ומפני ביטול עניים,
ומפני בטול עניים - שלא היו יודעים מתי יקצור אותם:
שלא יהו עניים יושבין ומשמרין: עכשיו מניח בעה"ב פאה.
ומפני חשד,
מפני החשד - שהעוברין רואין בגמר קצירו שהוא מכלה את הכל לא ידעו שנתנה כבר:
שלא יהיו עוברין ושבין אומרים: תבא מארה לאדם שלא הניח פאה בשדהו.
ומשום (ויקרא יט, ט) בל תכלה.
ומשום לא תכלה - דמשמע שעת כילוי:
אטו כולהו לאו משום בל תכלה נינהו?
אטו כולהו - הני דאמרן לא טעמא דלא תכלה קא מפרשי מאי שנא שעת כילוי:
אמר רבא: מפני הרמאין:
אמר רבא מפני הרמאין - העוברין על לא תכלה ואומרים כבר הנחנוה:
אמר רב יצחק בר רדיפה א"ר הונא: נר שיש לה שני פיות, עולה לב' בני אדם.
שתי פיות - שהנרות שלהם של חרס הן ומכוסין ועושים לו נקב בצדי כסויו להכניס לו הפתילה והוא הפה ולמעלה בכיסויו יש נקב קטן וגם חלל יש למעלה מן הכסוי וממלאו שמן והוא נכנס דרך הנקב מעט מעט אם יש בו שני נקבים משני צדדין עולה לשני בני אדם. למהדרין העושין נר לכל אחד ואחד:
אמר רבא: מילא קערה שמן והקיפה פתילות, כפה עליה כלי, עולה לכמה בני אדם.
לא כפה עליה כלי, עשאה כמין מדורה, ואפילו לאחד נמי אינה עולה:
עשאה כמדורה - שהאש מתחברת לאמצעיתה ואינו דומה לנר:
אמר רבא: פשיטא לי, נר ביתו ונר חנוכה,
נר ביתו ונר חנוכה - נר ביתו בשבת והוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לשתי נרות:
נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו.
שלום ביתו - והכי אמרינן לקמן (דף כה:) ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת שבני ביתו מצטערין לישב בחשך:
נר ביתו וקידוש היום, נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו.
בעי רבא: נר חנוכה וקידוש היום מהו?
קידוש היום עדיף דתדיר, או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא?
בתר דאבעיא הדר פשטה: נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא:
אמר רב הונא: הרגיל בנר, הויין ליה בנים תלמידי חכמים.
בנים תלמידי חכמים - דכתיב (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה:
הזהיר במזוזה, זוכה לדירה נאה.
הזהיר בציצית, זוכה לטלית נאה.
הזהיר בקידוש היום, זוכה וממלא גרבי יין.
רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דרבי אבין נגרא,
דרבי אבין נגרא - חרש עצים:
חזא דהוה רגיל בשרגי טובא,
בשרגא - דשבת:
אמר: תרי גברי רברבי נפקי מהכא.
נפקי מינייהו רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין.
רב חסדא הוה רגיל דהוה חליף ותני
חליף ותני - עובר ושונה כלומר עובר תמיד:
אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי,
דבי נשא - אביו ואיכא דאמרי חמיו:
חזא דהוה רגיל בשרגי טובא, אמר: גברא רבא נפק מהכא.
נפק מינייהו רב שיזבי.
נפק מינייהו - דחתנו כבנו:
דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת לה.
מאחרה ומדלקת - נר של שבת סמוך לחשכה:
אמר לה רב יוסף: תניא, (שמות יג, כב) לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה,
לא ימיש - קרא יתירא הוא להך דרשה דהא כתיב וה' הולך לפניהם יומם:
מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש, ועמוד האש משלים לעמוד הענן[1].
עמוד הענן - של יום משלים אורו לעמוד האש שהיה עמוד האש בא קודם שישקע עמוד הענן אלמא אורח ארעא בהכי:
סברה לאקדומה.
לאקדומי - בעוד היום גדול:
אמר לה ההוא סבא: תנינא,
תנינא - שונה אני:
ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר:
שלא יקדים - דלא מינכרא שהיא של שבת:
אמר רבא: דרחים רבנן,
דרחים - אוהב:
הוו ליה בנין רבנן.
הוו ליה בנין רבנן - ואהבתו עליהם כאב על בן:
דמוקיר רבנן, הוו ליה חתנוותא רבנן.
דדחיל מרבנן, הוא גופיה הוי צורבא מרבנן.
ואי לאו בר הכי הוא, משתמען מיליה כצורבא מרבנן:
ואי לאו בר הכי - שאינו רגיל לעסוק בתורה:
ולא בשמן שריפה וכו':
מאי שמן שריפה?
אמר רבה: שמן של תרומה שנטמאה.
ואמאי קרו לה שמן שריפה?
הואיל ולשריפה עומד.
ולשריפה עומד - שאסור באכילה:
ובשבת מ"ט לא?
מתוך שמצוה עליו לבערו,
שמצוה עליו לבערו - דילמא אתי ביה לידי תקלה דאכילה:
גזרה שמא יטה.
שמא יטה - כדי שיתבער מהר:
א"ל אביי: אלא מעתה, ביו"ט לישתרי?
ביום טוב - דליכא למיחש להטייה לישתרי:
אלמה תנן: אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט.
גזרה יו"ט אטו שבת.
רב חסדא אמר: לשמא יטה לא חיישינן.
אלא הכא ביו"ט שחל להיות ע"ש עסקינן,
בערב שבת - והוא צריך להדליקה מבעוד יום נמצא שורף קדשים ביו"ט ולקמן בפרקין (דף כד:) ילפינן מקראי דאין שורפין:
לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט.
והא מדקתני סיפא: אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט, מכלל דרישא לאו ביו"ט עסקי'?
א"ר חנינא מסורא: מה טעם קאמר.
מה טעם אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט - לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט.