בתלתא, אמר להו מצות הגבלה.
בארבעה, עבוד פרישה.
ורבנן סברי, בתרי בשבא איקבע ירחא.
בתרי בשבא לא אמר להו ולא מידי, משום חולשא דאורחא.
בתלתא, אמר להו, "ואתם תהיו לי".
בארבעה אמר להו, מצות הגבלה.
בה' עבוד פרישה.
מיתיבי (שמות יט) "וקדשתם היום ומחר".
קשיא לר' יוסי?
אמר לך ר' יוסי, יום אחד הוסיף משה מדעתו[1].
דתניא, "ג' דברים עשה משה מדעתו, והסכים הקב"ה עמו.
1. הוסיף יום אחד מדעתו.
2. ופירש מן האשה.
3. ושבר את הלוחות.
הוסיף יום אחד מדעתו, מאי דריש?
"היום ומחר", היום כמחר. מה למחר לילו עמו, אף היום לילו עמו. ולילה דהאידנא נפקא ליה. ש"מ תרי יומי לבר מהאידנא.
ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו?
דלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא.
ופירש מן האשה מאי דריש?
נשא קל וחומר בעצמו, אמר, "ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה אחת, וקבע להן זמן, אמרה תורה, (שמות יט) "והיו נכונים וגו' אל תגשו".
אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי, ואינו קובע לי זמן, על אחת כמה וכמה!
ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו?
דכתיב (דברים ה) "לך אמור להם שובו לכם לאהליכם".
וכתיב בתריה, "ואתה פה עמוד עמדי".
ואית דאמרי (במדבר יב) "פה אל פה אדבר בו".
שבר את הלוחות, מאי דריש?
אמר, "ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות, אמרה תורה (שמות יב) "וכל בן נכר לא יאכל בו", התורה כולה [כאן] וישראל {משומדים} על אחת כמה וכמה!"
ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו?
שנאמר (שמות לד) "אשר שברת".
ואמר ר"ל, יישר כחך ששיברת.
ת"ש (שמות יט) "והיו נכונים ליום השלישי".
קשיא לר' יוסי?
הא אמרינן, יום אחד הוסיף משה מדעתו.
ת"ש, "'שלישי', שלישי בחדש, ושלישי בשבת[2]".
קשיא לרבנן?
אמרי לך רבנן, הא מני רבי יוסי היא.
שלישי למאי?
לכדתניא (שמות יט) "וישב משה את דברי העם אל ה'".
וכתיב, "ויגד משה את דברי העם אל ה'".
מה אמר לו הקב"ה למשה?
ומה אמר להם משה לישראל?
ומה אמרו ישראל למשה?
ומה השיב משה לפני הגבורה?
זו מצות הגבלה.
דברי ר' יוסי בר יהודה.
רבי אומר, בתחילה פירש עונשה.
דכתיב, "וישב משה", דברים שמשבבין דעתו של אדם.
ולבסוף פירש מתן שכרה.
דכתיב, "ויגד משה" דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה[3].
ואיכא דאמרי, בתחילה פירש מתן שכרה.
דכתיב "וישב משה" דברים שמשיבין דעתו של אדם.
ולבסוף פירש עונשה, דכתיב "ויגד משה" דברים שקשין לאדם כגידין[4].
תא שמע, "'ששי' ששי בחודש, ששי בשבת".
קשיא לרבנן?
הא נמי רבי יוסי היא.
ששי למאי?
