הִלְכוֹת אִישׁוּת פֵּרֶק כא
א מְצִיאַת הָאִשָּׁה וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, לְבַעְלָהּ. וּמַה הִיא עוֹשָׂה לוֹ, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה: מְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לֶאֱרֹג אוֹרֶגֶת, לִרְקֹם רוֹקֶמֶת, לִטְווֹת צֶמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים טוֹוָה. וְאִם הָיָה דֶּרֶךְ נְשֵׁי הָעִיר לַעֲשׂוֹת כָּל הַמְּלָאכוֹת הָאֵלּוּ, אֵינוּ כּוֹפֶה אֵלָא לִטְווֹת אֶת הַצֶּמֶר בִּלְבָד--שֶׁהַפִּשְׁתָּן מַזִּיק אֶת הַפֶּה וְאֶת הַשְּׂפָתַיִם, וְהַטִּוּוּי הִיא הַמְּלָאכָה הַמְּיֻחֶדֶת לַנָּשִׁים: שֶׁנֶּאֱמָר "וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ" (שמות לה,כה).
ב דָּחֲקָה עַצְמָהּ וְעָשְׂתָה יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לָהּ, הַמּוֹתָר לַבַּעַל.ב הָיָה לָהּ וְלוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה, אַפִלּוּ הָיוּ לָהֶן כַּמָּה שְׁפָחוֹת--אֵינָהּ יוֹשֶׁבֶת לְהַבְטָלָה בְּלֹא מְלָאכָה כְּלָל, שֶׁהַבְטָלָה מֵבִיאָה לִידֵי זִמָּה; אֲבָל אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, אֵלָא לְפִי רֹב הַמָּמוֹן מְמַעֶטֶת בַּמְּלָאכָה.
ג וְהַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה כְּלָל--יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, שֶׁהַבְטָלָה מֵבִיאָה לִידֵי זִמָּה. וְכֵן כָּל אִשָּׁה רוֹחֶצֶת לְבַעְלָהּ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, וּמוֹזֶגֶת לוֹ אֶת הַכּוֹס, וּמַצַּעַת לוֹ אֶת הַמִּטָּה, וְעוֹמֶדֶת וּמְשַׁמֶּשֶׁת בִּפְנֵי בַּעְלָהּ, כְּגוֹן שֶׁתִּתֵּן לוֹ מַיִם אוֹ כְּלִי אוֹ תִּטֹּל מִלְּפָנָיו וְכַיּוֹצֶא בִּדְבָרִים אֵלּוּ; אֲבָל אֵינָהּ עוֹמֶדֶת וּמְשַׁמֶּשֶׁת בִּפְנֵי אָבִיו, אוֹ בִּפְנֵי בְּנוֹ.
ד וּמְלָאכוֹת אֵלּוּ, עוֹשָׂה אוֹתָן הִיא בְּעַצְמָהּ; וְאַפִלּוּ הָיוּ לָהֶן כַּמָּה שְׁפָחוֹת, אֵין עוֹשֶׂה מְלָאכוֹת אֵלּוּ לַבַּעַל אֵלָא אִשְׁתּוֹ.
ה יֵשׁ מְלָאכוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה אוֹתָן לְבַעְלָהּ, בִּזְמָן שְׁהֶן עֲנִיִּים; וְאֵלּוּ הֶן: אוֹפָה אֶת הַפַּת בַּתַּנּוּר, וְעֶזְרָא תִּקַּן שֶׁתִּהְיֶה אִשָּׁה מַשְׁכֶּמֶת וְאוֹפָה כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַפַּת מְצוּיָה לָעֲנִיִּים; וּמְבַשֶּׁלֶת אֶת הַתַּבְשִׁילִין, וּמְכַבֶּסֶת בְּגָדִים, וּמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ, וְנוֹתֶנֶת תֶּבֶן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ אֲבָל לֹא לִפְנֵי בְּקָרוֹ, וּמַטְחֶנֶת. כֵּיצַד מַטְחֶנֶת--יוֹשֶׁבֶת בָּרֵחַיִם וּמְשַׁמֶּרֶת אֶת הַקֶּמַח, וְאָצָה בַּטּוֹחֶנֶת, אוֹ מְחַמֶּרֶת אַחַר הַבְּהֵמָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ הָרֵחַיִם; וְאִם הָיָה דַּרְכָּן לִטְחֹן בָּרֵחַיִם שֶׁלַּיָּד, טוֹחֶנֶת.
