ומשלך יתנו לך.
ומשלך יתנו לך - כלומר לא משלהם הוא מתנה אלא מזונות קצובים לך מן השמים:
אין אדם נוגע במוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא:
ואין מלכות נוגעת בחברתה - משהגיע זמן המלכות ליפול ותעמוד אחרת לא יאחר זמן כמלא נימא אלא מי שזמנה ליפול בלילה נופלת בלילה שנאמר (דניאל ה) ביה בליליא איתקטל בלשצר ושזמנה ביום נופלת ביום שנאמר (יחזקאל ל) ובתחפנחס חשך היום:
הוגרס בן לוי וכו':
תניא: כשהוא נותן קולו בנעימה, מכניס גודלו לתוך פיו, ומניח אצבעו בין הנימין,
לבין הנימין - בין חליקת נימת השפה נגד מחיצת החוטם:
עד שהיו אחיו הכהנים נזקרים בבת ראש לאחוריהם.
נזקרים בבת ראש - נרתעין מהכרעת הקול:
ת"ר: בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב.
אמרו עליו: שהיה נוטל ד' קולמוסין בין אצבעותיו, ואם היתה תיבה של ד' אותיות, היה כותבה בבת אחת.
אמרו לו: מה ראית שלא ללמד?
כולן מצאו תשובה לדבריהם, בן קמצר לא מצא תשובה לדבריו.
על הראשונים נאמר: (משלי י, ז) זכר צדיק לברכה, ועל בן קמצר וחביריו נאמר: ושם רשעים ירקב.
מאי ושם רשעים ירקב?
אמר ר' אלעזר: רקביבות תעלה בשמותן,
רקביבות - רדולי"א חלודה ככלי ברזל שאין משתמשין בו:
דלא מסקינן בשמייהו.
דלא מסקי בשמייהו - לא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע:
מתיב רבינא: מעשה בדואג בן יוסף שהניחו [אביו] בן קטן לאמו.
בכל יום היתה אמו מודדתו בטפחים, ונותנת משקלו של זהב לבית המקדש.
מודדתו בטפחים - לידע כמה נוסף בו מיום ליום ונותנת המשקל אומד התוספת:
וכשגבר אויב, טבחתו ואכלתו.
ועליה קונן ירמיה: (איכה ב, כ) אם תאכלנה נשים פרים עללי טפוחים.
משיבה רוח הקדש ואומרת: אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא.
כהן ונביא - זכריה בן יהוידע הכהן אלמא מסקינן בשמייהו דהא דואג האדומי רשע היה וזה קראו לתינוק בשמו:
חזי מאי סליק ביה.
חזי מאי דסליק ביה - ראה מה עלתה ביה שנשחט:
אמר ר' אלעזר: צדיק מעצמו,
צדיק מעצמו - ע"י מעשיו נזכר לטובה:
ורשע מחבירו.
רשע אף ע"י חבירו - נזכר לרעה:
צדיק מעצמו - דכתיב: זכר צדיק לברכה.
ורשע מחבירו - דכתיב: ושם רשעים ירקב.
שם רשעים - ולא כתיב שם רשע:
אמר ליה רבינא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגדתא קמיה: מנא הא מילתא דאמור רבנן: זכר צדיק לברכה?
א"ל: דהא כתיב: זכר צדיק לברכה.
מדאורייתא מנא לן?
דכתיב: (בראשית יח, יז) וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה,
המכסה אני מאברהם - וכיון שהזכיר שמו ברכו וסמיך ליה ואברהם היו יהיה וגו':
וכתיב: (בראשית יח, יח) ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום.
מנא הא מילתא דאמור רבנן: שם רשעים ירקב?
א"ל: דהא כתיב: ושם רשעים ירקב.
מדאורייתא מנא לן?
דכתיב: (בראשית יג, יב) ויאהל עד סדום, וכתיב: ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד.
אמר ר' אלעזר: צדיק דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, רשע דר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם.
צדיק דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם - עובדיה.
עובדיה - היה דר בין אחאב ואיזבל:
רשע דר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם - זה עשו.
[ואמר] רבי אלעזר: מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים, ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים.
מברכתן של צדיקים כו' - במקום שהקב"ה מברך את הצדיקים שם מקלל את הרשעים:
מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים, דכתיב: (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', וכתיב בתריה: (בראשית יח, כ) ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה.
ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים, דכתיב: ואנשי סדום רעים וחטאים לה', וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו.
[ואמר] רבי אלעזר: אפי' בשביל צדיק אחד עולם נברא.
שנאמר: וירא אלהים את האור כי טוב,
וירא את האור - ראה בדעתו להתקיים האור של עולם בשביל הצדיק שהוא טוב:
ואין טוב אלא צדיק, שנאמר: (ישעיהו ג, י) אמרו צדיק כי טוב.
[ואמר] ר' אלעזר: כל המשכח דבר מתלמודו, גורם גלות לבניו.
שנאמר: (הושע ד, ו) ותשכח תורת אלהיך, אשכח בניך גם אני.
ר' אבהו אמר: מורידין אותו מגדולתו.
שנאמר: (הושע ד, ו) כי אתה הדעת מאסת, ואמאסך מכהן לי.
אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו.
שנאמר: (קוהלת א, ה) וזרח השמש ובא השמש, עד שלא כבתה שמשו של עלי, זרחה שמשו של שמואל הרמתי.
[ואמר] ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטין - עמד ושתלן בכל דור ודור.
שנאמר: (שמואל א ב, ח) כי לה' מצוקי ארץ, וישת עליהם תבל.
וישת עליהם תבל - פיזרן בכל הדורות להיות שתות וקיום ויסוד לקיים תבל:
[ואמר] רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן: אפי' בשביל צדיק אחד העולם מתקיים.
שנאמר: (משלי י, כה) וצדיק יסוד עולם.
רבי חייא דידיה אמר: מהכא: (שמואל א ב, ט) רגלי חסידיו ישמור.
רגלי חסידיו - בשביל חסידיו כמו ויברך ה' אותך לרגלי (בראשית ל):
חסידיו - טובא משמע.
אמר רב נחמן בר יצחק: חסידו כתיב.
[ואמר] רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא, שוב אינו חוטא, שנאמר: רגלי חסידיו ישמור.
שוב אינו חוטא שנא' רגלי חסידיו ישמור - סופי חסידיו ישמור:
דבי ר' שילא אמרי: כיון שבאה לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה ואינו חוטא, שוב אינו חוטא, שנאמר: רגלי חסידיו ישמר.
פעם ראשונה ושנייה כו' - רגלי חסידיו משהנהיג בחסד שני רגלים כמו זה שלש רגלים (במדבר כב) פעמים ישמור אותו מן החטא:
אמר ריש לקיש: מאי דכתיב: (משלי ג, לד) אם ללצים הוא יליץ,
אם ללצים הוא יליץ - אם ללצים הוא בא להתחבר הוא יליץ לא ימנעוהו ולא יעזרוהו:
ולענוים יתן חן?
אם לענוים - הוא בא להתחבר יתן לו חן מי שבידו ליתן:
בא לטמא,
כיון שבא אדם לטמא - להיות רשע:
פותחין לו.
פותחין לו - פתח הטומאה ליכנס בו מספיקין בידו ואין מונעין ממנו מן השמים לעכבו:
בא לטהר, מסייעין אותו.
תנא דבי רבי ישמעאל: משל לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון