדי קיום.

עדי קיום - שכתבו הנפק. דבי דינא לא מקיימי ליה אלא א"כ פרע:

הכי נמי מסתברא.

מדקתני סיפא: "ושאין עליו עדים - פסול".

מאי: "אין עליו עדים"?

אילימא, דליכא עלויה עדים כלל?

צריכא למימר דפסול?!

אלא לאו עדי קיום.

גופא. "סמפון שיש עליו עדים

סמפון שיש עליו עדים - בעדי קיום מוקמינן לה:

- יתקיים בחותמיו.

יתקיים בחותמיו - ואפי' יוצא מתחת יד מלוה כשר:

אין עליו עדים,

אין עליו עדי קיום - אבל עדים חתומין עליו:

ויוצא מתחת ידי שליש,

ויוצא מתחת ידי שליש - שאין הלוה מוציאו ולא המלוה אלא שליש שביניהם נאמן:

או שיוצא לאחר חיתום שטרות

או שיצא אחר חיתום שטרות - שיצא לפנינו כשהוא כתוב בשטר חוב אחר החתימה כשר:

- כשר".

"יוצא מתחת ידי שליש" - דהא הימניה מלוה לשליש.

דהא הימניה מלוה לשליש - דעל כרחך אין כותב שובר אלא מלוה, והוא מסרו ליד השליש:

"יוצא לאחר חיתום שטרות" נמי - דאי לאו דפריע לא הוה מרע ליה לשטריה:

 הדרן עלך שנים אוחזין

 

פרק שני - אלו מציאות

מתני'

אלו מציאות שלו, [מפורשים במשנה זו] ואלו חייב להכריז [מפורש במשנה לקמן].

אלו מציאות שלו:

מצא פירות מפוזרין.

מצא פירות מפוזרין - נתייאשו הבעלים מהן כדאמר בגמרא והפקר הן:

מעות מפוזרות.

מעות מפוזרות - הואיל ואין להם סימן ניכר - איאושי מיאש והוו להו הפקר. וזהו טעם כולם:

כריכות ברשות הרבים.

כריכות - עומרים קטנים. כמו: "מאלמים אלומים", ומתרגמינן בירושלמי "מכרכן כריכן" (בראשית לז):

ברה"ר - שהכל דשין עלייהו, ואם היה סימן נקשר עליהן הרי הוא נשחת:

ועגולי דבילה. 

ככרות של נחתום.

של נחתום - כל ככרות הנחתומין שוין. אבל ככרות של בעל הבית, יש בהן סימן:

מחרוזות של דגים.

וחתיכות של בשר.

וגיזי צמר הלקוחין ממדינתן.

ממדינתן - כמות שהן גזוזות, כשאר כל גיזת המדינה, לאפוקי הבאות מבית האומן כדקתני סיפא:

ואניצי פשתן.

אניצי פשתן - רישט"א בל' אשכנז, ובמקומינו פופי"ר:

ולשונות של ארגמן

ולשון של ארגמן - צמר סרוק ומשוך כמין לשון, וצבוע ארגמן, ומצויין הן:

הרי אלו שלו.  דברי רבי מאיר. 

ר' יהודה אומר: כל שיש בו שינוי - חייב להכריז.

כיצד?

מצא עגול ובתוכו חרס,

מצא עיגול - של דבילה:

ככר ובתוכו מעות.

רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל כלי אנפוריא - אין חייב להכריז: 

אנפוריא - בגמ' מפרש 

גמ'  

"מצא פירות מפוזרין".

וכמה?

וכמה - חשוב פיזור:

א"ר יצחק: קב בארבע אמות.

קב - מפוזר בארבע אמות, אבל בג' אמות לא הוי פיזור. וטעמא מפרש ואזיל:

היכי דמי?

אי דרך נפילה?

אי דרך נפילה - אם מצאם דרך נפילה, שיש לדעת שלא הונחו שם מדעת אלא נפלו:

אפילו טובא נמי?

אפילו טובא - מקב נמי, דכיון דאין בהן סימן, איאושי מיאש:

ואי דרך הינוח?

ואי דרך הינוח וכו' - עתיד לחזור וליטלן:

אפילו בציר מהכי, נמי לא?

א"ר עוקבא בר חמא: במכנשתא דבי דרי עסקינן.

במכנשתא דבי דרי - בשעת אסיפת גרנות, וכאן דשן בעליהן. ונשאו את העיקר ונותרו אלו:

קב בארבע אמות דנפיש טרחייהו - לא טרח איניש, ולא הדר אתי ושקיל להו, אפקורי מפקר להו.

נפיש טרחייהו - לקבצן:

בציר מהכי - טרח, והדר אתי ושקיל להו, ולא מפקר להו.

בציר מהכי - אם היה פזורן בפחות מכן:

בעי רבי ירמיה: חצי קב בשתי אמות, מהו?

קב בארבע אמות טעמא מאי - משום דנפיש טרחייהו.

חצי קב בשתי אמות, כיון דלא נפיש טרחייהו - לא מפקר להו.

או דלמא, משום דלא חשיבי.

משום דלא חשיבי - עליה קב פירות לטרוח עליהן טורח קיבוץ של ארבע אמות:

וחצי קב בשתי אמות - כיון דלא חשיבי - מפקר להו?

קביים בשמונה אמות - מהו?

קב בארבע אמות טעמא מאי - משום דנפיש טרחייהו, וכ"ש קביים בשמונה אמות כיון דנפישא טרחייהו טפי - מפקר להו.

או דלמא משום דלא חשיבי, וקביים בשמונה אמות כיון דחשיבי - לא מפקר להו?

קב שומשמין בארבע אמות, מהו?

שומשמין - דקין מאד ויש טורח בקיבוצן יותר מחטין אבל דמיהן יקרין:

קב בארבע אמות טעמא מאי משום דלא חשיבי, ושומשמין כיון דחשיבי - לא מפקר להו.

או דלמא משום דנפיש טרחייהו, וכ"ש שומשמין, כיון דנפיש טרחייהו טפי - מפקר להו?

 

קב תמרי בארבע אמות; קב רמוני בארבע אמות - מהו?

תמרים ורמונין - גסים הן ואין טורח בקבוצן:

קב בארבע אמות טעמא מאי, משום דלא חשיבי.

קב תמרי בארבע אמות קב רמוני בארבע אמות נמי - כיון דלא חשיבי - מפקר להו.

או דלמא משום דנפישא טרחייהו. וקב תמרי בארבע אמות וקב רמוני בארבע אמות - כיון דלא נפיש טרחייהו - לא מפקר להו?

מאי?

תיקו:

איתמר:

_____

Questions on Elu Perek Elu Metzios 21a