שלג שלא לפנות אוצר בשבת ובו ו' סעיפים:
א אוצר של תבואה או של כדי יין אע"פ שמותר להסתפק ממנו ואין בו משום מוקצה אסור לפנותו לדבר הרשות מפני הטורח אבל לדבר מצוה כגון להכניס שם אורחים או שאר סעודת מצוה או לקבוע שם בית המדרש מותר לפנותו אפילו בענין שיש בו טורח יתר כגון להגביהם ולשלשלם בחלונות שבכותל או להורידם בסולמות או לטלטלם מגג לגג:
ב כיצד מפנ(י)הו אם היה האוצר גדול מפנה ממנו ה' קופות שבכל קופה ג' סאין דהיינו ט"ו סאין לא היה בו אלא ה' קופות מפנה ממנו ד' קופות אבל כולו לא יפנה שמא יראה גומות בקרקעיתו וישוה אותן:
ג כשמפנה אלו ד' או ה' קופות לא יחלקן בקופות קטנות להוליכן בהרבה פעמים כדי להקל משאו מפני שמרבה בהילוך (עיין סי' שכ"ג):
ד ד' או ה' קופות שאמרו לאורח אחד או לתלמיד אחד שישב שם במקומן אבל אם יש לו הרבה אורחים מפנה כשיעור זה לכל אורח ואורח ובלבד שלא יגמור את האוצר ולא יפנה אחד לכולם אלא כל אחד יפנה לעצמו או אחר יפנה לו לבדו:
ה חביות של יין שהובאו על עגלה אסור להורידם בשבת אם לא להושיב שם אורחים או לצורך מצוה והוא שאין בהן יותר מט"ו סאין כמו שנתבאר במפנה את האוצר ואף אם צריך לשתות מהן בשבת ימשוך משם וישתה ולא יורידן אפילו ע"י נכרי אלא במקום הפסד גדול כמ"ש בסי' ש"ז אבל אם אי אפשר למשוך משם מותר להוריד אפילו ע"י ישראל כמה שצריך לו לאותה שבת:
ו כשם שהתירו כאן לצורך אורחים כמו לצורך דבר מצוה כך בכל מקום שהתירו איזה דבר לצורך מצוה מותר ג"כ לצורך אורחים ואינן נקראים אורחים אלא שבאו מעיר אחרת בין שנתארחו אצלו בין שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים אבל כשזימן חבירו שבאותה העיר שיסעוד אצלו אינו נקרא אורח וסעודת הרשות היא אלא אם כן זימנו לבא אצלו לכבוד האורח שיש לו שאז גם חבירו בכלל אורח לענין זה: