שמואל ב פרק כב
א וַיְדַבֵּ֤ר דָּוִד֙ לַֽיהוָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּיוֹם֩ הִצִּ֨יל יְהוָ֥ה אֹת֛וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹיְבָ֖יו וּמִכַּ֥ף שָׁאֽוּל׃[1]
(א) ביום הציל ה' אותו - לעת זקנתו, לאחר שעברו עליו כל צרותיו ונצול מכולם: ומכף שאול - והלא שאול בכלל היה, אלא שהיה אויבו ורודפו מכולם כיוצא בו (לעיל ב ל): תשעה עשר איש ועשהאל, כיוצא בו (יהושע ב א): לכו ראו את הארץ ואת יריחו וכיוצא בו (מלכים-א יא א): והמלך שלמה אהב נשים נכריות ואת בת פרעה (מלכים-א יא א):[2]
ב וַיֹּאמַ֑ר יְהוָ֛ה סַֽלְעִ֥י וּמְצֻדָתִ֖י וּמְפַלְטִי־לִֽי׃
(ב) סלעי ומצודתי - לשון חוזק הם, 'סלע' כמשמעו, 'מצודה' היא מצודת יערים, שקורין פליישאי"ן בלע"ז ועל שם הנס שנעשה לו בסלע המחלוקת (שמואל-א כג ח), והמצדות בחורשה:[3] ומפלטי לי - מפלטי עם צבא ישראל במלחמה, ופעמים שהוא מפלט לי כשאני לבדי, כגון מן ישבי בנוב (לעיל כא יז):
ג אֱלֹהֵ֥י צוּרִ֖י אֶחֱסֶה־בּ֑וֹ מָגִנִּ֞י וְקֶ֣רֶן יִשְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּי֙ וּמְנוּסִ֔י מֹשִׁעִ֕י מֵחָמָ֖ס תֹּשִׁעֵֽנִי׃
(ג) צורי - לשון סלע, שהסלע מחסה לעוברי דרך, מן המטר והרוחות, אבריאמ"ש בלע"ז: אחסה - לשון כיסוי, שהייתי מתכסה לעזרה:[4] משגבי - סומכני: ומנוסי - שהייתי נס אליו לעזרה:
ד מְהֻלָּ֖ל אֶקְרָ֣א יְהוָ֑ה וּמֵאֹיְבַ֖י אִוָּשֵֽׁעַ׃
(ד) מהולל אקרא ה' - כתרגומו ; בקראי לו אהודנו, לפי כי מאויבי אני בוטח שאושע ויתכן לפתור אקרא ואושע, לשון 'הוה':[5]
ה כִּ֥י אֲפָפֻ֖נִי מִשְׁבְּרֵי־מָ֑וֶת נַחֲלֵ֥י בְלִיַּ֖עַל יְבַעֲתֻֽנִי׃
(ה) אפפוני - הקיפוני: משברי מות - כתרגומו: כאתא דיתבא על מתברא, כן שם מושב האבנים שהאשה יולדת שם: נחלי - גייסות שוטפות כנחל:[6]
ו חֶבְלֵ֥י שְׁא֖וֹל סַבֻּ֑נִי קִדְּמֻ֖נִי מֹֽקְשֵׁי־מָֽוֶת׃
(ו) חבלי - כתרגומו: משרית, כמו (שמואל-א י ה): חבל נביאים: קדמוני - באו לפני:[7]
ז בַּצַּר־לִי֙ אֶקְרָ֣א יְהוָ֔ה וְאֶל־אֱלֹהַ֖י אֶקְרָ֑א וַיִּשְׁמַ֤ע מֵהֵֽיכָלוֹ֙ קוֹלִ֔י וְשַׁוְעָתִ֖י בְּאָזְנָֽיו׃
(ז) בצר לי אקרא ה' וישמע וגו' - כך דרך לשון הווה, מדבר לשון עבר ולשון עתיד בפעם אחת:[8]
ח ותגעש [וַיִּתְגָּעַ֤שׁ] וַתִּרְעַשׁ֙ הָאָ֔רֶץ מוֹסְד֥וֹת הַשָּׁמַ֖יִם יִרְגָּ֑זוּ וַיִּֽתְגָּעֲשׁ֖וּ כִּֽי־חָ֥רָה לֽוֹ׃
(ח) ויתגעש ותרעש - לא על נסים שאירעוהו נאמר, אלא על נסים שנעשו לישראל, וראש המקרא מחובר על סופו: כי חרה לו - 'כי' משמש כאן בלשון 'כאשר', וכן פתרונו, וכשחרה לו מפני מכעיסיו, נתגעשה ונתרעשה הארץ, ומוסדות השמים רגזו ורעשו:[9]
ט עָלָ֤ה עָשָׁן֙ בְּאַפּ֔וֹ וְאֵ֥שׁ מִפִּ֖יו תֹּאכֵ֑ל גֶּחָלִ֖ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃
(ט) עלה עשן באפו - כן דרך הכועס, יוצא עשן מנחיריו, וכן (תהלים יח ט): עלה עשן באפו. וזהו כל לשון חרון אף, שהאף נוחר ומעלה הבל:[10] ואש מפיו תאכל - מגזרת דבר פיו, תאכל אש ברשעים:
י וַיֵּ֥ט שָׁמַ֖יִם וַיֵּרַ֑ד וַעֲרָפֶ֖ל תַּ֥חַת רַגְלָֽיו׃
(י) ויט שמים - להנקם מאויביו, ממצרים ומפרעה:[11]
יא וַיִּרְכַּ֥ב עַל־כְּר֖וּב וַיָּעֹ֑ף וַיֵּרָ֖א עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃
יב וַיָּ֥שֶׁת חֹ֛שֶׁךְ סְבִיבֹתָ֖יו סֻכּ֑וֹת חַֽשְׁרַת־מַ֖יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃
(יב) וישת חשך סביבותיו - לסוכה, כענין שנאמר (שמות יד כ): ויהי הענן והחשך, מפסיק בין מצרים לישראל: חשרת מים עבי שחקים - מאין היה החשך, עבי שחקים היו, שהן חושרין מים על הארץ: חשרת - לשון כברה הוא, שהוא נופל על הארץ דק דק (תענית ט ב) וכן הוא אומר באגדות הרבה: חושרין אותו בכברה. ויש לפתור 'חשרת', לשון 'קשר', שמתקשרין השמים בעבים על ידי המים, כמו 'וחשוריהם' האמור באופני המכונה (מלכים-א ז לג), שהם זרועות העץ המהדקין וקושרין עיגוליה יחד:
יג מִנֹּ֖גַהּ נֶגְדּ֑וֹ בָּעֲר֖וּ גַּחֲלֵי־אֵֽשׁ׃
(יג) מנגה נגדו - שלא תאמר בחשך הוא שרוי, אלא הנוגה לפנים מן המחיצה, ומאותו נוגה אשר לפניו, בערו גחלי אש, שנשתלחו חצים על מצרים:[12]
יד יַרְעֵ֥ם מִן־שָׁמַ֖יִם יְהוָ֑ה וְעֶלְי֖וֹן יִתֵּ֥ן קוֹלֽוֹ׃
טו וַיִּשְׁלַ֥ח חִצִּ֖ים וַיְפִיצֵ֑ם בָּרָ֖ק ויהמם [וַיָּהֹֽם׃]
טז וַיֵּֽרָאוּ֙ אֲפִ֣קֵי יָ֔ם יִגָּל֖וּ מֹסְד֣וֹת תֵּבֵ֑ל בְּגַעֲרַ֣ת יְהוָ֔ה מִנִּשְׁמַ֖ת ר֥וּחַ אַפּֽוֹ׃
(טז) יגלו מוסדות תבל - שנבקע התהום, כשנבקע ים סוף נבקעו כל מימות שבעולם (ילקוט שמעוני רמז קסא): מנשמת - מכח נשיבת רוח אפו:[13]
יז יִשְׁלַ֥ח מִמָּר֖וֹם יִקָּחֵ֑נִי יַֽמְשֵׁ֖נִי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים׃
יח יַצִּילֵ֕נִי מֵאֹיְבִ֖י עָ֑ז מִשֹּׂ֣נְאַ֔י כִּ֥י אָמְצ֖וּ מִמֶּֽנִּי׃
(יח) כי אמצו - כאשר אמצו:
