לעולם או שדרה או גולגולת תנן - כי קתני דששה דברים הן בהנהו דפליגי עליה רבים אבל בעצם כשעורה דלא פליגי עליה רבים אלא יחיד לא חשיב ליה ממניינא ולעולם או שדרה  או גולגולת תנן וחשיב להו תרי וליכא בהו אלא ששה דסמי מכן שעורה ואיכא דאמרי כשעורה הוא ממנינא משום דאתיי' לה מן המת אבל אבר מן החי סמי מכאן:

ואיבעית אימא כי קתני כל היכא דנזיר מגלח על אהילו לאפוקי - עצם כשעורה. דלדברי הכל לא מיטמא נזיר על אהילו וא"ת רביעית דם דלא מיטמא באהילו וקתני לר"ע מיטמא  נזיר באהילו דאיהו משמע ליה מעל כל נפשות מת לא יבא כדאמרינן לעיל (דף לח.) מנין לרביעית דם שמטמא באהל כו':

לא תשנה רביעית דם בחזרה - שחזר בו ר"ע דודאי לא חזר בו שלעולם היה סבור שרביעית דם הבאה מב' מתים מטמא באהל:

שהרי למודו בידו - למודו ערוך כך שהוא מטמא והנזיר מגלח וחכ"א כשהוא בא ממת א' ה"ז מטמא באהל אבל אין הנזיר מגלח עליו עד שיהא בו רביעית לוג:

עד ימיו - כלומר כל ימיו היה מטמא ר"ע שמא משמת חזר בו:

הושחרו שיניו - של ר"ש:

מפני תעניותיו - לפי שדרך גנאי היה משתעי עליה דר"ע ואמר אם משמת חזר בו:

ת"ש ב"ש אומרים רובע עצמות מן העצמות - שאמרו שמטמאין באהל ומזה עליהן בשלישי כגון שבא משני עצמות או משלשה עצמות אבל לא מעצם אחד:

וב"ה אומרים - רובע עצמות שאמרו מן הגויה בזמן שהוא בא מרוב הבנין או מרוב המנין אבל משאר איברים שאין רוב בנין או רוב מנין אינו מטמא באהל:

משני שוקים וירך אחד - ג' איברים כב"ש ויהא בהן רוב בניינו וב"ה אומרים מרוב המנין אבל לא משאר אברים הרי הוא יכול להתקיים דברי ב"ה כמו במפרקי ידים ורגלים שיהא  בהן רוב מנין וג' אברים כב"ש:

שמאי אומר - רובע עצמות שאמרו אפילו הבא מעצם אחד מטמא באהל ומאי מעצם אחד כגון דאתי מן השדרה או מגולגולת:

מאי - מי הוי נזיר מגלח עליו או לא:

דחמירי - דאית בהו חומרא טפי משאר אברים:

ליתני - בה בהדיא ועל רובע עצמות הבא מן השדרה של שני מתים ומן הגולגולת של ב' מתים שר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין: