פרק לו
והנה מודעת זאת מארז"ל: שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים.
והנה לא שייך לפניו ית' בחי' מעלה ומטה, כי הוא ית' ממלא כל עלמין בשוה.
אלא ביאור הענין, כי קודם שנברא העולם היה הוא לבדו ית' יחיד ומיוחד, וממלא כל המקום הזה שברא בו העולם. וגם עתה כן הוא לפניו ית'.
רק שהשינוי הוא אל המקבלים חיותו ואורו ית'. שמקבלים ע"י לבושים רבים, המכסים ומסתירים אורו ית'.
כדכתיב: "כי לא יראני האדם וחי". וכדפי' רז"ל: שאפי' מלאכים הנק' חיות אין רואין כו'.
וזהו ענין השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה, ע"י ריבוי הלבושים המסתירים האור והחיות שממנו ית', עד שנברא עוה"ז הגשמי והחומרי ממש.
והוא התחתון במדרגה, שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית' וחשך כפול ומכופל, עד שהוא מלא קליפות וס"א - שהן נגד ה' ממש לומר: אני ואפסי עוד.
והנה תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה, אינו בשביל עולמות העליונים - הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית'.
אלא התכלית הוא עוה"ז התחתון. שכך עלה ברצונו ית' להיות נחת רוח לפניו ית', כד אתכפיא ס"א ואתהפך חשוכא לנהורא, שיאיר אור ה' אין סוף ב"ה במקום החשך והס"א של כל עוה"ז כולו ביתר שאת ויתר עז. ויתרון אור מן החשך, מהארתו בעולמות עליונים שמאיר שם ע"י לבושים והסתר פנים המסתירים ומעלימים אור א"ס ב"ה שלא יבטלו במציאות.
ולזה נתן הקב"ה לישראל את התורה שנקרא עוז וכח. וכמארז"ל שהקב"ה נותן כח בצדיקים לקבל שכרם לעתיד לבא. שלא יתבטלו במציאות ממש באור ה' הנגלה לעתיד בלי שום לבוש. כדכתיב "ולא יכנף עוד מוריך".
[פירוש שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש]
"והיו עיניך רואות את מוריך". וכתיב: "כי עין בעין יראו וגו'". וכתיב: "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וגו' כי ה' יהיה לך לאור עולם וגו'".
ונודע שימות המשיח, ובפרט כשיחיו המתים, הם תכלית ושלימות בריאות עולם הזה, שלכך נברא מתחילתו:
הגהה (וקבלת שכר עיקרו באלף השביעי כמ"ש בלקוטי תורה מהאר"י ז"ל):
וגם כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה. כדכתיב[1]: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו", הראת ממש בראיה חושיית.
כדכתיב[2]: "וכל העם רואים את הקולות רואים את הנשמע". ופי' רז"ל[3]: מסתכלים למזרח ושומעין את הדבור יוצא אנכי כו'. וכן לארבע רוחות ולמעלה ולמטה. וכדפי' בתיקונים: דלית אתר דלא מליל מיניה עמהון כו'.
והיינו מפני גילוי רצונו ית' בעשרת הדברות שהן כללות התורה שהיא פנימית רצונו ית' וחכמתו ואין שם הסתר פנים כלל. כמ"ש[4]: "כי באור פניך נתת לנו תורת חיים".
ולכן היו בטלים במציאות ממש. כמארז"ל[5]: "שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו' אלא שהחזירה הקב"ה להן בטל שעתיד להחיות בו את המתים", והוא טל תורה שנקרא עוז. כמארז"ל[6]: כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו כו'.
רק שאח"כ גרם החטא, ונתגשמו הם והעולם, עד עת קץ הימין, שאז יזדכך גשמיות הגוף והעולם ויוכלו לקבל גילוי אור ה', שיאיר לישראל ע"י התורה שנקר' עוז.
ומיתרון ההארה לישראל, יגיה חשך האומות גם כן. כדכתיב[7]: "והלכו גוים לאורך וגו'". וכתיב[8]: "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'". וכתיב[9]: "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו וגו'". וכתיב[10]: "לבוא בנקרת הצורים ובסעיפי הסלעי' מפני פחד ה' והדר גאונו וגו'". וכמ"ש[11]: "והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך וגו'":