יט יְקַדְּמֻ֖נִי בְּי֣וֹם אֵידִ֑י וַיְהִ֧י יְהוָ֛ה מִשְׁעָ֖ן לִֽי׃
כ וַיֹּצֵ֥א לַמֶּרְחָ֖ב אֹתִ֑י יְחַלְּצֵ֖נִי כִּי־חָ֥פֵֽץ בִּֽי׃
כא יִגְמְלֵ֥נִי יְהוָ֖ה כְּצִדְקָתִ֑י כְּבֹ֥ר יָדַ֖י יָשִׁ֥יב לִֽי׃
(כא) כצדקתי - כשיצאו אחריו למדבר וסמכו על הבטחתו:[14]
כב כִּ֥י שָׁמַ֖רְתִּי דַּרְכֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹ֥א רָשַׁ֖עְתִּי מֵאֱלֹהָֽי׃
כג כִּ֥י כָל־משפטו [מִשְׁפָּטָ֖יו] לְנֶגְדִּ֑י וְחֻקֹּתָ֖יו לֹא־אָס֥וּר מִמֶּֽנָּה׃
כד וָאֶהְיֶ֥ה תָמִ֖ים ל֑וֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָ֖ה מֵעֲוֺנִֽי׃
כה וַיָּ֧שֶׁב יְהוָ֛ה לִ֖י כְּצִדְקָתִ֑י כְּבֹרִ֖י לְנֶ֥גֶד עֵינָֽיו׃
כו עִם־חָסִ֖יד תִּתְחַסָּ֑ד עִם־גִּבּ֥וֹר תָּמִ֖ים תִּתַּמָּֽם׃
(כו) עם חסיד תמים נבר - כנגד שלשה אבות, ששלם הקב"ה גמול צדקתם לבניהם:[15]
כז עִם־נָבָ֖ר תִּתָּבָ֑ר וְעִם־עִקֵּ֖שׁ תִּתַּפָּֽל׃
(כז) ועם עקש - פרעה: תתפל - לשון נפתל ועקש, ובספר תהלים (יח כז) כתוב: תתפתל. דבר אחר: ישלח ממרום יקחני. על עצמו אמר, כשהיה נחפז ללכת מפני שאול בסלע המחלקות והיה קרוב להתפש, ומלאך בא אל שאול לאמר: מהרה ולכה כי פשטו פלשתים: וישב וגו' כצדקתי. שלא הרגתיו בכרתי כנף מעילו:[16]
כח וְאֶת־עַ֥ם עָנִ֖י תּוֹשִׁ֑יעַ וְעֵינֶ֖יךָ עַל־רָמִ֥ים תַּשְׁפִּֽיל׃
כט כִּֽי־אַתָּ֥ה נֵירִ֖י יְהוָ֑ה וַיהוָ֖ה יַגִּ֥יהַּ חָשְׁכִּֽי׃
ל כִּ֥י בְכָ֖ה אָר֣וּץ גְּד֑וּד בֵּאלֹהַ֖י אֲדַלֶּג־שֽׁוּר׃
לא הָאֵ֖ל תָּמִ֣ים דַּרְכּ֑וֹ אִמְרַ֤ת יְהוָה֙ צְרוּפָ֔ה מָגֵ֣ן ה֔וּא לְכֹ֖ל הַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃
(לא) אמרת ה' צרופה - ברורה, מבטיח ועושה:[17]
לב כִּ֥י מִי־אֵ֖ל מִבַּלְעֲדֵ֣י יְהוָ֑ה וּמִ֥י צ֖וּר מִֽבַּלְעֲדֵ֥י אֱלֹהֵֽינוּ׃
לג הָאֵ֥ל מָעוּזִּ֖י חָ֑יִל וַיַּתֵּ֥ר תָּמִ֖ים דרכו [דַּרְכִּֽי׃]
(לג) ויתר תמים דרכי - מכל מכשול, ומכל חטא, ומכל מסוכן, עד כי היה שלם וכבוש:[18]
לד מְשַׁוֶּ֥ה רגליו [רַגְלַ֖י] כָּאַיָּל֑וֹת וְעַ֥ל בָּמוֹתַ֖י יַעֲמִדֵֽנִי׃
לה מְלַמֵּ֥ד יָדַ֖י לַמִּלְחָמָ֑ה וְנִחַ֥ת קֶֽשֶׁת־נְחוּשָׁ֖ה זְרֹעֹתָֽי׃
(לה) ונחת קשת נחושה זרעתי - ונדרכה קשת נחושה על זרועי, שיש בי כח לדרכה, קשתות היו תלוים לדוד בביתו, והיו מלכי האומות באין ורואין אותן, ואומרים זה לזה: אתה סבור שהוא יכול לדורכן, אין זה אלא ליראנו, ודוד שומע ונוטלן ומכתתן לפניהם. ודריכת קשת לשון חית היא, וכן תהלים חציך נחתו בי:[19]
לו וַתִּתֶּן־לִ֖י מָגֵ֣ן יִשְׁעֶ֑ךָ וַעֲנֹתְךָ֖ תַּרְבֵּֽנִי׃
(לו) וענתך תרבני - הגדלת לי מדת ענותנותך:[20]
לז תַּרְחִ֥יב צַעֲדִ֖י תַּחְתֵּ֑נִי וְלֹ֥א מָעֲד֖וּ קַרְסֻלָּֽי׃
(לז) תרחיב צעדי - כשאדם מדבק רגליו זו בזו, הוא נוח ליפול, וכן הוא אומר (משלי ד יב): בלכתך לא יצר צעדך: קרסולי - עקבי:[21]
לח אֶרְדְּפָ֥ה אֹיְבַ֖י וָאַשְׁמִידֵ֑ם וְלֹ֥א אָשׁ֖וּב עַד־כַּלּוֹתָֽם׃
לט וָאֲכַלֵּ֥ם וָאֶמְחָצֵ֖ם וְלֹ֣א יְקוּמ֑וּן וַֽיִּפְּל֖וּ תַּ֥חַת רַגְלָֽי׃
מ וַתַּזְרֵ֥נִי חַ֖יִל לַמִּלְחָמָ֑ה תַּכְרִ֥יעַ קָמַ֖י תַּחְתֵּֽנִי׃
מא וְאֹ֣יְבַ֔י תַּ֥תָּה לִּ֖י עֹ֑רֶף מְשַׂנְאַ֖י וָאַצְמִיתֵֽם׃
מב יִשְׁע֖וּ וְאֵ֣ין מֹשִׁ֑יעַ אֶל־יְהוָ֖ה וְלֹ֥א עָנָֽם׃
(מב) ישעו ואין מושיע וגו' - הרי זה מקרא מסורס, ישעו אל ה' ולא ענם, ואין מושיע, כמו (ישעיהו יז ז): ישעה האדם אל עושהו, כמו יפנה. ומנחם חברו עם (בראשית ד ד): וישע ה' אל הבל, ופתר בו לשון עתירה, ונופל הלשון על המעתיר ועל הנעתר, כמו (שם כה כא): ויעתר יצחק לה', ויעתר לו ה', אף כאן 'ישעו ואין מושיע' נופל על המתפלל, וישע ה' נופל על הלשון, על מי שמתפללין לפניו:[22]
מג וְאֶשְׁחָקֵ֖ם כַּעֲפַר־אָ֑רֶץ כְּטִיט־חוּצ֥וֹת אֲדִקֵּ֖ם אֶרְקָעֵֽם׃
(מג) ארקעם - ארמסם, והרבה יש בספר יחזקאל: (ו יא): ורקע ברגלך (כה ו): ורקעך ברגל:
מד וַֽתְּפַלְּטֵ֔נִי מֵרִיבֵ֖י עַמִּ֑י תִּשְׁמְרֵ֙נִי֙ לְרֹ֣אשׁ גּוֹיִ֔ם עַ֥ם לֹא־יָדַ֖עְתִּי יַעַבְדֻֽנִי׃
(מד) מריבי - מדואג, מאחיתופל, ושאול, והזיפים: תשמרני לראש גוים - צפנתני לכך ומדרש אגדה ; אמר דוד: רבונו של עולם, הצילני מדינו של ישראל, שאם אטהו או ארדה את ישראל בעבודתו, אני נענש, אלא לראש הפלישתים תשימני, והם יעבדוני, ועליהם לא אענש:[23]
מה בְּנֵ֥י נֵכָ֖ר יִתְכַּֽחֲשׁוּ־לִ֑י לִשְׁמ֥וֹעַ אֹ֖זֶן יִשָּׁ֥מְעוּ לִֽי׃
(מה) יתכחשו לי - מחמת יראה, יאמרו לי כזבים: לשמוע אוזן ישמעו לי - אפילו שלא בפני, יגורו מפני, למשמע אזניהם לסור אל משמעתי:[24]
מו בְּנֵ֥י נֵכָ֖ר יִבֹּ֑לוּ וְיַחְגְּר֖וּ מִמִּסְגְּרוֹתָֽם׃
(מו) בני נכר יבולו - ילאו, לשון (ירמיהו ח יג): והעלה נבל פלישטירונ"ט בלע"ז:[25] ויחגרו - לשון פסחים: ממסגרותם - מקושי יסורי מסגר שאני מייסרן בהם:[26]
מז חַי־יְהוָ֖ה וּבָר֣וּךְ צוּרִ֑י וְיָרֻ֕ם אֱלֹהֵ֖י צ֥וּר יִשְׁעִֽי׃
(מז) חי ה' - העושה לי אלה:[27]
מח הָאֵ֕ל הַנֹּתֵ֥ן נְקָמֹ֖ת לִ֑י וּמוֹרִ֥יד עַמִּ֖ים תַּחְתֵּֽנִי׃
מט וּמוֹצִיאִ֖י מֵאֹֽיְבָ֑י וּמִקָּמַי֙ תְּר֣וֹמְמֵ֔נִי מֵאִ֥ישׁ חֲמָסִ֖ים תַּצִּילֵֽנִי׃
נ עַל־כֵּ֛ן אוֹדְךָ֥ יְהוָ֖ה בַּגּוֹיִ֑ם וּלְשִׁמְךָ֖ אֲזַמֵּֽר׃
נא מגדיל [מִגְדּ֖וֹל] יְשׁוּע֣וֹת מַלְכּ֑וֹ וְעֹֽשֶׂה־חֶ֧סֶד לִמְשִׁיח֛וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃ (פ)
- 1 רש״י [תהלים ז, א] ד״ה שגיון לדוד מביא פסוק זה: ״ורבותינו פירשו ל׳ משגה שנתודה ונתפלל על השגיון שאמר שירה על מפלתו של שאול כמו שנאמר וידבר דוד לה׳ וגו׳״.
- 2 וכן פירש רש״י [תהלים יח, א] ד״ה ומיד שאול: ״והלא שאול בכלל היה אלא לפי שהיה קשה עליו ורודפו יותר מכלם כיוצא בדבר אתה אומר וראו את הארץ ואת יריחו״.
- 3 ועיין רש״י [תהלים יח, ג] ד״ה סלעי: ״שעזרתני בסלע המחלקות כשהייתי מצומצם בין שאול ואנשיו להתפס״. ובמקום אחר פירש רש״י שם ד״ה ומצודתי באופן אחר: ״לשון מבצר״.
- 4 וכן פירש רש״י [תהלים יח, ג] ד״ה צורי: ״לשון סלע״, וד״ה אחסה בו: ״אתכסה בצלו... שהסלעים כסוי ומגן להולכי דרכים מן הרוחות ומזרם גשמים״ – ושם הלעז על ״אחסה״: ״אברי״אייר בלע״ז״.
- 5 ועיין רש״י [תהלים יח, ד] ד״ה מהולל אקרא ה׳: ״אף לפני התשועה אני מהללו לפי שבטוח אני שאושע מאויבי״.
- 6 וכן פירש רש״י [תהלים יח, ה] ד״ה אפפוני חבלי מות: ״אפפוני כמו סבבוני״; וד״ה חבלי מות: ״מחנות אויבים כמו חבל נביאים בספר שמואל וי״ת כאיתא דיתבא על מתברא לשון חבלי יולדה״; וד״ה ונחלי בליעל: ״אף הוא לשון גייסות שוטפים כנחל״.
- 7 וכן פירש רש״י [תהלים יח, ו] ד״ה חבלי שאול: ״כמו חבלי מות משריין רשיען״; ועיין רש״י [תהלים יח, יט] ד״ה יקדמוני: ״אויבי היו ממהרין ומקדימין לבא עלי ביום אידי״.
- 8 ועיין רש״י [תהלים יח, ז] ד״ה בצר לי אקרא: ״אני הייתי קורא לה׳ תמיד״.
- 9 וכן פירש רש״י [תהלים יח, ח] ד״ה ותגעש ותרעש הארץ: ״אינו מחובר למקרא עליון אלא מחובר ראשו לסופו... כי משמש בלשון כאשר כשחרה לו ובא לנקום נקמת עמו ועבדיו מפרעה ומעמו געשה ורעשה הארץ״.
- 10 וכן פירש רש״י [תהלים יח, ט] ד״ה עלה עשן באפו: ״כן דרך כל חרון אף להעלות עשן מנחיריו״.
- 11 ועיין רש״י [תהלים יח, י] ד״ה ויט שמים וירד: ״לעבור בארץ מצרי׳״.
- 12 ועיין רש״י [תהלים יח, יב] ד״ה חשכת מים: ״ושמא תאמר לפנים מן החשך אין אור תלמוד לומר מנוגה אשר נגדו ומתוך מחיצתו את עביו אשר סביבותיו בוקעים ועוברים ברד וגחלי אש״.
- 13 וכן פירש רש״י [תהלים יח, טז] ד״ה ויגלו מוסדות תבל: ״שכל מימות שבעולם נבקעו״, וד״ה מנשמת: ״מנשיבת״.
- 14 ועיין רש״י [תהלים יח, כא] ד״ה כצדקי: ״כצדק לכתי אחריו במדבר״.
- 15 וכן פירש רש״י [תהלים יח, כו] ד״ה עם חסיד תתחסד: ״לפי שכן דרכיו לגמול מדה כנגד מדה, חסיד תמים נבר כנגד שלש אבות״.
- 16 וכן פירש רש״י [תהלים יח, כז] ד״ה עם עקש: ״כנגד פרעה״. ואת הדבר אחר מביא רש״י [תהלים יח, כא] ד״ה כבור: ״ד״א ישלח ממרום יקחני כנגד עצמו אמר על שם המלאך שבא בסלע המחלקות לפנות את שאול מעליו״, וד״ה כצדקי: ״שלא הרגתיו בכרתי את כנף מעילו״.
- 17 וכן פירש רש״י [תהלים יב, ז] ד״ה טהורות: ״ברורות ומתקיימות כל מה שמבטיח עושה״; ורש״י [תהלים יח, לא] ד״ה צרופה: ״ברורה מבטיח ועושה״.
- 18 וכן פירש רש״י [תהלים יח, לג] ד״ה ויתן תמים דרכי: ״הסיר מדרכי כל תקלה ומכשול עד שנעשה שלם וכבוש״.
- 19 ועיין רש״י [תהלים יח, לה] ד״ה ונחתה קשת נחושה זרועותי, שמביא אותו מעשה: ״קשתות של נחשת היו תלויות לו לדוד בביתו... והוא היה שומע ודורכן בפניהם״ – שם: ״ודורכן״, וכאן: ״ומכתתן״. ושם מבאר באריכות את דקדוק ״ונחתה״ מן השורש נחת, כמו ״חציך נחתו בי״.
- 20 וכן פירש רש״י [תהלים יח, לו] ד״ה וענותך תרבני: ״הרביתה מדת ענותך להתנהג בה עמי״.
- 21 וכן פירש רש״י [תהלים יח, לז] ד״ה תרחיב צעדי תחתי: ״המרחיב צעדיו אינו נוח ליפול״. ובמקום אחר פירש רש״י שם ד״ה קרסולי באופן אחר: ״הם הרגלים מן האסתורין שקורין קביל״ייא בלעז ולמטה״.
- 22 ובמקום אחר [תהלים יח, מב] פירש רש״י ד״ה ישועו באופן אחר: ״לע״ג שלה׳״, וד״ה ואין מושיע: ״שאין בה יכולת וחוזרים וקוראים אל ה׳ ולא יענם״ – ששם ״ישועו״ לשון שועה, תחלה לעבודת גלולים ואחר כך אל ה׳.
- 23 וכן פירש רש״י [תהלים יח, מד] ד״ה תפלטני מריבי עם: ״שלא אענש בדין ישראל להטות משפט ולא לשעבד בישראל יותר מן הרשות״, וד״ה תשימני לראש גוים: ״שאין עונש בהם״.
- 24 וכן פירש רש״י [תהלים יח, מה] ד״ה לשמע אזן: ״אפילו שלא בפני אלא שישמעו שליחותי״, וד״ה יכחשו לי: ״מחמת יראה״.
- 25 ועיין רש״י [תהלים א, ג] ד״ה לא יבול: ״לשון כמוש פלישטי״ר בלעז״ – מאותו שורש, לענין כמישה.
- 26 וכן פירש רש״י [תהלים יח, מו] ד״ה יבולו: ״ילאו״, וד״ה ממסגרותיהם: ״מחמת יסורי מסגרות כלא שאני מסגירם שם ומייסרן בהן״. ושם, שכתוב ״ויחרגו״, מפרש רש״י לשון אימה, ומביא פירוש דונ״ש: ״ופתרון ויחרגו ויפסחו כדמתרגמינן חגירא״ – כפירוש רש״י כאן ד״ה ויחגרו: ״לשון פסחים״.
- 27 וכן פירש רש״י [תהלים יח, מז] ד״ה חי ה׳: ״העושה לי כל זאת״.