002_מסכת עוקצין פרק ב

עוקצין פרק ב

(א) זיתים שכבשן

זיתים שכבשן - ביין או בחומץ או בשאר משקין:

בטרפיהן

בטרפיהן - עם העלים שלהם. עלה זית, מתרגמינן טרף זיתא:

טהורים

טהורים - אם נגע שרץ בעלין, טהורים הזיתים והעלים, דלא חשיבי העלים לא יד ולא שומר:

. לפי שלא כבשן

לפי שלא כבשן - בטרפיהן:

אלא למראה

אלא למראה - כדי שיהיו נראים יפין יותר כשהעלים עמהן, דנראים כאילו מחדש נתלשו:

. כשות של

כשות של קישות - כשהקשואים קטנים יש להן כמין שער קטן, ונקרא כשות:

קשות. והנץ שלה

והנץ שלה - בפי הקשואים יש כמו נץ ארוך מעט:

טהורה. רבי יהודה אומר כל זמן שהיא לפני התגר

טהורים - דלא חשיבי לא יד ולא שומר:

לפני התגר טמאה - דניחא ליה לתגר בשער ובנץ, שמתוך כך נראים הקשואים יפים וכאילו מחדש נתלשו, וכיון שרוצה בקיומן, חשיבי שומר לפרי. אי נמי, לפי שהקשואים רכים ויד הכל ממשמשים בהן לקנותן הן מתקלקלים אם לא מפני שאותו שער שומרן מכל לכלוך וטינוף:

. טמאה:

(ב) כל הגלעינין מיטמאות. ומטמאות. ולא מצטרפות

הגלעינים - כמו גרעינים:

ולא מצטרפות - עם האוכל להשלימו לכביצה, דיד חשיבא ולא שומר:

. גלעינה של רוטב

גלעינה של רוטב - גרעין של תמרה לחה וראויה למוץ:

אף על פי יוצאה מצטרפת. של יבשה אינה מצטרפת. לפיכך חותל של יבשה מצטרף. ושל רוטב

אע״פ יוצאה - כלומר אע״פ שיוצאה מן האוכל, מצטרפת עם האוכל, לפי שהיא נאכלת, שמוצץ אותה מחמת רטיבות:

לפיכך חותם של יבישה - גרגיר של ענבים ותמרים יש להם חותם, שחותם נקב הפרי, ובראש החותם עוקץ, כך פירשו רבותי. וקשה לפירושם, מאי לפיכך. ובמשניות דוקניות מצאתי, לפיכך חותל של יבישה, וכן גורס רמב״ם, ומפרש טעמא דגרעינה של רוטב דהיינו של תמרה לחה, מצטרפת, לפי שהיא שומר לפרי, שאם לא הגרעין היה הפרי נפסד. ושל יבישה אינה מצטרפת, דשוב אין הגרעין שומר לפרי, שכבר כלתה הליחה שבתמרה ואין הגרעין שומרה שלא תפסד. לפיכך חותל של יבישה והוא הקרום המלופף ודבוק על הגרעין של תמרה, מצטרף עם התמרה כשהיא יבישה, מפני שהקרום הוא שומר, לא הגרעין:

ושל רוטב - דהיינו תמרה לחה, אין הקרום מצטרף. שהגרעין הוא שומר ולא הקרום. ונקרא אותו הקרום חותל, לפי שהוא מלופף ודבוק לגרעין. לשון והחתל לא חותלת (יחזקאל י״ז):

אינו מצטרף. גלעינה שמקצתה יוצאה

גלעינה שמקצתה יוצאה - כגון גרעינה של תמרה לחה (שנאכלת) [שנאכלה] חציה וחציה נשארת עם הגרעין:

שכנגד האוכל מצטרף. עצם שיש עליו בשר שכנגד האוכל מצטרף. היה עליו

מה שכנגד האוכל - חשוב שומר ומצטרף, אבל אידך לא. וכן עצם שיש עליו כזית בשר:

