מידי דהוה אמעביר חפץ ברה"ר. התם לאו אע"ג דכמה דנקיט ליה ואזיל פטור כי מנח לי' חייב, ה"נ - ל"ש.
מי דמי? התם כל היכא דמנח ליה מקום חיוב הוא. הכא אי מנח ליה בסטיו מקום פטור הוא?
אלא מידי דהוה אמעביר חפץ מתחלת ד' לסוף ד' התם לאו אע"ג דאי מנח ליה בתוך ד' אמות פטור כי מנח ליה בסוף ד' אמות חייב ה"נ ל"ש מי דמי התם לגבי דהאי גברא מקום פטור הוא לכ"ע מקום חיוב הוא הכא לכ"ע מקום פטור הוא אלא מידי דהוה אמוציא מרה"י לרה"ר דרך צדי רה"ר התם לאו אע"ג דאי מנח ליה אצדי רה"ר פטור וכי מנח ליה ברה"ר חייב ה"נ ל"ש מתקיף לה רב פפא הניחא לרבנן דאמרי צדי רה"ר לאו כרה"ר דמי אלא לר' אליעזר דאמר צדי רה"ר כרה"ר דמי מאי איכא למימר א"ל רב אחא בריה דרב איקא אימור דשמעת לר"א דאמר צדי רה"ר כרה"ר דמי היכא דליכא חיפופי אבל היכא דאיכא חיפופי מי שמעת ליה הלכך להא דמיא א"ר יוחנן ומודה בן עזאי בזורק תניא נמי הכי המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב אחד המוציא ואחד המכניס ואחד הזורק ואחד המושיט בן עזאי אומר המוציא והמכניס פטור המושיט והזורק חייב: ת"ר ד' רשויות לשבת רה"י ורה"ר וכרמלית ומקום פטור ואיזו היא רה"י חריץ שהוא עמוק י' ורחב ד' וכן גדר שהוא גבוה י' ורחב ד' זו היא רה"י גמורה ואיזו היא רה"ר סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין זו היא רה"ר גמורה אין מוציאין מרה"י זו לרה"ר זו ואין מכניסין מרה"ר זו לרה"י זו ואם הוציא והכניס בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ונסקל אבל ים ובקעה ואיסטוונית והכרמלית אינה לא כרה"ר ולא כרה"י ואין נושאין ונותנין בתוכה ואם נשא ונתן בתוכה פטור ואין מוציאין מתוכה לרה"ר ולא מרה"ר לתוכה ואין מכניסין מרה"י לתוכה ולא מתוכה לרה"י ואם הוציא והכניס פטור חצרות של רבים ומבואות שאינן מפולשין עירבו מותרין לא עירבו אסורים אדם עומד על האיסקופה נוטל מבע"ה ונותן לו נוטל מעני ונותן לו ובלבד שלא יטול מבעה"ב ונותן לעני מעני ונותן לבעה"ב ואם נטל ונתן שלשתן פטורים אחרים אומרים איסקופה משמשת ב' רשויות בזמן שהפתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ ואם היתה איסקופה גבוהה י' ורחבה ד' ה"ז רשות לעצמה: אמר מר זו היא רה"י למעוטי מאי למעוטי הא דר' יהודה דתני' יתר על כן א"ר יהודה מי שיש לו ב' בתי' בשני צדי רה"ר עושה
מידי דהוה אמעביר חפץ בר"ה - יותר מד' אמות וכל כמה דלא מנח ליה פטור וכי אנחיה חייב ואע"ג דאיפסיק הילוכא ביני וביני:
מתחלת ד' לסוף ד' - אמות מצומצמות:
לכולי עלמא מקום חיוב - אם יטלהו חוץ לד' ויניחהו כאן שהרי העבירו ד' שלימות:
