המצווה הקצ"ט
האזהרה שהזהרנו מלאכול חמץ אחר חצות יום ארבעה עשר.
והוא אמרו: "לא תאכל עליו חמץ" (דברים טז, ג).
כינוי זה חוזר על כבש הפסח, שחובה לשחטו בין הערבים ביום י"ד, אמר: כי משיחול זמן שחיטתו לא תאכל חמץ.
ובגמרא פסחים: "מנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא בלא תעשה? שנאמר: לא תאכל עליו חמץ".
ושם אמרו: "דכלי עלמא מיהא חמץ משש שעות ולמעלה דאוריתא".
כך מצאנו לשון כל ההעתקות המתקנות שנקראו לפני חכמי התלמוד.
ושם אמרו בטעם איסור אכילת החמץ בשעה ששית, אמרו:"עבדו רבנן הרחקה יתרה כי היכי דלא לגע באסורא דאוריתא".
ומי שעבר ואכל חמץ אחר חצות - לוקה.
וכבר נתבארו דיני המצווה זו בתחלת פסחים.