היה עליו - היה על העצם בשר בצד אחד שאינו מקיף את העצם, אמר רבי שמעון רואין אם יש בבשר שיעור שיוכל להקיף ממנו עובו כחוט של ערב כטבעת סביב העצם, מצטרף. ואין הלכה כר׳ שמעון:

מצד אחד. רבי ישמעאל אומר רואין אותו כאילו הוא מקיפו בטבעת. וחכמים אומרים שכנגד האוכל. מצטרף. כגון הסיאה

כגון הסיאה והאזוב והקורנית - שגם אלו כך דינם, מה שכנגד האוכל מצטרף, ומה שאינו כנגד האוכל אין מצטרף. וסיאה וקורנית מין אזוב הם. סיאה תליי״ז בלע״ז, וקורנית שדרי״א בלע״ז:

. והאזוב. והקורנית:

(ג) הרמון והאבטיח. שנימוק מקצתו

שנימוק מקצתו אין מצטרף - דמה שנימוק אינו חשוב אוכל, כיון שנתמסמס ואינו ראוי לאכילה:

. אינו מצטרף. שלם מכאן ומכאן. ונימוק מן האמצע. אינו מצטרף. הפטמא של

הפטמא של רימון - כמין דד יוצא בראש הרמון, והוא הנקרא פטמא. וסביב הפטמא כמין פרח ירוק שיש בו חוטים דקים, והן קרויין נץ. וסביבות אותן החוטים כעין כוס וראשו עשוי לתלפיות, והוא קרוי מסרק, מפני שיש לו שינים כמסרק:

רמון מצטרפת. והנץ שלו. אינו מצטרף. ר' אליעזר אומר אף המסרק טהור:

אף המסרק טהור - שאם יחתך מן הפרי, אין מתגלים הגלעינים בכך, הלכך לא הוי שומר. אבל הפטמא, אם יחתכוה עד שרשה, יתגלו הגרעינים ויפסד הפרי. ואין הלכה כרבי אליעזר:

(ד) כל הקליפין

כל הקליפין - כגון קליפי אגוזים ושקדים ורמונים וקליפי ביצים, חשיבי שומר לאוכל, ומצטרפין עם האוכל להשלימו לכשיעור לקבל טומאה. ומיהו קליפה לחה העליונה שעל האגוזים בשעת לקיטתן, אינה מצטרפת, דלא חשיבא שומר, שאין שומר על גבי שומר:

. מיטמאות. ומטמאות. ומצטרפות. רבי יהודה אומר שלשה קלופין בבצל. הפנימית. בין שלמה. בין קדורה

קדורה - נקובה. לשון מקדרים בהרים כדתנן בעירובין. וקדורה אינה מצטרפת, לפי שאינה שומרת כשהיא נקובה וחתוכה:

. מצטרפות. האמצעית שלמה מצטרפת. וקדורה אינה מצטרפת. והחיצונה

והחיצונה - היא הקליפה הדקה הנופלת מאליה כשממשמשין בבצל. ואין הלכה כרבי יהודה:

בין כך ובין כך טהור:

(ה) המחתך לבשל

המחתך לבשל - כגון מחתך דלועים או בצלים או בשר כדי לבשל בקדירה:

. אף על פי שלא מירק

שלא מירק - שלא גמר החתיכה. כמו ומירק אחר שחיטה על ידו, במסכת יומא [דף ל״א]:

אינו חבור. לכבוש

אינו חיבור - אע״פ שעדיין החתיכות מעורות במקצת:

לכבוש - שכובשים ביין ובחומץ כדי להתקיים:

. ולשלוק

ולשלוק - שליקה טפי מבישול, ובהאי ניחא ליה בחיבורן, הלכך כל זמן שלא מירק הוי חיבור. אבל לבשל לא הוי חיבור, דיודע הוא שהבשול יפרידם ויחלקם זו מזו:

. ולהניח על השלחן. חבור. התחיל לפרק

התחיל לפרק - ולהפריד לגמרי אחד מהן, לא אמרינן כיון דגלי דעתיה באחד שרוצה להפרידן, כולהו נמי כאילו מופרדים זו מזו ולא הוי חיבור, אלא אוכל שפירק בלבד לא הוי חיבור. ומה שלא פירק, הוי חיבור:

אוכל שהתחיל בו אינו חבור. האגוזים שאמנן

האגוזים שאמנן - שגדלן וחיברן זו בזו. לשון ויהי אומן את הדסה (אסתר ב׳:ז׳):

הבצלים שחמרן

שחמרן - לשון ויצברו אותם חמרים חמרים (שמות ח י). מדרך הרוצים לאצור אגוזים או בצלים, שחותכין אותן וקושרים אותן בחבל או במשיחה ומחברין אותן זו עם זו ותולין אותן כדי שיתקיימו:

הרי אלו חבור. התחיל לפרק באגוזים ולפקל

לפקל - כמו לקלף. ודוגמתו שנינו פרק ד׳ דמעשרות משנה ו׳, הבצלים משיפקל:

בבצלים. אינו חבור. האגוזים והשקדים

האגוזים והשקדים - השתא מיירי במפצע האגוזים והשקדים. שהקליפה של אגוזים ושל שקדים חשיבא שומר, ואע״פ שפצען, כל זמן שהיא מחוברת באוכל חשיבא שומר:

חבור עד שירסס:

עד שירסס - לשון והכה את הבית הגדול רסיסים (עמוס ו׳:י״א). כלומר עד שתהיה הקליפה רצוצה ופתותה לחלקים דקים:

(ו) ביצה מגולגלת

ביצה מגולגלת - צלויה קצת, עד שהיא מעורבת וראויה לגמעה:

. עד שיגוס. ושלוקה

עד שיגוז - הקליפה חשיבא שומר ומצטרפת, עד שיחתוך ממנו מעט, ואז לא חשיבא יותר שומר, שהביצה שותתת ויורדת דרך אותו שבר וחתך:

ושלוקה - אבל אם נשלקה הביצה, שהיא קשה ועומדת בתוך הקליפה ואפילו שנשברה, לעולם חשיבא הקליפה שומר, עד שתהא מרוצצת:

. עד שירסס. עצם שיש בו מוח חבור. עד שירסס. הרמון שפרדו חבור. עד שיקיש עליו בקנה. כיוצא בו שלל הכובסין. והבגד שהוא תפור בכלאים

וכן עצם שיש בו מוח - חשיב העצם שומר למוח, ואע״פ שנשבר העצם, עד שיהיה מרוצץ:

הרמון שפירדו - שחתך הרמון לשנים ועדיין הגרגרים מחוברין בקליפה, הויא קליפה חיבור, עד שיקיש בקנה ויתנענעו הגרגרים שבו:

שלל הכובסים - דרך הכובסים לשלול הבגדים הקטן עם הגדול כדי שלא יאבד, וסופו להפרידן:

והבגד שהוא תפור בכלאים - שתי חתיכות של בגד צמר שתפרן בחוטין של פשתן, דודאי סופו להפרידן זו מזו, משום איסור כלאים:

. חבור עד שיתחיל להתיר:

חיבור לטומאה - ואם נטמא האחד נטמא חברו, עד שיתחיל להתיר, ואע״פ שלא גמר להתיר, דמעשה מוציא מידי מעשה:

(ז) עלי ירקות ירוקים. מצטרפין. ולבנים אינן מצטרפין. ר' אליעזר בר צדוק אומר הלבנים מצטרפין בכרוב. מפני שהן אוכל. ובחזרים

ירוקים מצטרפין - דחזו לאכילה:

לבנים אין מצטרפין - דתו לא חזו:

ובחזרים - בחזרת, אע״ג דלבנים לא חזו לאכילה, מכל מקום הוו שומר. ואין הלכה כר׳ אלעזר בר צדוק:

מפני שהן משמרין את האוכל:

(ח) עלי בצלים. ובני בצלים

בני בצלים - עמוד האמצעי שהוא כמו לב (ירוק) וממנו צומחים הבצלים, לההוא קרי בני בצלים:

. אם יש בהן ריר

אם יש בהן ריר - שהם מלאים ליחה ואין בהן חלל:

. משתערין בכמות שהן. אם יש בהן חלל. ממעך את חללן. פת ספוגנית

משתערין כמו שהן - כשבאים לשער אם יש בהן אוכל כביצה שיעור טומאה, משערין אותן עם הריר ואין [צריך] למעך את חללן. ואם יש בהן חלל, ממעך את חללן ואח״כ משער לכביצה:

ספוגנית - עשויה רכה כמין ספוג. ואינה דרוסה ובעוטה:

. משתערת בכמות שהיא. אם יש בה חלל. ממעך את חללה. בשר העגל שנתפח

משתערת כמו שהיא - בלא מיעוך:

בשר העגל שנתפח - דרך בשר העגל שהוא נתפח ומתרבה כשהוא מתבשל, ובשר השור הזקן מתמעט:

. ובשר זקנה שנתמעט. משתערין בכמות שהן:

בכמות שהן - אם בשר שור מבושל הוא שנתמעט ועמד על פחות מכביצה, אין אומרים כשהיה חי היה בו כביצה או יותר, ויטמא אע״פ שעכשיו אין בו כשיעור. וכן אם היה בשר עגל שנתפח ונתרבה ויש בו כדי לטמא, אין אומרים הואיל וכשהיה חי לא היה בו כדי לטמא, אף עכשיו לא יטמא:

(ט) קשות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאה חוץ לעציץ

קישות שנטעה בעציץ - שאינו נקוב, והוכשרה שם לקבל טומאה ונטמאת, וכתלושה ימיא:

והגדילה ויצאה חוץ לעציץ - ונחשבת כמחובר, לפי שיונקת ושואבת מז הקרקע שחוץ לעציץ:

. טהורה

טהורה - שפרחה לה טומאה משיצאה חוץ לעציץ:

. אמר ר' שמעון מה טיבה ליטהר

מה טיבה ליטהר - דכשקבלה טומאה היתה כתלושה, הלכך מה שבתוך העציץ נשאר בטומאתו, ומה שהוסיף אחרי כן ויצא חוץ לעציץ, טהור. ואין הלכה כר׳ שמעון:

. אלא הטמא בטומאתו. והטהור יאכל:

(י) כלי גללים

כלי גללים - כלים העשויין מגללי הבקר:

. וכלי אדמה. שהשרשים יכולין לצאת בהן

שהשרשים יכולין לצאת בהן - אע״פ שאינן נקובים, השורש יוצא מעצמו ונוקב את הגלל ואת האדמה של אותו כלי. ולהכי לא נקט כלי אבנים, לפי שקשים הן ואין השורש נוקב אותן:

. אינם מכשירים את הזרעים. עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים

עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים שבתוכו - דלא מקבלי הכשר משום דחשיבי כמחובר, ואין הזרעים נכשרים לקבל טומאה אלא כשבא עליהן מים לאחר שנתלשו. ואפילו פירות תלושים אין נכשרים במים שבתוכו, לפי שאין המים מכשירין כשהן במחובר, דבעינן שיהו המים תלושין, והני מים דמנחי בעציץ נקוב, כמנחי בארעא דמו:

. ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים

ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים - דבין מים שבתוכו ובין זרעים, תרוייהו חשיבי כתלושים:

. כמה הוא שיעורו של נקב. כדי שיצא בו שרש קטן. מלאהו

מלאהו - לעציץ שאינו נקוב:

עפר עד שפתו

עפר עד שפתו - הואיל ורואה את האויר מארבע רוחות, הוי כעציץ נקוב, וחשיבי כמחובר, בין המים, ובין הזרעים שבו:

הרי הוא כטבלא שאין לה לזביז:

כטבלא שאין לה לזביז - שאין לה שפה מכאן ומכאן אלא פשוטה וחלקה, דמים שבה אינן מכשירין את הזרעים וחשיבי כמחובר, הואיל ורואין את האויר מארבע רוחות: