ב"ה, י"ד מ"ח, תש"ל
ברוקלין, נ.י.
שלום וברכה!
. . .
להקס"ד
לנסוע ממחנו הט' – בוודאי אין זה אלא בגדר קס"ד בעלמא, שהרי ראינו ורואים במוחש שבתקופתנו ובפרט ביבשת אמריקא (הצפונית וביתר שאת – הדרומית) – כל רב ומדריך רוחני המעתיק מקהלתו – ה"ז מפקיר (במובן רוחני ונפשי) כו"כ משפחות מקהלתו שהושפעו ממנו באופן ישר או עכ"פ בעקיפין (ע"י ששומעים משָכֵן וכיו"ב, אודות פעולתו ודיבוריו וכיו"ב).
וה"ז בדוגמת רב החובל של ספינה הנמצאת בלב ים זועף וגועש ונוטש אותה ובורח לנפשו, וכשמוסר כליותיו מתעורר – מנסה להרגיע את עצמו באמתלא שאין בידו לעשות רבות, שיניח מי שהוא במקומו, שנפשו חשקה בתורה דוקא במק"א וכיו"ב! והמקובל
בכל
עמי הארץ ועאכו"כ שהוא הוראת תורתנו הק' שרב החובל הוא
האחרון
לעזיבת הספינה. וג"ז רואים במוחש שהידיעה שכן צ"ל – מעוררת כחות פנימים ונעלמים של רב החובל ובכו"כ מקרים מציל את הספינה על כל הנמצאים בה ומביאם לחוף בטוח. והנמשל פשוט. ואת כת"ר הסליחה.