שמואל א פרק ט

א וַיְהִי־אִ֣ישׁ מִבִּנְיָמִ֗ין וּ֠שְׁמוֹ קִ֣ישׁ בֶּן־אֲבִיאֵ֞ל בֶּן־צְר֧וֹר בֶּן־בְּכוֹרַ֛ת בֶּן־אֲפִ֖יחַ בֶּן־אִ֣ישׁ יְמִינִ֑י גִּבּ֖וֹר חָֽיִל׃

 

ב וְלֽוֹ־הָיָ֨ה בֵ֜ן וּשְׁמ֤וֹ שָׁאוּל֙ בָּח֣וּר וָט֔וֹב וְאֵ֥ין אִ֛ישׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ מִשִּׁכְמ֣וֹ וָמַ֔עְלָה גָּבֹ֖הַּ מִכָּל־הָעָֽם׃

 

ג וַתֹּאבַ֨דְנָה֙ הָֽאֲתֹנ֔וֹת לְקִ֖ישׁ אֲבִ֣י שָׁא֑וּל וַיֹּ֨אמֶר קִ֜ישׁ אֶל־שָׁא֣וּל בְּנ֗וֹ קַח־נָ֤א אִתְּךָ֙ אֶת־אַחַ֣ד מֵֽהַנְּעָרִ֔ים וְק֣וּם לֵ֔ךְ בַּקֵּ֖שׁ אֶת־הָֽאֲתֹנֹֽת׃

 

ד וַיַּֽעֲבֹ֧ר בְּהַר־אֶפְרַ֛יִם וַיַּֽעֲבֹ֥ר בְּאֶֽרֶץ־שָׁלִ֖שָׁה וְלֹ֣א מָצָ֑אוּ וַיַּֽעַבְר֤וּ בְאֶרֶץ־שַֽׁעֲלִים֙ וָאַ֔יִן וַיַּֽעֲבֹ֥ר בְּאֶֽרֶץ־יְמִינִ֖י וְלֹ֥א מָצָֽאוּ׃

 

ה הֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בְּאֶ֣רֶץ צ֔וּף וְשָׁא֥וּל אָמַ֛ר לְנַֽעֲר֥וֹ אֲשֶׁר־עִמּ֖וֹ לְכָ֣ה וְנָשׁ֑וּבָה פֶּן־יֶחְדַּ֥ל אָבִ֛י מִן־הָֽאֲתֹנ֖וֹת וְדָ֥אַג לָֽנוּ׃

(ה) בארץ צוף - בארעא דבה נביא.

 

צוף - כמו 'צופה'.

 

פן יחדל אבי מן האתונות - שתגדל דאגה שלנו עליו, עד שישכח את האתונות.

 

ודאג - איטוביטאר"ה בלע"ז:

 

ו וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנֵּה־נָ֤א אִישׁ־אֱלֹהִים֙ בָּעִ֣יר הַזֹּ֔את וְהָאִ֣ישׁ נִכְבָּ֔ד כֹּ֥ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֖ר בּ֣וֹא יָב֑וֹא עַתָּה֙ נֵ֣לְכָה שָּׁ֔ם אוּלַי֙ יַגִּ֣יד לָ֔נוּ אֶת־דַּרְכֵּ֖נוּ אֲשֶׁר־הָלַ֥כְנוּ עָלֶֽיהָ׃

(ו) את דרכנו - מעשה האתונות מה נהיתה בם, שבשבילם הלכנו את כל הדרך הזה:

 

ז וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל לְנַֽעֲר֗וֹ וְהִנֵּ֣ה נֵלֵךְ֮ וּמַה־נָּבִ֣יא לָאִישׁ֒ כִּ֤י הַלֶּ֨חֶם֙ אָזַ֣ל מִכֵּלֵ֔ינוּ וּתְשׁוּרָ֥ה אֵין־לְהָבִ֖יא לְאִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֑ים מָ֖ה אִתָּֽנוּ׃

(ז) ומה נביא לאיש - תרגם יונתן: אם מקבל ממון, מה נעול לגברא.

לא היה שאול מכיר במעשיו של שמואל, וסבר שישאל שכר.

 

ותשורה - תרגם יונתן: "ומדעם דכשר", לשון יושר.

ומנחם פירש: 'תשורה', לשון תקרובת, ראות פני מלך ואדם חשוב.

לשון "אשורנו" (במדבר כד, יז).

ונראין דבריו:

 

ח וַיֹּ֤סֶף הַנַּ֨עַר֙ לַֽעֲנ֣וֹת אֶת־שָׁא֔וּל וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה֙ נִמְצָ֣א בְיָדִ֔י רֶ֖בַע שֶׁ֣קֶל כָּ֑סֶף וְנָֽתַתִּי֙ לְאִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים וְהִגִּ֥יד לָ֖נוּ אֶת־דַּרְכֵּֽנוּ׃

(ח) רבע שקל - זוזא חדא דכספא:

 

ט לְפָנִ֣ים ׀ בְּיִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה־אָמַ֤ר הָאִישׁ֙ בְּלֶכְתּוֹ֙ לִדְר֣וֹשׁ אֱלֹהִ֔ים לְכ֥וּ וְנֵֽלְכָ֖ה עַד־הָֽרֹאֶ֑ה כִּ֤י לַנָּבִיא֙ הַיּ֔וֹם יִקָּרֵ֥א לְפָנִ֖ים הָֽרֹאֶֽה׃

(ט) לפנים בישראל - הסופר כתב זאת, ואין זה מדברי נער שאול.

 

כי לנביא היו

 

י וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֧וּל לְנַֽעֲר֛וֹ ט֥וֹב דְּבָֽרְךָ֖ לְכָ֣ה ׀ נֵלֵ֑כָה וַיֵּֽלְכוּ֙ אֶל־הָעִ֔יר אֲשֶׁר־שָׁ֖ם אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִֽים׃

 

יא הֵ֗מָּה עֹלִים֙ בְּמַֽעֲלֵ֣ה הָעִ֔יר וְהֵ֨מָּה֙ מָֽצְא֣וּ נְעָר֔וֹת יֹֽצְא֖וֹת לִשְׁאֹ֣ב מָ֑יִם וַיֹּֽאמְר֣וּ לָהֶ֔ן הֲיֵ֥שׁ בָּזֶ֖ה הָֽרֹאֶֽה׃

 

יב וַתַּֽעֲנֶ֧ינָה אוֹתָ֛ם וַתֹּאמַ֥רְנָה יֵּ֖שׁ הִנֵּ֣ה לְפָנֶ֑יךָ מַהֵ֣ר ׀ עַתָּ֗ה כִּ֤י הַיּוֹם֙ בָּ֣א לָעִ֔יר כִּ֣י זֶ֧בַח הַיּ֛וֹם לָעָ֖ם בַּבָּמָֽה׃

 

יג כְּבֹֽאֲכֶ֣ם הָעִ֣יר כֵּ֣ן תִּמְצְא֣וּן אֹת֡וֹ בְּטֶרֶם֩ יַֽעֲלֶ֨ה הַבָּמָ֜תָה לֶֽאֱכֹ֗ל כִּ֠י לֹֽא־יֹאכַ֤ל הָעָם֙ עַד־בֹּא֔וֹ כִּי־הוּא֙ יְבָרֵ֣ךְ הַזֶּ֔בַח אַֽחֲרֵי־כֵ֖ן יֹֽאכְל֣וּ הַקְּרֻאִ֑ים וְעַתָּ֣ה עֲל֔וּ כִּֽי־אֹת֥וֹ כְהַיּ֖וֹם תִּמְצְא֥וּן אֹתֽוֹ׃

(יג) כבואכם העיר כן וגו' - מאריכות היו בדברים, כדי להסתכל ביופיו של שאול.

 

הבמתה - תרגם יונתן: "לבית אסחרותא".

משחרבה שילה הותרו הבמות, והיו מקריבין שלמים בבמה, ואוכלים יחד.

 

כי הוא יברך הזבח - תרגם יונתן: "ארי הוא פריס מזונא", בוצע על המזון.

על השלמים מברכין באכילתם: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הזבח".

 

כהיום - כאשר היום קיים:

 

יד וַֽיַּעֲל֖וּ הָעִ֑יר הֵ֗מָּה בָּאִים֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וְהִנֵּ֤ה שְׁמוּאֵל֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתָ֔ם לַֽעֲל֖וֹת הַבָּמָֽה׃ {ס}

 

טו וַֽיהוָ֔ה גָּלָ֖ה אֶת־אֹ֣זֶן שְׁמוּאֵ֑ל י֣וֹם אֶחָ֔ד לִפְנֵ֥י בֽוֹא־שָׁא֖וּל לֵאמֹֽר׃

 

טז כָּעֵ֣ת ׀ מָחָ֡ר אֶשְׁלַח֩ אֵלֶ֨יךָ אִ֜ישׁ מֵאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ן וּמְשַׁחְתּ֤וֹ לְנָגִיד֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת־עַמִּ֖י מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֑ים כִּ֤י רָאִ֨יתִי֙ אֶת־עַמִּ֔י כִּ֛י בָּ֥אָה צַֽעֲקָת֖וֹ אֵלָֽי׃

 

יז וּשְׁמוּאֵ֖ל רָאָ֣ה אֶת־שָׁא֑וּל וַֽיהוָ֣ה עָנָ֔הוּ הִנֵּ֤ה הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ זֶ֖ה יַעְצֹ֥ר בְּעַמִּֽי׃

(יז) יעצר בעמי - ימשול, (ספרים אחרים אינו).

כמו (דברים לב, לו): "עצור ועזוב". כך דרך המושל, לעצור העם במלחמה, שלא יתפזרו ולא יתפשטו זה מזה, ולעצור בכל אחד מעשות רעה.

בלשוננו קורין "מעצור", קירשטני"ר בלע"ז:

 

יח וַיִּגַּ֥שׁ שָׁא֛וּל אֶת־שְׁמוּאֵ֖ל בְּת֣וֹךְ הַשָּׁ֑עַר וַיֹּ֨אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י אֵי־זֶ֖ה בֵּ֥ית הָֽרֹאֶֽה׃

(יח) ויגש - תרגם יונתן: "וערע":

 

יט וַיַּ֨עַן שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־שָׁא֗וּל וַיֹּ֨אמֶר֙ אָֽנֹכִ֣י הָֽרֹאֶ֔ה עֲלֵ֤ה לְפָנַי֙ הַבָּמָ֔ה וַֽאֲכַלְתֶּ֥ם עִמִּ֖י הַיּ֑וֹם וְשִׁלַּחְתִּ֣יךָ בַבֹּ֔קֶר וְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ אַגִּ֥יד לָֽךְ׃

 

כ וְלָֽאֲתֹנ֞וֹת הָאֹֽבְד֣וֹת לְךָ֗ הַיּוֹם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת הַיָּמִ֔ים אַל־תָּ֧שֶׂם אֶֽת־לִבְּךָ֛ לָהֶ֖ם כִּ֣י נִמְצָ֑אוּ וּלְמִי֙ כָּל־חֶמְדַּ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל הֲל֣וֹא לְךָ֔ וּלְכֹ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽיךָ׃ {ס}

(כ) ולמי כל חמדת ישראל - כאן בא לרמוז לו דבר המלוכה:

 

כא וַיַּ֨עַן שָׁא֜וּל וַיֹּ֗אמֶר הֲל֨וֹא בֶן־יְמִינִ֤י אָנֹ֨כִי֙ מִקַּטַנֵּי֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִשְׁפַּחְתִּי֙ הַצְּעִרָ֔ה מִכָּֽל־מִשְׁפְּח֖וֹת שִׁבְטֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וְלָ֨מָּה֙ דִּבַּ֣רְתָּ אֵלַ֔י כַּדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ {ס}

 

כב וַיִּקַּ֤ח שְׁמוּאֵל֙ אֶת־שָׁא֣וּל וְאֶֽת־נַעֲר֔וֹ וַיְבִיאֵ֖ם לִשְׁכָּ֑תָה וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם מָקוֹם֙ בְּרֹ֣אשׁ הַקְּרוּאִ֔ים וְהֵ֖מָּה כִּשְׁלֹשִׁ֥ם אִֽישׁ׃

(כב) בראש הקרואים - במקום מסיבת הגדולים.

כי בדרך מסיבתן היה ניכר איזה מקום מיסב הגדול:

 

כג וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ לַטַּבָּ֔ח תְּנָה֙ אֶת־הַמָּנָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָ֑ךְ אֲשֶׁר֙ אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ שִׂ֥ים אֹתָ֖הּ עִמָּֽךְ׃

(כג) אשר אמרתי אליך - לפי שידע שמואל שיבא שאול, צוה לתת לו מנה יפה לצרכו:

 

כד וַיָּ֣רֶם הַ֠טַּבָּח אֶת־הַשּׁ֨וֹק וְהֶֽעָלֶ֜יהָ וַיָּ֣שֶׂם ׀ לִפְנֵ֣י שָׁא֗וּל וַיֹּ֨אמֶר֙ הִנֵּ֤ה הַנִּשְׁאָר֙ שִׂים־לְפָנֶ֣יךָ אֱכֹ֔ל כִּ֧י לַמּוֹעֵ֛ד שָֽׁמוּר־לְךָ֥ לֵאמֹ֖ר הָעָ֣ם ׀ קָרָ֑אתִי וַיֹּ֧אכַל שָׁא֛וּל עִם־שְׁמוּאֵ֖ל בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃

(כד) את השוק והעליה - את השוק והירך שעליה.

 

הנה הנשאר - מן המנות של הקרואים, והוצב לבד לצרכך.

 

שים לפניך אכול - בפרק אחרון דזבחים (קכ, א): קיימא לן חזה ושוק בבמה גדולה, ואין חזה ושוק בבמה קטנה, לפיכך הותר לאכול לשאול.

 

כי למועד שמור - כי למועד האכילה היה השוק הזה שמור לצרכך.

 

לאמר העם קראתי - אמירתי היתה לטבח העם, קראתי לסעודה, ויודע אני מספרם, והזהר במנותם, ונתתי לו המנות למספרם, וזו שמורה לצורכך:

 

כה וַיֵּֽרְד֥וּ מֵֽהַבָּמָ֖ה הָעִ֑יר וַיְדַבֵּ֥ר עִם־שָׁא֖וּל עַל־הַגָּֽג׃

(כה) וידבר עם שאול על הגג - מוכיחו ומלמדו ליראה את הקב"ה:

 

כו וַיַּשְׁכִּ֗מוּ וַיְהִ֞י כַּֽעֲל֤וֹת הַשַּׁ֨חַר֙ וַיִּקְרָ֨א שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־שָׁאוּל֙ הַגָּ֣גָה לֵאמֹ֔ר ק֖וּמָה וַֽאֲשַׁלְּחֶ֑ךָּ וַיָּ֣קָם שָׁא֗וּל וַיֵּֽצְא֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם ה֥וּא וּשְׁמוּאֵ֖ל הַחֽוּצָה׃

 

כז הֵ֗מָּה יֽוֹרְדִים֙ בִּקְצֵ֣ה הָעִ֔יר וּשְׁמוּאֵ֞ל אָמַ֣ר אֶל־שָׁא֗וּל אֱמֹ֥ר לַנַּ֛עַר וְיַֽעֲבֹ֥ר לְפָנֵ֖ינוּ וַֽיַּעֲבֹ֑ר וְאַתָּה֙ עֲמֹ֣ד כַּיּ֔וֹם וְאַשְׁמִֽיעֲךָ֖ אֶת־דְּבַ֥ר אֱלֹהִֽים׃ {פ}

(כז) ויעבר לפנינו - וילך ברחוק ממנו, ולא ישמע את דברינו.

 

ויעבר - הנער לפניהם.

ולשאול אמר: "ואתה עמוד עמדי":

PreviousPage e