ו בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בַּעֲנִיִּים; אֲבָל אִם הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת, אוֹ נְכָסִים שֶׁרְאוּיִין לִקְנוֹת מֵהֶן שִׁפְחָה אַחַת, אוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת, אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ מָמוֹן כְּדֵי לִקְנוֹת שִׁפְחָה אַחַת--אֵינָהּ מַטְחֶנֶת, וְלֹא אוֹפָה, וְלֹא מְכַבֶּסֶת, וְלֹא נוֹתֶנֶת תֶּבֶן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ. הִכְנִיסָה לוֹ שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת, אוֹ נְכָסִים הָרְאוּיִין לִקְנוֹת מֵהֶן שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת, אוֹ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת, אוֹ שֶׁהָיָה רָאוּי לִקְנוֹת שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת--אֵינָהּ מְבַשֶּׁלֶת, וְאֵינָהּ מְנִיקָה אֶת בְּנָהּ, אֵלָא נוֹתֶנֶת אוֹתוֹ לְשִׁפְחָה לְהָנִיק.
ז נִמְצְאוּ כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁכָּל אִשָּׁה עוֹשָׂה אוֹתָן לְבַעְלָהּ, חָמֵשׁ מְלָאכוֹת--טוֹוָה, וְרוֹחֶצֶת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, וּמוֹזֶגֶת הַכּוֹס, וּמַצַּעַת אֶת הַמִּטָּה, וְעוֹמֶדֶת לְשַׁמַּשׁ בְּפָנָיו; וְהַמְּלָאכוֹת שֶׁמִּקְצַת הַנָּשִׁים עוֹשׂוֹת אוֹתָן וּמִקְצָתָן אֵינָן עוֹשׂוֹת, שֵׁשׁ מְלָאכוֹת--מַטְחֶנֶת, וְאוֹפָה, וּמְבַשֶּׁלֶת, וּמְכַבֶּסֶת, וּמְנִיקָה, וְנוֹתֶנֶת תֶּבֶן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ.
ח כָּל מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ, נִדָּה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ--חוּץ מִמְּזִיגַת הַכּוֹס, וְהַצָּעַת הַמִּטָּה, וְהַרְחָצַת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו: גְּזֵרָה מִשּׁוֹם הִרְהוּר, שֶׁמֶּא יָבוֹא לִבְעֹל. לְפִיכָּךְ מַצַּעַת מִטָּתוֹ כִּשְׁהִיא נִדָּה, שֶׁלֹּא בְּפָנָיו; וּמוֹזֶגֶת הַכּוֹס, וְאֵינָהּ נוֹתֶנֶת אוֹתוֹ בְּיָדוֹ כְּדַרְכָּהּ תָּמִיד, אֵלָא מַנַּחַת אוֹתוֹ עַל הָאָרֶץ אוֹ עַל הַכְּלִי, וְהוּא נוֹטְלוֹ.
ט הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁבְרָה כֵּלִים, בְּעֵת שֶׁעוֹשָׂה מַלְאֲכוֹתֶיהָ בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ--פְּטוּרָה: וְאֵין זֶה מִן הַדִּין, אֵלָא תַּקָּנָה, שְׁאִם אֵין אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אֵין שָׁלוֹם בְּתוֹךְ הַבַּיִת לְעוֹלָם--אֵלָא נִמְצֵאת נִזְהֶרֶת וְנִמְנַעַת מֵרֹב הַמְּלָאכוֹת, וְנִמְצֵאת קְטָטָה בֵּינֵיהֶם.
י כָּל אִשָּׁה שֶׁתִּמָּנַע מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה מִן הַמְּלָאכוֹת שְׁהִיא חַיֶּבֶת לַעֲשׂוֹתָן--כּוֹפִין אוֹתָהּ וְעוֹשָׂה, וְאַפִלּוּ בַּשּׁוֹט. טָעַן הוּא שְׁאֵינָהּ עוֹשָׂה, וְהִיא אוֹמֶרֶת שְׁאֵינִי נִמְנַעַת מִלַּעֲשׂוֹת--מוֹשִׁיבִין אִשָּׁה בֵּינֵיהֶן אוֹ שְׁכֵנִים; וְדָבָר זֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּרְאֶה הַדַּיָּן שֶׁאִפְשָׁר בַּדָּבָר.
יא הָאִשָּׁה, כָּל זְמָן שְׁהִיא מְנִיקָה--פּוֹחֲתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּמוֹסִיפִין לָהּ בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ יַיִן וּדְבָרִים שֶׁיָּפִין לֶחָלָב. פָּסְקוּ לָהּ מְזוֹנוֹת הָרְאוּיוֹת לָהּ, וַהֲרֵי הִיא מִתְאַוָּה לֶאֱכֹל יוֹתֵר, אוֹ לֶאֱכֹל מַאֲכָלוֹת אֲחֵרוֹת, מִפְּנֵי חֹלִי תַּאֲוָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בְּבִטְנָהּ--הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת מִשֶּׁלָּהּ כָּל מַה שֶׁתִּרְצֶה: וְאֵין הַבַּעַל יָכוֹל לְעַכַּב וְלוֹמַר, שְׁאִם תֹּאכַל יוֹתֵר מִדַּי, אוֹ תֹּאכַל מַאֲכָל רָע, יָמוּת הַוֶּלֶד--מִפְּנֵי שֶׁצַּעַר גּוּפָהּ קוֹדֵם.
יב יָלְדָה תְּאוֹמִים, אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לְהָנִיק שְׁנֵיהֶם, אֵלָא מְנִיקָה אֶחָד, וְשׂוֹכֵר הַבַּעַל מְנִיקָה לַשֵּׁנִי; הֲרֵי שֶׁרָצָת הָאִשָּׁה לְהָנִיק בֶּן חֲבִרְתָּהּ עִם בְּנָהּ, הַבַּעַל מְעַכֵּב וְאֵינוּ מַנִּיחָהּ אֵלָא לְהָנִיק בְּנוֹ בִּלְבָד.
יג נָדְרָה שֶׁלֹּא לְהָנִיק אֶת בְּנָהּ--כּוֹפָהּ וּמְנִיקַתּוּ עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ, אֶחָד הַזָּכָר וְאֶחָד הַנְּקֵבָה. הִיא אוֹמֶרֶת, אֲנִי אָנִיק אֶת בְּנִי, וְהוּא אֵינוּ רוֹצֶה שֶׁתָּנִיק אִשְׁתּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתְנַוַּל--אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן כַּמָּה שְׁפָחוֹת, שׁוֹמְעִין לָהּ: שֶׁצַּעַר הוּא לָהּ, לִפְרֹשׁ מִבְּנָהּ.
יד הָיְתָה עֲנִיָּה שְׁהִיא חַיֶּבֶת לְהָנִיק, וְהָיָה הוּא עָשִׁיר שֶׁרָאוּי שֶׁלֹּא תָנִיק אִשְׁתּוֹ--אַף עַל פִּי שְׁאֵין לוֹ שְׁפָחוֹת--אִם לֹא רָצָת לְהָנִיק, שׂוֹכֵר מְנִיקָה אוֹ קוֹנֶה שִׁפְחָה: מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה עוֹלָה עִם בַּעְלָהּ, וְאֵינָהּ יוֹרֶדֶת.
טו הִיא אוֹמֶרֶת, רָאוּי הוּא לִשְׂכֹּר אוֹ לִקְנוֹת שִׁפְחָה, וְהוּא אוֹמֵר, אֵינִי רָאוּי--עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה, וְאֵין כָּאן מָקוֹם לִשְׁבוּעָה.
טז הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לְהָנִיק--אֵלָא אִם רָצָת, נוֹתֵן לָהּ שְׂכָרָהּ וּמְנִיקַתּוּ, וְאִם לֹא רָצָת, נוֹתֶנֶת לוֹ אֶת בְּנוֹ וְהוּא מִטַּפֵּל בּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁלֹּא הֵנִיקָה אוֹתוֹ עַד שֶׁהִכִּירָהּ. אֲבָל אִם הִכִּירָהּ, וְאַפִלּוּ הָיָה סוֹמֶה--אֵין מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ מֵאִמּוֹ, מִפְּנֵי סַכָּנַת הַוֶּלֶד, אֵלָא כּוֹפִין אוֹתָהּ, וּמְנִיקָה אוֹתוֹ בְּשָׂכָר עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ.
