המצווה הר"ח
האזהרה שהזהר הנזיר מלהטמא באהל במת.
והוא אמרו: "ועל כל נפשת מת לא יבא וגו'" (ויקרא כא, יא).
ובפירוש אמרו בגמרא: "קרא מלא דבר הכתוב 'לא יטמא', כשהוא אומר 'לא יבא' להזהיר על הטומאה ולהזהיר על הביאה".
ושם נתבאר, שאם נכנס לאהל המת אחר שנטמא - אינו לוקה אלא אחת.
ושאם ארעו לו טומאה וביאה כאחת - חייב שתים.
כגון שנכנס לאהל שיש שם גוסס, וישב שם עד שמת אותו האדם, שנמצא שנטמא ובא באהל המת כאחת.
אבל אם נכנס לאהל המת, כבר קדמה הטומאה לביאה, כמו שנתבאר שם, לפי הכללים המבארים באהלות.