מל ולא פרע את המילה, כאילו לא מל:
פרע - גילה:
גמרא
אמר רבי אבינא א"ר ירמיה בר אבא אמר רב: בשר החופה את רוב גובהה של עטרה:
רוב גובהה - לא תימא רוב העטרה דקתני מתני' רוב היקפה אלא אפילו רוב גובהה במקום אחד:
ואם היה בעל בשר וכו':
אמר שמואל: קטן המסורבל בבשר,
קטן המסורבל בבשר - פלטר"י ([[:קטגוריה:{קטן (פילטרי"ץ: מרופד [מלשון feltre |{קטן, (פילטרי"ץ: מרופד [מלשון feltre ]][[קטגוריה:{קטן (פילטרי"ץ: מרופד [מלשון feltre ]])} בלע"ז ששמן ועב ולאחר שנימול נראה כמכסהו:
רואין אותו, כ"ז שמתקשה ונראה מהול, אינו צריך למול, ואם לאו, צריך למול.
במתניתא תנא: רשב"ג אומר: קטן המסורבל בבשר, רואין אותו, כל זמן שמתקשה ואינו נראה מהול, צריך למולו, ואם לאו, אינו צריך למולו.
כל זמן שמתקשה - ומתוך הקישוי מתפשט בשרו בדשמואל גרסינן ונראה מהול במתניתא גרסינן ואינו נראה מהול:
מאי בינייהו?
איכא בינייהו: נראה ואינו נראה:
איכא בינייהו נראה ואינו נראה - לשמואל נראה מהול הוא דאין צריך למולו הא נראה ואינו נראה צריך למתניתא אינו נראה הוא דצריך הא נראה ואינו נראה אינו צריך:
מל ולא פרע:
ת"ר: המל אומר: אקב"ו על המילה.
אבי הבן אומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו.
העומדים אומרים: כשם שנכנס לברית, כך יכנס לתורה, לחופה, ולמע"ט.
והמברך אומר: אשר קידש ידיד
אשר קידש ידיד מבטן - יצחק קרי ידיד על שם אשר אהבת (בראשית כב):
מבטן,
מבטן - דקודם שנולד נתקדש למצוה זו דכתיב (שם יז) אבל שרה אשתך וגו' והקימותי את בריתי אתו היינו מילה:
חוק בשארו
בשארו - בבשרו:
שם,
שם - חק של מילה:
וצאצאיו
וצאצאיו - אחריו:
חתם באות ברית קדש.
חתם באות - זו של ברית קדש:
על כן בשכר זאת, אל חי חלקנו, צוה להציל ידידות שארינו משחת,
צוה להציל ידידות שארינו משחת - מגיהנם דכתיב גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו (זכריה ט):
למען בריתו אשר שם בבשרנו.
בא"י, כורת הברית.
המל את הגרים אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אקב"ו על המילה.
והמברך אומר: אקב"ו למול את הגרים, ולהטיף מהם דם ברית, שאילמלא דם ברית, לא נתקיימו שמים וארץ.
שנאמר: (ירמיהו לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי.
בא"י, כורת הברית.
המל את העבדים אומר: אקב"ו על המילה.
והמברך אומר: אקב"ו למול את העבדים, ולהטיף מהם דם ברית, שאילמלא דם ברית, חוקות שמים וארץ לא נתקיימו.
שנאמ': אם לא בריתי יומם ולילה, חקות שמים וארץ לא שמתי.
בא"י, כורת הברית:
פרק עשרים - תולין
משנה
רבי אליעזר אומר: תולין את המשמרת בי"ט,
תולין את המשמרת - שמסננין בה שמרי יין ומותח פיה לכל צד בעגול ונעשה כאהל על חלל הכלי שקורין אשטנד"א (אישטינד"א: מסננת [בצורת בד הנמתח על זרבוביתו של כלי. במילונים לצרפתית עתיקה מביאים רק את המשמעות "מיתוח"]) ואע"ג דעביד אהל שרי בי"ט כדמפרש בגמרא אבל בשבת מיתלא לכתחילה לא אבל אם תלויה היא נותנין לתוכה שמרים ומסנן דאין דרך בורר בכך:
ונותנין לתלויה בשבת.
וחכ"א: אין תולין את המשמרת בי"ט, ואין נותנין לתלויה בשבת, אבל נותנין לתלויה ביום טוב:
גמרא
השתא ר"א אוסופי אהל עראי לא מוספינן, למיעבד לכתחלה שרי?
מאי היא? דתנן: פקק החלון,
פקק החלון - כגון ארובת הגג:
ר"א אומר: בזמן שקשור ותלוי, פוקקין בו, ואם לאו, אין פוקקין בו.
וחכ"א: בין כך ובין כך פוקקין בו.
ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה בי"ט, ואין צ"ל בשבת.
לא נחלקו אלא להוסיף,
אלא להוסיף - כגון פקק זה שאינו אלא תוספת עראי על האהל:
שר"א אומר: אין מוסיפין בי"ט, ואין צ"ל בשבת.
וחכ"א: מוסיפין בשבת, ואין צ"ל ביום טוב.
ר"א סבר לה כרבי יהודה,
סבר ליה כרבי יהודה - הלכך הכא שרי דמכשירי אוכל נפש הוא:
דתניא: אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד.
רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש.
אימר דשמעינן ליה לר' יהודה במכשירין שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב,
שאי אפשר לעשותן מעי"ט - כגון שפוד שנרצם בי"ט:
במכשירין שאפשר לעשותם מעיו"ט, מי שמעת ליה?
דר"א עדיפא מדרבי יהודה:
עדיפא - חזקה דהוא שרי אפילו מכשירין שאפשר מעיו"ט:
וחכ"א:
איבעיא להו: תלה, מאי?
אמר רב יוסף: תלה, חייב חטאת.
א"ל אביי: אלא מעתה, תלא כוזא בסיכתא,
תלה כוזא בסיכתא - תלה כלי קטן במגוד:
הכי נמי דמיחייב?
ה"נ דמיחייב - והכא מאי חיובא איכא באהל עראי בנין גמור לא הוי ומדרבנן הוא דמיתסר: