ב"ה, כ"ב אדר, ה'תשכ"ד
ברוקלין, נ.י.
הנהלת פרחי אגודת ישראל אשר בניו יארק ה' עליהם יחיו
שלום וברכה!
נעם לי לקבל מכתבם, בו מודיעים על עריכת סיום ששה סדרי משנה, במוצש"ק הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, שבת פרשת ויקהל פקודי.
ועל פי ההוראה הידועה של רבנו הזקן (בעל התניא והשו"ע) שעל כל איש הישראלי ללמוד בכל יום מפרשת השבוע וללמוד מפרשת השבוע הוראות בחיי השבוע,
יש ללמוד רבות גם בענין האמור ובזה: פרשיות האמורות (ויק"פ) ופרשת השבוע המתחיל במוצאי שבת זה (ויקרא) מדברים בהקמת המשכן בפועל, אשר ענינו הוא, כלשון הכתוב, ושכנתי בתוכם, וכדיוק חז"ל בהכתוב: בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כאו"א מישראל,
עשיית שלום וגם חיבור של הגשמיות והרוחניות בכל הדרגות והבחינות:
להמשיך שכינתו ית' בעולם ועד לעולם הזה הגשמי, ע"י ששוכן בהמשכן שנעשה מזהב וכסף ונחשת וכו', עניני עולם הגשמי, ע"י הקרבת הקרבנות מן הבהמה וגו', שבני ישראל עושים את הבהמה קדש ועולה על המזבח לרצון לה',
ועוד מקודם לזה - ע"י תרומת ישראל לבנין המשכן, שהרימו (גם לשון - הגבהה) זהב וכסף וכו',
שכל זה בא ע"י השראת והגברת הנשמה על הגוף, הנפש האלקית על הנפש הבהמית.
והדרך לעשיית שלום זה, ה"ה כהוראת חז"ל - ע"י העסק בתורה, שהעוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה,
וכסיום הששה סדרי משנה, אשר השלום הוא כלי מחזיק ברכה לישראל, שנאמר ה' יברך את עמו בשלום, וההקדמה וההכנה לזה - ה"ה מפורשת בהתחלת כתוב זה (ולכן גם ההתחלה הובאה במשנה זו כאן) ה' עוז לעמו יתן, עוז זו התורה, שעל ידי נתינת התורה והעסק בה, הרי (כסיום ששה סדרי הגמרא) תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם.
וניתנה תורה שהיא עוז - לישראל שהם עזים שבאומות, בכדי שישתמשו בהעוז שבטבעם - לעניני תורה ומצותי' (הקו - דועשה טוב) והעוז דתורה יתיש את העז פנים שבעניני העולם (הקו - דסור מרע).
וע"פ האמור - הרי מובן גודל ההכרח של לימוד התורה וגודל הפעולה
שעי"ז - דוקא בתקופת העוז אשר בחיי האדם, בעת היותו צעיר ובחור.
ויהי רצון אשר לימוד האמור יהי' כהוראת חז"ל, לימוד המביא לידי מעשה, הנהגה מתאימה בחיי יום יום וגם בעניני חול ובימות החול,
וכמובא בספרי מוסר וחסידות - הרמז דהתחלת ששה סדרי משנה: מאימתי קורין את שמע בערבין, אשר התחלת התורה וההוראה של חכמינו ז"ל במשנתם היא, אשר בערבין - כשחושך בעולם, מצווה כאו"א לקרות את שמע - להקריא אשר ה' אלקינו הוי' אחד, שה א' רומז לאלופו של עולם, וקורא וממשיך את ה א ב ח (ז' רקיעים וארץ) וב ד (ד' רוחות העולם), עושים שלום בין הקב"ה והעולם.
בכבוד ובברכה.
נדפסה בלקו"ש ח"ד ע' 1291 והושלמה עפ"י העתק המזכירות.
קונטרס: ס' השיחות תש"ב ע' 27.
המשכן בפועל: ראה גם אגרת שלאח"ז.
שהרימו.. הגבהה: ראה גם לקו"ש חכ"א ע' 316, ובהנסמן בהערה 12.
כהוראת חז"ל: קידושין מ, ב.
וכמובא: ראה גם לעיל חי"ט אגרת ז'תכב. ח"ח אגרת ב'תמח.
הוראה הידועה: ראה קונטרס [ביקור] שיקאגא ע' ה' ואילך.
וכדיוק חז"ל: הובא בשל"ה פ' תרומה ובכ"מ.
כהוראת חז"ל: סנהדרין צט, ב. ונתבאר בלקו"ת מטות פו, ב.
עוז זו התורה: זבחים קטז, סע"א.
עזים שבאומות: ביצה כה, ב. ובחדא"ג מהרש"א שם.
שהא' רומז.. העולם: סמ"ק הובא בב"י או"ח סס"א.
עושים.. והעולם: שהש"ר ז, א.