רבא אמר,
בתלתא אמר להו מצות הגבלה - שהדברים שנאמרו לו בשני ירד לערב ואמרן לישראל כדכתיב ויבא משה ויקרא לזקני העם וגו' ולמחרת השכים ועלה וישב משה את דברי העם וגו' כדאמר כל עליותיו בהשכמה היו ובו ביום נאמר לו הנה אנכי בא אליך בעב וגו' ומצות הגבלתם דהשמרו לכם עלות בהר אע"פ שהיא כתובה אחר וקדשתם היום ומחר שהיא מצות פרישה קודם לכן נאמרה דכתיב בההיא עלייה שעלה בשלישי להשיב להקב"ה דברי העם דנעשה (ונשמע) הנה אנכי בא אליך וסיפא דקרא ויגד משה את דברי העם וגו' וכי מה דברי העם יש כאן אלא מצות הגבלה נאמר לו בו ביום ולקמן תניא לה הכי ולערב אמרה לישראל ולמחרת בד' השכים ועלה והגיד שקבלו עליהם מצות הגבלה ונאמרה לו מצות פרישה וקדשתם היום ומחר ואע"פ שיש עוד ג' ימים עד יום שבת האמרינן לקמן לר"י דמשה הוסיף יום אחד מדעתו:
היום ומחר - משמע בה' נאמר לו לפרוש ה' וו':
אמר לך ר' יוסי - לעולם ברביעי נאמר לו לפרוש ד' וה' והוא הוסיף יום אחד והסכים הקב"ה לדעתו:
ופירש מן האשה - לגמרי לאחר מתן תורה מיד משפירש עם חביריו שוב לא חזר לתשמיש: אף היום צריך להיות לילו עמו והא לא אפשר:
וקבע להם זמן - אימתי ידבר עמהם:
אמרה תורה והיו נכונים וגו' - פירשו מנשותיהן:
ולא קבע לי זמן - לדבורו שאוכל לפרוש קודם לכן:
לאהליכם - להתיר נשותיכם לתשמיש שאסרתי לכם:
בן נכר - מומר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים:
התורה כולה - תלויה בלוחות הללו וישראל מומרים על אחת כמה וכמה שאינם כדי לה:
אשר - אישור שאישרו ושיבחו על שבירתן: ה"ג והיו נכונים ליום השלישי ול"ג והיו נכונים לשלשת ימים:
הא אמרן יום אחד הוסיף - והאי קרא דוהיו נכונים ליום השלישי קודשא בריך הוא אמר ליה ומשה אמר להן היו נכונים לשלשת ימים ולא אמר ליום השלישי אלא פירשו ג' ימים וקרא דכתיב ויהי ביום השלישי בהיות הבקר שלישי לימים שלמים שלילן עמם קאמר:
ת"ש - דתניא בברייתא הכי שלישי שלישי בחדש היה שלישי בשבת היה ולקמן בעי שלישי קמא למאי ע"כ במילתא דשלישי קמיירי וקאמר. עלה שלישי זה שלישי בחדש:
קשיא לרבנן - דשמעינן בחד בשבא איקבע ירחא א"כ על כרחך בתרי בשבת אמר ואתם תהיו בתלתא הגבלה בארבעה פרישה ובשביעי נתנה תורה דהא לכ"ע בשבת נתנה תורה:
לכדתניא כו' - והכי קאמר יום שלישי לדברים שהתחיל משה להמשיך לבם של ישראל ולפרש עונשן ומתן שכרן ואותו יום היה שלישי בחדש (ונשמע) לויגד משה שאמר להן לישראל ומה אמרו ישראל למשה על כך שהוצרך משה להגיד למקום והלא לא נאמר בינתים אלא הנה אנכי בא וגו': זו מצות הגבלה שאע"פ שכתובה אחר מצות פרישה בשלישי נאמרה לו והוצרך להשיב שקבלו עליהן:
עונשה - של תורה:
משבבין - כמו וילך שובב (ישעיהו נז) שמונעין מלקבל שאם יקבלו יענשו הדברים הללו משבבין את לבם מן המקום ואף על פי כן קיבלו עליהן:
כגידין - ירק מר:
ששי ששי בחדש כו' - לקמיה בעי ששי קמא למאי דהכא ליכא למימר ששי לאותן דברים דבשלמא שלישי דברייתא לעיל איכא למימר דאיירי בהו דהא כל ג' ימים היה משה מדבר באותן הדברים דעל כרחיך ויגד משה בד' כתיב דברים שקבלו בג':
קשיא לרבנן - דמשמע דבחד בשבא איקבע ירחא: