008_מסכת כלים פרק ח

כלים פרק ח

(א) התנור שחצצו

התנור שחצצו - שעשה מחיצה באמצעיתו וחלקו עד למעלה מפיו:

בנסרים. או ביריעות. נמצא שרץ במקום אחד הכל טמא

הכל טמא - אפילו אוכלים שבעבר השני של מחיצה:

. כוורת פחותה ופקוקה בקש

כוורת פחותה ופקוקה בקש - להכי נקט פחותה, דלאו כלי היא, דאי הוה שלימה היתה מצלת על אוכלים שבתוכה, דאפילו כלי שטף מציל, אבל השתא דלאו כלי היא הויא כמחיצה בעלמא. ופקוקה בקש לרבותא נקטה, דאע״ג דפחיתתה פקוקה בקש לא הויא כלי ואין מצלת על אוכלים שבתוכה:

. ומשולשלת

ומשולשלת - תלויה:

לאויר התנור. השרץ בתוכה. התנור טמא. השרץ בתנור. אוכלין שבתוכה טמאין. ור' אליעזר מטהר. אמר ר' אליעזר אם הצילה במת החמור

אם הצילה במת החמור - דכוורת פחותה ופקוקה בקש חוצצת בפני הטומאה באוהל המת, ואע״פ שטומאתו חמורה לטמא אדם וכלים טומאת שבעה:

. אל תציל בכלי חרס הקל. אמרו לו אם הצילה במת החמור. שכן חולקים אהלים

לא תציל בכלי חרס הקל - שאינו מטמא אלא אוכלים ומשקים:

שכן חולקים אהלים - שדרך בני אדם לחלוק אוהלים במחיצה, הלכך הויא כוורת כמחיצה ומצלת באוהל המת מן הטומאה:

. תציל בכלי חרס הקל. שאין חולקים כלי חרס:

שאין חולקים כלי חרס - שאין דרך לחלוק כלי חרס במחיצה. פירוש אחר ועיקר, שכן חולקים אוהלים, שמועלת חלוקת מחיצה באוהלים, דהא תנן במסכת אהלות פרק סגוס עבה, בית שחצצו בנסרים או ביריעות, טומאה בבית, כלים שבתוך המחיצה טהורים. ואין חלוקת המחיצה מועלת בכלי חרס, דגבי תנור תנן הכא תנור שחצצו בנסרים או ביריעות, נמצא שרץ במקום אחד הכל טמא. ואין הלכה כרבי אליעזר:

(ב) היתה שלימה

היתה שלימה - הכוורת:

. וכן הקופה. וכן החמת. השרץ בתוכה. התנור טהור

התנור טהור - דכתיב (ויקרא י״א:ל״ג) אשר יפול מהם אל תוכו, ולא אל תוך תוכו. ובפיה למעלה מן התנור איירי, דאי כולה משוקעת בתנור כחד תוך דמי:

. השרץ בתנור אוכלין שבתוכה טהורין

אוכלין שבתוכה טהורין - דכתיב (שם) כל אשר בתוכו יטמא, ולא שבתוך תוכו:

. נקבו. העשוי לאוכלין שיעורן בזיתים. העשוי למשקין שיעורן במשקים. העשוי לכך ולכך

ניקבו - נקב המטהר אותן מידי טומאתן, שוב אין תורת כלי עליהן ואינן חוצצים בין התנור ובין מה שבתוכן. וכמה הוא נקב המטהר אותן מטומאתן:

העשוי לאוכלים - שיעורו כמוציא זיתים:

העשוי לכך ולכך - לאוכלים ולמשקים:

. מטילים אותו לחומרו. בכונס משקה:

מטילין אותו לחומרו - ואם ניקב כשיעור של משקין שהיא פחות משיעור העשוי לאוכלים, שוב אינו מציל מפני הטומאה:

בכונס משקה - כשמשימין הכלי מצד הנקב על המים נכנסים המים דרך הנקב בתוך הכלי. והוא גדול ממוציא משקה:

(ג) סרידה. שהיא נתונה על פי התנור. ושוקעת לתוכו ואין לה גפיים

סרידא - כמין עריבה קטנה שהנחתום משתמש ללוש בה ואין לה בית קיבול. ורמב״ם אומר שהוא לוח של חרס נקובה עשויה כעין שבכה. מעשה רשת, מתרגמינן עובד סרדתא:

גפיים - אוגנים ואזנים:

. השרץ בתוכה. התנור טמא. השרץ בתנור. אוכלים שבתוכה טמאין. שאין מצילין מיד כלי חרס אלא כלים

שאין מצילים מיד כלי חרס - מליטמא באויר כלי חרס:

אלא כלים - וזו הואיל ואין לה אזנים אינה חשובה כלי:

. חבית שהיא מלאה משקין טהורין. ונתונה למטה מנחושתו של תנור

נחושתו של תנור - קרקעיתו ותחתיתו. ודומה לו ביחזקאל (ט״ז ל״ו) יען השפך נחושתך:

. השרץ בתנור. החבית והמשקין

החבית והמשקין טהורים - דלא נכנסו לאוירו, דהא למטה מנחושתו קיימי. ואפילו מחובר אויר התנור באויר החבית ואפילו החבית פתוחה ונכנס מאויר התנור בפיה, לא נטמא היין בכך, שאין אויר כלי חרס מטמא לא למעלה ולא למטה אלא בתוכו:

טהורין. היתה כפויה

היתה כפויה - החבית על פיה ונתונה על פיו של תנור שיש בו שרץ, ויש בשולי החבית לחלוחית יין שיש בה טופח על מנת להטפיח, לא נטמאת אותה הלחלוחית מפני אויר התנור שנכנס לתוך החבית, כיון שלא היתה לחלוחית היין בתוך התנור:

. ופיה לאויר התנור. השרץ בתנור. משקה טופח שבשולי החבית טהור:

(ד) קדירה שהיא נתונה בתנור. השרץ בתנור הקדירה טהורה. שאין כלי חרס מטמא כלים. היה בה משקה טופח נטמא

הקדרה טהורה - והוא שלא ראה השרץ אויר הקדירה כשנפל בתנור:

נטמא - המשקה, וחזר וטימא את הקדרה, כדין כל משקין טמאין שמטמאים כלים:

וטמאה. הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני

מטמאיך לא טמאוני - הקדרה אומרת למשקין, אויר כלי חרס שקיבלת ממנו הטומאה לא טמאוני, דאין כלי חרס מיטמא מאויר כלי חרס:

. ואתה טמאתני:

ואתה טמאתני - שנטמאת הקדירה מחמת משקים טמאים:

(ה) תרנגול שבלע את השרץ. ונפל לאויר התנור

ונפל לאויר התנור טהור - כל זמן שהתרנגול חי. דטומאה בלועה היה ואינה מטמאה:

. טהור. ואם מת טמא

ואם מת טמא - והוא שלא שהה כדי עיכול משעה שבלע עד שמת. ושיעור כדי עיכול בעופות, מעת לעת:

. השרץ שנמצא בתנור. הפת שבתוכו שניה

הפת שבתוכו שניה - דלא חזינן לתנור כמאן דמלא טומאה וכאילו נגע השרץ בפת, אלא התנור תחילה, שהשרץ [ש] הוא אב הטומאה נפל אל תוכו ועשאו ראשון, וחזר התנור שהוא ראשון וטימא את הפת ונעשית שניה:

. שהתנור תחלה:

(ו) בית שאור מוקף צמיד פתיל

בית שאור מוקף צמיד פתיל - בכלי חרס עסקינן, שמציל באויר התנור בצמיד פתיל כדרך שמציל באוהל המת, דכתיב (ויקרא י״א:ל״ד) מכל האוכל אשר יאכל, ולא כל האוכל, פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור שאינו מיטמא מאויר התנור. אבל כלי שטף אינו מציל בצמיד פתיל על אוכלים שבתוכו, דהכי תני בתורת כהנים, [כל] האוכל, להביא המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור, שאינו מציל מיד כלי חרס:

. ונתון לתוך התנור. השאור והשרץ בתוכו

השאור והשרץ בתוכו והקרץ בינתים - כגון שיש לכלי זה שני קיבולין, והמחיצה המפסקת בין בית קיבול לחבירו נקראת קרץ, לשון מחומר קורצתי גם אני (איוב ל״ג ו׳), והמחיצה מגעת עד שפתו, והשאור מצד אחד והשרץ מצד אחר והקרץ היא המחיצה החוצצת בינתים, ומוקף הכלי כולו צמיד פתיל, דנמצאו השאור והשרץ שניהם מוקפים צמיד פתיל:

. והקרץ בינתים. התנור טמא

התנור טמא - מחמת השרץ שבתוך הצמיד פתיל. שצמיד פתיל מציל על הטהרות שבתוכו מלקבל טומאה, ואינו מציל על הטומאה שבתוכו שלא לטמא את אחרים:

. והשאור טהור

והשאור טהור - דהרי הוא מוקף צמיד פתיל בפני עצמו:

. ואם היה

ואם היה שם פותח טפח - שנפרצה המחיצה שבין השאור ובין כזית מן המת בפותח טפח:

כזית מן המת. התנור והבית טמא. והשאור טהור. אם יש שם פותח טפח הכל טמא:

הכל טמא - דטפח על טפח פתוח מביא את הטומאה:

(ז) השרץ שנמצא בעין של תנור

בעין של תנור - הוא חור כעין עין שעושים בתנור להוציא העשן, וכשמכניסים הפת לתנור סותמים אותו שלא יצא החום, ואינו חשוב כתוכו של תנור:

. בעין של כירה. בעין של כופח. מן השפה הפנימית ולחוץ. טהור. ואם היה באויר

אם היה באויר - במקום מגולה שלא היה תחת האוהל, אפילו כזית מן המת נתון בעינו, טהור התנור, דאין טומאה נכנסת לתוכו כיון שאין בעין פותח טפח:

. אפילו כזית מן המת. טהור. ואם יש

ואם יש בו פותח טפח - שעובי שפת העין החיצונה בולטת ומאהלת על כזית מן המת בטפח על טפח:

שם פותח טפח. הכל טמא:

הכל טמא - העין והתנור. שטפח על טפח אוהל מביא את הטומאה:

(ח) נמצא מקום הנחת העצים. רבי יהודה אומר מן השפה החיצונה ולפנים טמא

נמצא במקום הנחת העצים - נמצא השרץ במקום שמניחין בו אש ועצים בכירה, והוא המקום שמשליכין ממנו האש משפל המוקד:

מן השפה החיצונה ולפנים טמא - דעובי כותלי הכירה נחשב כלפנים וכאילו הוא תוך הכירה:

. וחכמים אומרים

וחכמים אומרים - אין עובי כותלי הכירה נחשב אלא כלחוץ ואינו כתוכה של כירה. והלכה כחכמים:

משפה הפנימית ולחוץ טהור. ר' יוסי אומר מכנגד שפיתת

מכנגד שפיתת הקדרה - ממקום שמתחיל לסתום אויר הכירה:

הקדירה ולפנים טמא. מכנגד שפיתת הקדירה ולחוץ טהור. נמצא

נמצא - השרץ:

מקום ישיבת הבלן

מקום ישיבת הבלן - במקום שיושב המחמם את המים למרחץ:

. מקום ישיבת הצבע. מקום ישיבת של שולקי זיתים. טהור. אין טמא אלא מן הסתימה ולפנים:

אין טמא אלא מן הסתימה ולפנים - מסתימת הקדירה שיש בו המים או הצבע או שליקת הזיתים. ובתוספתא מוכח דאין טמא אלא מן הסתימה ולפנים דקאמר הכא, היינו כשנתלה השרץ באויר ולא נגע, אבל בטומאת מגע מטמא אפילו מן הסתימה ולחוץ:

(ט) בור שיש בו בית שפיתה

בור שיש בו בית שפיתה - החופר בקרקע וטח בטיט והטיח יכול לעמוד מאליו, כגון תנורו של בן דינאי דתנן לעיל בפרק תנור תחלתו ארבעה. ואית דגרסי כור בכ״ף, והוא כלי שמתיכין בו הזהב והכסף והמתכות, לשון כור הברזל. ולי נראה שהוא תנור של נפחים:

. טמא. ושל עושי זכוכית. אם יש בו בית שפיתה. טמא. כבשן של סיידין. ושל זגגין. ושל יוצרים. טהורה. פורנה

פורנה - תנור גדול של חרס ופתחו בצדו כעין שלנו. וטהור, משום דמשמש עם הקרקע, כדקתני בתוספתא:

. אם יש לה ליזבז. טמאה. ר' יהודה אומר אם יש לה אסטגיות

לזבז - שפה עבה:

אסטגיות - נקבים כעין אותן שעושים לתנורים:

. רבן גמליאל אומר. אם יש לה שפיות:

שפיות - שפה דקה. והלכה כתנא קמא. ורבותי פירשו, דלזבז ואסטגיות ושפיות הכל אחד, ולא פליגי אלא שכל אחד היה שונה כפי הלשון ששמע מרבו, שחייב אדם לומר כלשון רבו:

(י) מגע טמא מת

מגע טמא מת - אדם שנגע בטמא מת ונעשה ראשון, דטמא מת הוי אב הטומאה ועושה הנוגע בו ראשון, ומשקין שבתוך פיו מטמאין את התנור כשנכנסו לאוירו. ואע״ג דהוא עצמו אינו מטמאו דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה, הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני, כדתנן במסכת פרה דרבנן גזרו על המשקים שיהיו מטמאים כלים, גזירה משום משקה זב וזבה כדאמרינן במסכת שבת. ואוכלים דנקט הכא, כדי נסבא. שהרי אין אוכל מטמא כלי, אלא משקים בלבד מטמאים כלים. וקפיצת פיו אינה מצלת, דאין צמיד פתיל מציל על הטומאה שבתוכו מלטמא אחרים כדתנן לעיל, ובר מן דין הא תניא בתוספתא דכלים הכל מצילים מיד כלי חרס אפילו כלי גללים וכלי אדמה חוץ מן האדם. הלכך, טהור שהיו אוכלים ומשקים לתוך פיו והכניס ראשו לאויר התנור שהוא טמא, נטמאו. דאין האדם מציל בצמיד פתיל מיד כלי חרס:

. שהיו אוכלין ומשקין לתוך פיו. הכניס ראשו לאויר התנור טהור טמאוהו. וטהור שהיה אוכלין ומשקין לתוך פיו. והכניס ראשו לאויר התנור טמא נטמאו. היה אוכל דבילה בידים מסואבות

בידים מסואבות - ידים שהם שניות לטומאה ופוסלות את התרומה:

. הכניס ידו לתוך פיו

הכניס ידו לתוך פיו - ליטול את הצרור שבפיו, או כל מידי:

ליטול את הצרור. ר' מ איר מטמא. ר' יהודה מטהר. רבי יוסי אומר אם הפך טמא. אם לא הפך טהור. היה פונדיון לתוך פיו רבי יוסי אומר אם לצמאו טמא:

ר׳ מאיר מטמא - הדבילה. לפי שהידים מסואבות טמאו את הרוק להיות תחלה מפני שהוא משקה, והרוק טימא את הדבילה, דראשון עושה שני בחולין:

ורבי יהודה מטהר - סבר כל זמן שלא יצא הרוק מן הפה לא חשיב משקה:

ורבי יוסי מטמא - כשהיפך הדבילה מצד זה לצד זה בתוך פיו, שנעקר הרוק. ומטהר בלא היפך, שכל זמן שלא נעקר לא נחשב משקה. והלכה כר׳ יוסי:

(יא) האשה שנטף חלב מדדיה

האשה שנטף חלב מדדיה - והיא טמאה, וחלב הנוטף מדדיה הוי כמשקה שנגע בה ונעשה תחילה:

ונפל לאויר התנור. טמא. שהמשקה מטמא לרצון ושלא לרצון

שהמשקה מטמא לרצון ושלא לרצון - ואע״ג דחלב הנוטף מדדיה שלא לרצונה היה, דלא ניחא לה, אפילו הכי נטמא התנור. דלענין הכשר זרעים דוקא בעינן דניחא ליה, אבל לא לטמא:

. היתה גורפתו

היתה גורפתו - שהיתה גורפת התנור הטמא להוציא אפרו:

. והכתה הקוץ. ויצא ממנה דם. או שנכוה ונתנה אצבעה לתוך פיה

והכה קוץ ויצא ממנה דם - ודם המכה חשיב משקה:

ונתנה אצבעה לתוך פיה - כדרך הנכוים באצבעם שנותנים אצבעם בפיהם:

. נטמא:

נטמא - גרסינן. כלומר נטמא התנור מחמת הרוק והדם: