פרק א

פרק א [דיני ברכות ראשונות ואחרונות על כל המינים בכלל ובו כ"א הלכות]

א מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון, שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת את ה'". ומדברי סופרים לברך לפני כל אכילה ושתיה. וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה — כאלו נהנה מקדשי שמים, שנאמר "לה' הארץ ומלאה וגו'".

ב על כל אכלין ומשקין מברכין ברכה כוללת לכמה מינים: "בורא פרי האדמה" לכל מיני פרות הארץ, ו"בורא פרי העץ" לכל פרות האילן, ו"שהכל נהיה בדברו" לשאר כל אכלין ומשקין. חוץ מן היין והפת, שהיין הוציאו מכלל פרות האילן לברך עליו "בורא פרי הגפן", והפת הוציאו מכלל פרות הארץ לברך עליה "המוציא לחם מן הארץ".

ג וכל שהוא ממין דגן ולא עשאן פת, כגון מיני תבשילין של קמח או דיסא, אף על פי שאין נקראים לחם, מכל מקום יש בהם חשיבות שנקרא[ים] מזון, ומברכים עליהם "בורא מיני מזונות". ברך על הפת "בורא מיני מזונות" — יצא. ויש חולקים. וספק ברכות להקל, כמו שיתבאר (בפרק ב').

ד ברך על פרות האילן "בורא פרי האדמה" — יצא. אבל אם ברך על פרי האדמה "בורא פרי העץ" — לא יצא. ועל כלם אם ברך "שהכל נהיה בדברו" — יצא, אפלו על פת ויין. לפיכך, כל פרי שהוא ספק לו אם [הוא] פרי העץ או פרי האדמה — מברך "בורא פרי האדמה". ואם אינו יודע כלל מה הוא — מברך "שהכל נהיה בדברו". וכן כשנסתפק לו מצד הדין מחמת מחלקת הפוסקים.

ה וכל זה כשנולד לו ספק אחר שלמד, או בדיעבד, אבל לכתחלה אסור לו לצאת בברכת "שהכל", אלא צריך לברך על כל דבר ברכה המיחדת לו. ואם הוא עם הארץ — ילך אצל חכם וילמדנו הלכות ברכות.

ו היו לפניו פרי האדמה ופרי העץ וברך תחלה על פרי האדמה — צריך לחזר ולברך על פרי העץ, כי לא נפטר בברכת "בורא פרי האדמה" אלא כשברך עליו, ולא כשברך על פרי האדמה. במה דברים אמורים? במברך סתם, אבל אם נתכון לפטר בברכתו גם פרי העץ — יצא, ואפלו לא היה פרי העץ עדין לפניו כשברך אלא שאחר כך הביאו לפניו. ויש חולקין על זה ואומרים שאפלו נתכון לפטר בברכת "בורא פרי האדמה" את פרי העץ המנח לפניו — לא יצא, וצריך לחזר ולברך "בורא פרי העץ". ולא אמרו שאם ברך על פרי העץ "בורא פרי האדמה" יצא, אלא בדיעבד, כשאי אפשר לתקן לחזר ולברך כראוי ברכה המיחדת לו, שאם כן תהא ברכת "בורא פרי האדמה" לבטלה, אבל כשאינה לבטלה — הרי זה כלכתחילה, וצריך לברך כתקון חכמים. לפיכך, למעשה צריך לזהר שלא להתכון לעולם לפטר פרי העץ בברכת "בורא פרי האדמה", כדי לברך לדברי הכל.

ז על כל אכלין ומשקין מברכים אחריהם "בורא נפשות רבות", חוץ מן הפת שמברכין אחריה ברכת המזון, וחוץ מז' המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, שהם: חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון וזית ותמרה, שמברכין אחריהם ברכה אחת מעין ג' ברכות, וכן על היין היוצא מן הגפן. וכסמין מין חטה, ושבלת שועל ושיפון מין שעורה, והם הנקראים דגן סתם בכל מקום.

ח אין מברכין "בורא מיני מזונות" על הדגן ולא לאחריו "מעין ג'" אלא כשאוכלו בדרך אכילתו, כגון תבשיל הנעשה מקמח, או דגן עצמו שנחלק לשנים או לשלשה ויותר ונתבשל במים או בשאר משקים, וזו היא הנקראת דיסא בכל מקום, או אפלו לא נחלק רק שהוסרה קלפתו ודרכו להאכל כך מבשל, כגון הריפות של שעורים. ויש אומרים עד שיתמעכו וידבקו הגרעינים זה לזה מרב הבשול. אבל אם הוא שלם שלא הוסר קלפתו ולא נתמעך — אינו מברך אלא "בורא פרי האדמה", ולאחריו "בורא נפשות רבות", ולא "מעין ג'", כי לא נשתבחה ארץ ישראל באכילה זו. ויש מסתפקים בזה אם לברך אחריו "בורא נפשות רבות" או "מעין ג'", ומספק זה אומרים שאין לאכל ממנו כשעור כי אם בתוך הסעודה. ונכון לחש לדבריהם לכתחלה. אבל אם ארע שאכל שלא בתוך הסעודה — יברך "בורא נפשות רבות".

ט קמח של אחד מחמשת מיני דגן ששלקו וערבו במים או בשאר משקים, אם נעשה רך וקלוש כל כך עד שאינו ראוי אלא לשתיה ולא לסעד הלב כלל — אינו מברך עליו אלא "שהכל". אבל אם הוא עב קצת שהוא ראוי לאכילה ולסעד הלב, אף על פי שאינו עב לגמרי שיהא ראוי ללעסו — מברך עליו "בורא מיני מזונות", ולאחריו "מעין ג'".

י דחן הרי הוא כשאר מיני קטניות, ומברכין עליו "שהכל", בין על הפת בין על התבשיל הנעשה מקמחו. אבל הארז, אם בשלו עד שנתמעך, או שטחנו ועשה ממנו פת — מברך עליו "בורא מיני מזונות", אבל לאחריו מברך "בורא נפשות רבות". ויש אומרים שאפלו לא נתמעך בבשול מברך עליו "בורא מיני מזונות". ומספק ראוי לברך עליו "שהכל" כשהוא שלם. ואם ברך עליו "בורא פרי האדמה" — יצא, מאחר שהוא שלם.

יא מנהג העולם שמפרשים ארז — ריי"ז, דחן — היר"ז. אבל יש מפרשים ארז — היר"ז, דחן — ריי"ז. לפיכך, ירא שמים לא יאכל בין ארז בין דחן (מבשל), בין שלם בין נתמעך, כי אם בתוך הסעודה. וכשאוכל שלא בתוך הסעודה — יברך "שהכל" על כלם.

יב בברכה "מעין ג'" של פרות מז' המינים חותמין בחוץ לארץ "על הארץ ועל הפרות", ובארץ ישראל "על הארץ ועל פרותיה". ואפלו פרות ארץ ישראל שיצאו לחוץ לארץ חותמין לאחריהם "על הארץ ועל פרותיה".

יג אכל פרות משבעת המינים ואכל מיני מזונות ושתה יין — יכלל הכל בברכה אחת, ויקדים המחיה, ואחר כך הגפן, ואחר כך פרי העץ, ויאמר כך: "על המחיה ועל הכלכלה, [ו]על הגפן ועל פרי הגפן, ועל העץ ועל פרי העץ, ועל תנובת השדה, ועל ארץ חמדה כו'", וחותם: "ונודה לך על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפרות, ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן והפרות".

יד אכל פרות מז' המינים ואכל תפוחים וכיוצא בהם — אין צריך לברך "בורא נפשות רבות" על התפוחים, לפי שהם בכלל ברכת "על העץ ועל פרי העץ". אבל אם אכל תפוחים ושתה יין — צריך לברך "בורא נפשות רבות" על התפוחים, ואפלו חתם "על הארץ ועל הפרות". אבל אם אכל ענבים או צמוקים ושתה יין וברך "על הגפן ועל פרי הגפן" — נפטרו מברכת "על העץ", לפי ש[ג]ם הם "פרי הגפן".

טו במה דברים אמורים? כשנתכון לפטרם, אבל בסתם אינו פוטרם, הואיל וברכתם המיחדת להם אינה "פרי הגפן" אלא "פרי העץ". לפיכך, לכתחלה לא יתכון לפטרם בברכת "על הגפן", אלא יכלל אותם בפרוש, כמו שנתבאר.

טז וכן בברכה ראשונה, לא יתכון בברכת היין לפטר גם הענבים או הצמוקים, אלא יברך עליהם ברכה המיחדת להם. ואם נתכון לפטרם, או שטעה וברך על הענבים או הצמוקים "בורא פרי הגפן" — יצא.

יז ברכת המזון אינה פוטרת "מעין שלש", שאם אכל פרות מז' המינים לפני הסעודה להתענג בלבד, ולא כדי לפתח בני מעים להמשיך הלב לאכילה (שאז הם נפטרים בברכת המזון כמו שיתבאר בפרק ד'), ושכח ולא ברך לאחריהם ולא נזכר עד אחר ברכת המזון — צריך לחזר ולברך "על העץ כו'" (ואין צריך לומר פרות שאינן משבעת המינין ושאר אכלין ומשקין שברכה שלאחריהם היא "בורא נפשות רבות", שאינן נפטרים בברכת המזון). חוץ מן התמרים והיין, שנפטרים בדיעבד בברכת "הזן" שבברכת המזון, לפי שהם סועדים הלב גם כן. וכן חמשת מיני דגן שאכלן לפני הסעודה — נפטרו בברכת המזון בדיעבד. אבל לכתחלה אם נזכר קדם ברכת המזון — צריך לברך תחלה "על המחיה" קדם ברכת המזון, וכן ברכת "על העץ" על התמרים, ו"על הגפן" על היין שלפני הסעודה, אם אינו שותהו כדי לגרר ולהמשיך הלב לאכילה, כמו שיתבאר בפרק ד'.

יח ברכת "על המחיה" אינה פוטרת ברכת "בורא נפשות רבות", כגון אם אכל דיסא ובשר ודגים, אף על פי שמשביעין קצת — אינן בכלל "מחיה". וכן ברכת "בורא נפשות רבות" אינה פוטרת "מעין ג'".

יט לפיכך, כל דבר שנסתפק בברכתו אם הוא "מעין ג'" או "בורא נפשות רבות", ורוצה לאכלו שלא בתוך הסעודה — יאכל עמו דבר שברכתו "בורא נפשות רבות" ודבר שברכתו "מעין ג'" מאותו המין שמסתפק בו, כגון אם מסתפק בתבשיל אם ראוי לברך אחריו "על המחיה" או "בורא נפשות רבות" — יאכל מיני מזונות ודבר אחר שברכתו "בורא נפשות רבות" בודאי, ויברך "על המחיה" ו"בורא נפשות רבות", ופוטר תבשיל זה ממה נפשך.

כ ואם מסתפק בפרי אם הוא משבעת המינים — יאכל פרי אחר שהוא משבעת המינים בודאי, ויברך "על העץ ועל פרי העץ" ויצא גם על פרי זה ממה נפשך, ואין צריך לדבר אחר לברך עליו "בורא נפשות רבות". אבל אם אין לו פרי אחר — אין לו תקנה על ידי שישתה יין ויברך "על הגפן", או לאכל תבשיל מחמשת המינים ויברך "על המחיה", ולכלל "על העץ ועל פרי העץ" ב"על הגפן" או ב"על המחיה" על הספק. לפיכך, לא יאכלנו אלא בתוך הסעודה. אבל אם כבר אכל — מוטב לכללו בברכה על הספק.

כא היין, הואיל והוא ראש לכל המשקין — הרי הוא פוטר בברכתו כל מיני משקין, בין מברכה ראשונה שהיא "שהכל נהיה בדברו", אם היו המשקין לפניו כשברך "בורא פרי הגפן", או שהיה אז דעתו עליהם לשתותם אף שלא היה דעתו לפטרם בפרוש — נפטרו ממילא. ובין מברכה אחרונה, נפטרו בברכת "על הגפן", ואפלו הוא בענין שהצרך לברך עליהם ברכה ראשונה "שהכל נהיה בדברו", כגון שלא היו לפניו כשברך "בורא פרי הגפן", וגם לא היה אז דעתו עליהם. ואם שתה יין פחות משעור רביעית שאין צריך לברך לאחריו ומשאר משקין שתה רביעית — יברך לאחריהם "בורא נפשות רבות", אף אם הוא בענין שלא ברך לפניהם "שהכל נהיה בדברו".