אין טשין את התנור באליה.
ואם טש, כל הפת כולה אסורה.
עד שיסיק את התנור".
הא הוסק התנור מיהא שרי.
תיובתא דרבא בר אהילאי?
תיובתא.
אמר ליה רבינא לרב אשי, "וכי מאחר דאיתותב רבא בר אהילאי, אמאי קאמר רב "קדירות בפסח ישברו"?"
אמר ליה, התם תנור של מתכת, הכא בקדיר' של חרס.
ואיבעית אימא, הא והא בשל חרס, זה הסיקן מבפנים, וזה הסיקן מבחוץ.
וכי תימא ה"נ, ליעבד ליה הסקה מבפנים?
חייס עליה, משום דפקעה.
הלכך האי בוכיא, הסיקו מבחוץ הוא, ואסור.
ואי מלייה גומרי, שפיר דמי.
א"ל רבינא לרב אשי, "הני סכיני בפסחא, היכי עבדינן להו?"
אמר ליה, "לדידי חדתא קא עבדינן".
אמר ליה, "תינח מר, דאפשר ליה.
דלא אפשר ליה, מאי?"
אמר ליה, "אנא כעין חדתא, קאמינא.
קתייהו בטינא, ופרזלייהו בנורא.
והדר מעיילנא לקתייהו ברותחין".
והלכתא, אידי ואידי ברותחין ובכלי ראשון.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע, עץ פרור, מגעילו ברותחין ובכלי ראשון.
קסבר, כבולעו כך פולטו.
בעו מיניה מאמימר, הני מאני דקוניא, מהו לאישתמושי בהו בפסחא?
ירוקא, לא תיבעי לך, דודאי אסירי.
כי תיבעי לך, אוכמי וחיורי מאי?
והיכא דאית בהו קרטופני לא תיבעי לך, דודאי אסירי.
כי תיבעי לך דשיעי.
מאי?
א"ל, חזינא להו דמידייתי, אלמא בלעי ואסירי.
והתורה העידה על כלי חרס, שאינו יוצא מידי דופיו לעולם.
ומאי שנא לענין יין נסך, דדריש מרימר "מאני דקוניא, בין אוכמא בין חיורי ובין ירוקי שרי"?
וכי תימא יין נסך דרבנן, חמץ דאורייתא?
כל דתקון רבנן, כעין דאורייתא תקון.
אמר ליה, זה תשמישו על ידי חמין, וזה תשמישו על ידי צונן.
אמר רבא בר אבא אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל, כל הכלים שנשתמשו בהן חמץ בצונן, משתמש בהן מצה, חוץ מן בית שאור, הואיל שחימוצו קשה.
אמר רב אשי, ובית חרוסת כבית שאור, שחימוצו קשה דמי.
אמר רבא, הני אגני דמחוזא, הואיל ותדירי למילש בהו חמירא, ומשהו בהו חמירא כבית שאור, שחימוצו קשה דמי.
פשיטא?
מהו דתימא, כיון דרויחא שליט בהו אוירא, ולא בלעי.
קמ"ל:
משנה
נכרי שהלוה את ישראל על חמצו, אחר הפסח, מותר בהנאה.
וישראל שהלוה את נכרי על חמצו, אחר הפסח, אסור בהנאה:
גמרא
איתמר, "בעל חוב:
אביי אמר, למפרע הוא גובה.
ורבא אמר, מכאן ולהבא הוא גובה".
כל היכא דאקדיש לוה וזבין לוה, כולי עלמא לא פליגי, דאתי מלוה וטריף.