המצווה הרנ"ה
האזהרה שהזהרנו מלהונות העבד הזה שברח אלינו.
והוא אמרו יתעלה: "עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר [באחד שעריך] בטוב לו לא תוננו" (שם, יז).
ולשון ספרא: גם בו: "לא תוננו - זו אונאת דברים".
כי כמו שהוסיף יתעלה לאו באונאת הגר מחמת שפלות נפשו וגרותו הוסיף גם לאו שלישי באונאת העבד שנפשו שפלה ונמוכה יותר מן הגר. שלא תאמר: זה עבד לא יקפיד על אונאת דברים.
וברור שעבד זה שדיבר בו הכתוב, וכן גר זה שהזהיר מלהונותו הם שקבלו עליהם את התורה, כלומר: גרי צדק.
The 255th Mitzvah
1. The prohibition by which we were warned not to wrong this slave who fled to us.
2. This is His statement, may He be exalted: "עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר [באחד שעריך] בטוב לו לא תוננו" ("he shall dwell with you, in your midst, in the place he chooses [in one of your cities], where it is good for him; you shall not wrong him," Devarim 23:17).
3. The words of the Sifra on this as well: "'You shall not wrong him': this is wronging with words."
4. For just as He, may He be exalted, added a prohibition against wronging the convert, because of his lowly spirit and his being a stranger, He also added a third prohibition against wronging this slave, whose spirit is even lower and more humble than the convert's. So that you should not say: this is a slave, he will not mind being wronged with words.
5. It is clear that this slave of whom the verse speaks, and likewise the convert whom He warned us not to wrong, are those who have accepted the Torah upon themselves, that is, righteous converts (gerei tzedek).