Enjoying this page?

282 - המצווה הרפ"ב - האזהרה שהוזהר הדיין מללכת אחר דעת הרוב אם הרוב אדם אחד בלבד

המצווה הרפ"ב

האזהרה שהוזהר הדיין מללכת אחר דעת הרוב אם הרוב אדם אחד בלבד.

ופירוש העניין הזה, שאם נפלה מחלוקת בין הדיינים בחוטא: מקצתם אמרו שהוא חייב מיתה ומקצתם אמרו שאינו חייב מיתה, והיו המחייבים יתרים במנין על המזכים איש אחד - אסור להרוג אותו החוטא.

והזהיר ה' את הדיין מלהרגו עד שיהו המחייבים יתרים על המזכים - שנים.

והוא אמרו: "לא תהיה אחרי רבים לרעת" (שמות כג, ב).

כלומר: לא תלך אחר כל רוב שיארע, בגזר דין המוות, וזהו עניין אמרו במיוחד "לרעות".

ולשון המכילתא: "אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין שומע אני יהא חייב - תלמוד לומר: 'לא תהיה אחרי רבים לרעת'".

ושם אמרו: "הטותך לטובה על פי אחד, הטותך לרעה על פי שנים".

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ד' מסנהדרין.