יז הַגְּרוּשָׁה--אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, אַף עַל פִּי שְׁהִיא מְנִיקָה אֶת בְּנוֹ; אֲבָל נוֹתֵן הוּא לָהּ יוֹתֵר עַל שְׂכָרָהּ, דְּבָרִים שֶׁהַקָּטָן צָרִיךְ לָהֶן מִכְּסוּת וּמַאֲכָל וּמַשְׁקֶה וְסִיכָה וְכַיּוֹצֶא בָּהּ. אֲבָל הַמְּעֻבֶּרֶת, אֵין לָהּ כְּלוּם. שָׁלְמוּ חֳדָשָׁיו וּגְמָלַתּוּ--אִם רָצָת הַמְּגֹרֶשֶׁת שֶׁיִּהְיֶה בְּנָהּ אֶצְלָהּ--אֵין מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ מִמֶּנָּה, עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שֵׁשׁ שָׁנִים גְּמוּרוֹת; אֵלָא כּוֹפִין אֶת אָבִיו, וְנוֹתֵן לוֹ מְזוֹנוֹת וְהוּא אֵצֶל אִמּוֹ. וְאַחַר שֵׁשׁ שָׁנִים, יֵשׁ לָאָב לוֹמַר--אִם הוּא אֶצְלִי, אֶתֵּן לוֹ מְזוֹנוֹת, וְאִם הוּא אֵצֶל אִמּוֹ, אֵינִי נוֹתֵן לוֹ כְּלוּם. וְהַבַּת אֵצֶל אִמָּהּ לְעוֹלָם, וְאַפִלּוּ לְאַחַר שֵׁשׁ.
יח כֵּיצַד: הָיָה הָאָב רָאוּי לִצְדָקָה--מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ הָרָאוּי לוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, וְזָנִין אוֹתָהּ וְהִיא אֵצֶל אִמָּהּ. וְאַפִלּוּ נִשֵּׂאת הָאֵם לְאַחֵר--בִּתָּהּ אֶצְלָהּ, וְאָבִיהָ זָן אוֹתָהּ מִשּׁוֹם צְדָקָה עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב; וְתִזּוֹן מִנְּכָסָיו אַחַר מוֹתוֹ בִּתְנָאיֵי כְּתֻבָּה, וְהִיא אֵצֶל אִמָּהּ. וְאִם לֹא רָצָת הָאֵם שֶׁיִּהְיוּ בָּנֶיהָ אֶצְלָהּ אַחַר שֶׁגְּמָלַתָּן, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת--הָרְשׁוּת בְּיָדָהּ, וְנוֹתֶנֶת אוֹתָן לַאֲבִיהֶן; אוֹ מַשְׁלֶכֶת אוֹתָן לַקָּהָל, אִם אֵין לָהֶן אָב, וְהֶן מִטַּפְּלִין בָּהֶן.
Laws of Marriage, Chapter 21
1. Whatever a woman finds or earns with her hands belongs to her husband. What work must she do for him? Everything according to the custom of the place: in a place where women usually weave, she weaves; if they embroider, she embroiders; if they spin wool or flax, she spins. If the custom of the women of the city is to do all these tasks, he may only compel her to spin wool, for flax harms the mouth and lips, and spinning is the task especially assigned to women, as it is said: "And every wise-hearted woman spun with her hands" (Shemos 35:25).
2. If she exerts herself and does more than is fitting for her, the surplus belongs to the husband. Even if both she and he have much wealth, even if they have several maidservants, she may not sit idle without any work at all, for idleness leads to immorality. However, she is not compelled to work all day long; rather, the more wealth there is, the less work she is required to do.
3. If a man vows that his wife should not do any work at all, he must divorce her and pay her kesubah, for idleness leads to immorality. Likewise, every woman washes her husband's face, hands, and feet, pours his cup, makes his bed, and stands and serves him, such as giving him water or a vessel, or taking something from before him, and similar matters. But she does not stand and serve his father or his son.
4. These tasks she must do herself; even if they have several maidservants, these tasks for the husband are done only by his wife.
5. There are other tasks that a woman does for her husband when they are poor, and these are: baking bread in the oven (and Ezra instituted that a woman should rise early and bake so that bread would be available for the poor), cooking food, laundering clothes, nursing her child, and giving straw to his animal (but not to his cattle), and grinding. How does she grind? She sits at the mill and sifts the flour, or hurries the grinder, or drives the animal so that the mill does not stop. If the custom is to grind with a hand mill, she grinds.
6. In what case are these words said? When they are poor. But if she brought him one maidservant, or property sufficient to buy one maidservant, or he had one maidservant, or had enough money to buy one maidservant, she does not grind, bake, launder, or give straw to his animal. If she brought him two maidservants, or property sufficient to buy two maidservants, or he had two maidservants, or had enough to buy two maidservants, she does not cook or nurse her child, but gives the child to a maidservant to nurse.
7. Thus, all the tasks that every woman does for her husband are five: spinning, washing his face, hands, and feet, pouring the cup, making the bed, and standing to serve him. The tasks that some women do and some do not are six: grinding, baking, cooking, laundering, nursing, and giving straw to his animal.
8. All the tasks that a woman does for her husband, she does for him even when she is a niddah, except for pouring the cup, making the bed, and washing his face, hands, and feet—these are forbidden as a safeguard against improper thoughts, lest he come to have relations. Therefore, she may make his bed when she is a niddah only not in his presence; and she may pour his cup, but does not hand it to him as usual, rather she places it on the ground or on a vessel, and he takes it.
9. If a woman breaks utensils while doing her work in her house, she is exempt from liability. This is not a matter of law, but a regulation, for if you do not say so, there will never be peace in the home—she would become overly cautious and refrain from much work, leading to strife between them.
10. Any woman who refuses to perform the tasks she is obligated to do—she is compelled to do them, even with a whip. If he claims that she is not doing them, and she says, "I am not refusing to do them," a woman is seated among them or among neighbors; and this matter is as the judge sees possible in the situation.
11. As long as a woman is nursing, her workload is reduced, and her food allowance is increased with wine and foods that are good for producing milk. If she is allotted the food appropriate for her, but she desires to eat more, or to eat other foods, because of a craving she has in her stomach—she may eat from her own whatever she wishes, and the husband cannot prevent her by saying, "If you eat too much, or eat harmful food, the child will die," because her bodily distress takes precedence.
12. If she gave birth to twins, she is not compelled to nurse both; rather, she nurses one, and the husband hires a wet nurse for the other. If a woman wishes to nurse her friend's child together with her own, the husband may object and not allow her, except to nurse his own child alone.
13. If she vowed not to nurse her child—she is compelled to nurse him until he is twenty-four months old, whether the child is a boy or a girl. If she says, "I will nurse my child," and he does not want his wife to nurse, so that she will not become unattractive—even if they have several maidservants, we listen to her, because it is distressing for her to be separated from her child.
14. If she is poor and obligated to nurse, and he is wealthy and it is fitting that his wife should not nurse—even if he does not have maidservants—if she does not want to nurse, he must hire a wet nurse or acquire a maidservant, because a woman rises with her husband and does not descend.
15. If she says, "He is fit to hire or acquire a maidservant," and he says, "I am not fit," she must bring proof, and there is no place here for an oath.
16. A woman who is divorced is not compelled to nurse—rather, if she wishes, she is given her wage and nurses the child; and if she does not wish, she gives him his child and he cares for him. In what case is this said? When she did not nurse him until he recognized her. But if he recognized her, even if he is blind, he is not separated from his mother because of the danger to the child; rather, she is compelled and nurses him for a wage until twenty-four months.
17. A divorced woman does not receive sustenance, even if she is nursing her child; but he must give her, in addition to her wage, things the child needs—clothing, food, drink, oiling, and the like. But a pregnant woman receives nothing. When the child's months are complete and he is weaned—if the divorced woman wants her child to remain with her, he is not separated from her until he is six full years old; rather, the father is compelled to provide him with sustenance while he is with his mother. After six years, the father may say, "If he is with me, I will provide for him; if he is with his mother, I will give him nothing." But the daughter remains with her mother forever, even after six years.
18. How so? If the father is eligible for charity, the amount appropriate for him is taken from him against his will, and she is supported while with her mother. Even if the mother marries another man, her daughter remains with her, and her father supports her as charity until the father dies; and she is supported from his estate after his death according to the conditions of the kesubah, while she is with her mother. If the mother does not want her children with her after they are weaned, whether boys or girls, she has the right, and gives them to their father; or she may hand them over to the community if they have no father, and they care for them.