אצדי ר"ה - מרה"י לר"ה כגון חצר שנפרץ לר"ה דהוי מקום המחיצה צדי ר"ה ופליגי בה ר' אליעזר ורבנן בעירובין בפ' כל גגות ואמרי רבנן דלאו כר"ה דמו ואפ"ה כי אפיק מרה"י לר"ה דרך שם חייב:
היכא דליכא חיפופי - כגון ההיא דעירובין:
היכא דאיכא חיפופי - נועצים יתדות קטנות לפני הכותל שיחופו שם עגלות וקרונות ולא יחופו בכותל ויפילוהו:
מי שמע' ליה - דהוי ר"ה ואפילו הכי כי מפיק לר"ה דרך שם חייב:
בזורק - מחנות לפלטיא דרך סטיו דחייב דהא לא נח בכרמלית מידי:
המכניס והמוציא פטור - דמהלך כעומד והא נח גופו בכרמלית:
ד' רשויות - כולהו מפרש ליה:
גדר - כותל שהוא גבוה י' ורחב ד' הוי רה"י:
סרטיא - מסילה שהולכין בה מעיר לעיר:
פלטיא - רחבה של עיר ששם מתקבצין לסחורה:
ומבואו' - של עיר רחבים י"ו אמה:
המפולשין - משני ראשיהן לפלטיא:
ענוש כרת - בלא התראה:
ונסקל - בהתראה:
בקעה - שדות הרבה קנפני"א (מישור, שדה פתוח, איזור של שדות) בלע"ז:
איסטוונית - שלפני החנויות שיושבים שם סוחרים:
והכרמלית - לקמיה פריך אטו כל הני ים ובקעה לאו היינו כרמלית דקתני תנא לעיל:
אינן לא כרשות היחיד - משום דדמיא לרה"ר דאין להם מחיצות:
ולא כרה"ר - דאינן דומין לדגלי מדבר דלאו להילוכא דרבים עבידי:
אין נושאין ונותנין בתוכן - כלומר אין מטלטלין בהן אלא בתוך ד' משום דדומין לר"ה וגזרו בהן רבנן אטו ר"ה:
ואם הוציא והכניס פטור - וזו היא כרמלית האמורה למעלה:
חצר של רבים - שפתוחין לחצר בתים רבים וחצר פתוחה לרה"ר ובני הבתים יוצאים דרך החצר לרה"ר:
ומבואות שאינן מפולשין - שראשו אחד סתום וחצרות פתוחין לו ובני החצרות יוצאין דרך מבוי לרה"ר:
עירבו - כל הבתים של חצר יחד בפת וכן לענין המבוי אם עירבו החצרות הפתוחות לו ביחד:
מותרים - להכניס ולהוציא מן הבתים לחצר וכן מן החצרות למבוי:
לא עירבו אסורין - מפני שהבית מיוחדת לבעליה והחצר רשות לכולן ונמצא מוציא מרשות לרשות אע"פ ששתיהן רה"י לעשות סייג לתורה להרחיק שלא יוציא מרה"י לרה"ר והך מילתא לאו מחילוק ד' רשויות היא דבין עירבו בין לא עירבו רה"י היא והמוציא מתוכו לרה"ר חייב:
אדם עומד על האסקופה נוטל מעני העומד בחוץ ונותן לו כו' - וזה מקום פטור שהוזכר למעלה שאינו חשוב רשות לעצמו לפי שאינו רחב ד' כדמפר' לקמן ובטל אצל רה"י ואצל רשות הרבים:
ובלבד שלא יטול כו' - דמזלזל באיסורי שבת לכתחלה לגרום הוצאה מרה"י לרה"ר וגזירה דילמא אתי לאקולי ולאפוקי להדיא מרה"י לרה"ר:
משמשת שתי רשויות - פעמים שהיא משמשת בתורת רה"י ופעמים כרה"ר ולקמיה מפרש לה בשילהי כולהי שמעתתא:
הרי זו רשות לעצמה - אע"פ שהיא מרה"י כדאמרינן לעיל בגדר גבוה י' ורחב ד' הויא רשות בפני עצמה ואין מוציאין מן הבית לתוכה ולקמן מפרש טעמא:
בשני צדי רה"ר - זו כנגד זו: