ב"ה, יו"ד אלול, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מיום שהוכפל בו כי טוב, בו כותב ראשי פרקים מאשר עבר עליו ביחוד בזמן האחרון במשרתו ב... והקישוים בה עד שנאלץ (לדעתו) להודיע שעוזב את עבודתו שם, ומסיים בפרוט הצעות שיש לו בהנוגע לעתיד, ובשאלת חוות דעתי בזה.
והנה אינו ברור ממכתבו אם עזיבתו את... הוא באופן שאין כבר לעשות בזה כלום או שיש מקום לחזרה, שאז לדעתי יש להתבונן בזה התבוננות עמוקה אם כדאית העזיבה, ואפשר ג"כ שבנדון זה מקום לביטוי חריף יותר אם מותרת העזיבה, שהרי לפי כתבו הצליח בעבודתו שם ומצד השני לא גמרה, שהרי כמה כתות ישנן שהנהגתן היפך מהרצוי ואפילו בכתה שלו הוא רק באמצע התקון וידוע מאמר רז"ל שלא מן הכל אדם לומד, ומי יודע אם אחר יצליח להשפיע עליהם בכיוון הרצוי. מובן שהטענות שלו לעזיבתו את המקום יש להם מקום ונצרכים עיון, אבל בעיון הזה יש להביא בחשבון את הבחינה וכמועתק בהיום יום כ"ג סיון, ונקוט האי כללא בידך וזכור אותו תמיד, כי כל דבר המועיל או מביא לעבודה בפועל, הנה כל מניעה שתהי' לדבר זה - אפילו אם המניעה היא מדבר היותר נעלה - הוא רק מתחבולותיו של נפש הבהמית.
באם לאחרי העיון בדבר והעיקר בהתייעצות עם אלו שאינם נוגעים בדבר, יבואו להחלטה שבכ"ז עליו לעזוב... או שהוא באופן שאי אפשר חזרתו לשם באופן שיוכל להמשיך שם השפעתו לטובה, אזי מההצעות שמזכיר יש להתענין באותן ששם המצב דלהוציא יקר מזולל, ושאין אחר במקום או במוסד שיעשה זה, ונודע גודל הענין דמצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים כפסק רז"ל מס' מו"ק ט' סוף ע"א וריש ע"ב.
בנקודה השני' שבמכתבו אף שבפנימיות אין שני' היא להנ"ל אלא שתיהן נקודה אחת הן, והוא יחסו לחסידות וחסידי חב"ד.
ידוע השקפתי שבתקופתנו זו ביחוד מוכרחת הנהגה מתאימה לשיטה זו כיון שרב החושך והולך ומחשיך עוד יותר בשנים אלו, שזה מכריח הוספה גדולה יותר בצד האור והקדושה, והוספה לא רק במילוי הדברים והמעשה בפועל אף שידוע דבר משנה המעשה הוא העיקר, כ"א וגם זה עיקר אור וחיות ובחום והתלהבות הדרושים, וכיון שבזמננו דורשים בכל ענין "אחיזה" בשכל וההבנה, וכשמיוסד על קבלת עול בלבד בעוה"ר אין זה מתקיים לזמן ארוך, כפי הדרוש וגם לא במדה הדרושה, הנה גם האור והחיות והחום וההוספה שבהם צריכים להיות קשורים עם השכל וההבנה, וזהו מעניני ויסודי חסידות חב"ד.
במלים אחרות ובהנוגע אליו, כיון שהשגחה העליונה חננה אותו בכשרון השפעה על הנוער המתעתד לבנות בתים בישראל במשך שנים הקרובות ז.א. שהשפעה על כל אחד מהם, השפעה היא על בית בישראל, מוכרח שינצל כשרונותיו בשטח זה ככל האפשרי שזהו דורש ניצול מוגדר בחיות בחום ואור במדה מקסימלית, שהדרך הקרובה לזה ואפשר גם היחידה, הוא ע"י שישקיע (אריינווארפען) - את עצמו בעניני שיטת החסידות, בלימוד תורתה הליכה בדרכה בהנוגע למחשבה דבור ומעשה וחיי היום יומי באופן מתאים, ואין תקופתנו מתאימה לסידור הענינים בשלבים להתחיל משלב בלימוד והעיון ואחרי כן להסיק המסקנות מעיון ולימוד זה בהנוגע למחשבה דבור ומעשה לעצמו ואחרי כן להשפיע גם על הזולת בזה, כיון שאין די זמן, ובפרט שהמדובר בהשפעה על הנוער, ולכן יש להתחיל בכל שלשה שלבים אלו בבת אחת ובפרט שבנדון דידי' הרי כבר יש לו ידיעה ואחיזה בכל שלבים אלו במדה מסוימה, ואין לך דבר העומד בפני הרצון האמיתי בזה.
כנראה מסיום מכתבו, אינו מתעסק כדבעי בעניני שידוכין, כוונתי שאפילו אינו מזכיר אודות זה. ומובן הפלא ביותר, וכמובן ארשה לעצמי על יסוד מרז"ל זכין לאדם שלא בפניו להזכיר בפרט בהפ"נ גם הענין דשידוך טוב בגשמיות וברוחניות גם יחד ובקרוב ממש, ובודאי שיתעסק גם בדרך הטבע בזה ובמרץ הדרוש כדרישת תורתנו בזה.
ויהי רצון שגם בזה נוסף על ענינים הנ"ל יבשר טוב בקרוב ממש, וזכות הרבים שהשפיע עליהם לקרבם להשי"ת תעמוד לו בודאי בענין עיקרי זה.
המחכה לבשו"ט בכל האמור ובברכת כוח"ט.
B"H, 10 Elul, 5717.
Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
In response to your letter from the day that was doubled in goodness, in which you write main points about what you have gone through recently in your position at..., and the difficulties there until you felt (in your opinion) compelled to announce that you are leaving your job there. You conclude with details of offers you have for the future and ask my opinion on this matter.
It is not clear from your letter whether your departure from... is such that nothing can be done about it anymore or if there is still room to reconsider. If so, I believe one should deeply contemplate whether leaving is worthwhile. Perhaps in this case an even stronger expression is needed—whether leaving is even permitted—for according to your writing you succeeded in your work there and on the other hand it is not finished. There are several classes whose conduct is contrary to what is desired, and even in your own class you are only midway through correcting things. As our Sages say: "Not from everyone does a person learn," and who knows if another will succeed in influencing them as needed.
Of course, your reasons for wanting to leave have merit and require consideration. But in this consideration one must take into account what is quoted in Hayom Yom for 23 Sivan: "Hold fast to this rule always: anything that helps or leads to actual service—any obstacle to this, even if it comes from something very lofty—is only a trick of the animal soul." If after considering the matter—and mainly after consulting with those who are not personally involved—a decision is reached that nevertheless you must leave... or if it is impossible for you to return there so as to continue positively influencing them, then among the options you mention one should be interested in those where the situation allows 'extracting precious from worthless,' and where no one else at that place or institution can do so. It is well known how great a mitzvah it is when it cannot be done by others, as ruled by our Sages (Moed Katan 9a end and beginning of 9b).
On the second point of your letter—though internally it is not separate from the above but rather both are one point—regarding your relationship with Chassidus and Chabad Chassidim: My view is well known that especially in our times proper conduct according to this approach is essential because darkness has increased greatly these years, requiring much more light and holiness—not just fulfilling things practically (though action is primary), but also with light, vitality, warmth, and enthusiasm as needed. Since nowadays everything demands intellectual grasp and understanding—and when based only on acceptance of authority alone (unfortunately) it does not last long enough nor sufficiently—the light, vitality, warmth, and increase must also be connected with intellect and understanding. This is fundamental to Chabad Chassidus.
In other words—and regarding yourself—since Divine Providence has granted you talent for influencing youth who are destined to build Jewish homes in coming years (meaning every influence on them affects a Jewish home), you must use your talents in this area as much as possible. This requires defined investment—with vitality, warmth, and light—to the maximum degree possible. The closest way (and perhaps only way) for this is by immersing yourself (areinwerfen) into matters of Chassidus: studying its teachings; following its path regarding thought, speech, action; living daily life accordingly. Our times do not suit arranging things step-by-step—starting with study alone then drawing conclusions for oneself then later influencing others—because there isn't enough time especially since we speak of influencing youth. Therefore all three stages must begin at once; especially since in your case you already have some knowledge and connection with all these stages. Nothing stands before true will in this matter.
It seems from the end of your letter that you are not properly involved with shidduchim—I mean that you do not even mention it at all. This is most surprising! As our Sages say: "Merit can be granted to a person even without his knowledge," I allow myself therefore to mention specifically—in my prayer note—the matter of a good shidduch both materially and spiritually very soon; surely you will also pursue this naturally with proper energy as Torah requires.
May it be His will that also regarding this matter—in addition to those mentioned above—you will bring good news very soon; surely the merit of many whom you influenced closer to Hashem will stand by you regarding this central issue.
Summary
The Rebbe teaches that decisions about leaving a position require deep reflection and consultation with impartial advisors. He emphasizes immersing oneself fully in Chassidus for maximal positive influence on youth and encourages proactive involvement in shidduchim alongside spiritual pursuits.