004_מסכת מעילה פרק ד

מעילה פרק ד

(א) קדשי המזבח

קדשי המזבח מצטרפים זה עם זה למעילה - אם נהנה משני מיני קדשי מזבח בשוה פרוטה, מעל. ומצטרפים נמי לכזית לחייב עליהם משום אוכל פגול או נותר או טמא, או לחייב למעלה כזית בחוץ:

מצטרפין זה עם זה. למעילה ולחייב עליהן משום פגול. נותר. וטמא. קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה

קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה - למעילה. אבל פגול ונותר וטמא אין בהן:

. קדשי המזבח וקדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה. למעילה:

וקדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפים זה עם זה - למעילה. אבל לא לדבר אחר, כדאמרן דקדשי בדק הבית לית בהי פגול ונותר וטמא:

(ב) חמשה דברים בעולה

חמשה דברים בעולה מצטרפים זה עם זה לכזית - לחייב משום מעלה בחוץ, ולחייב משום פגול ונותר וטמא, ומשום מעילה אם נהנה מכולן בשוה פרוטה:

מצטרפין זה עם זה. הבשר והחלב והסלת והיין והשמן. וששה בתודה. הבשר והחלב והסולת

הסולת - המנחה הבאה עם העולה:

והיין

והיין - לנסכים. שהעולה טעונה מנחה ונסכים:

והשמן והלחם. התרומה. ותרומת מעשר. ותרומת מעשר של דמאי. החלה והבכורים. מצטרפין זה עם זה לאסור. ולחייב עליהם את החומש:

וששה בתודה - שהתודה טעונה לחם מוסף על חמשה דברים שבעולה. וכולן מצטרפין לכזית, לפגול ונותר וטמא, אבל לא למעילה, שהתודה קדשים קלים ואין בהן מעילה, כדתנן בשלהי פרק קמא:

התרומה ותרומת מעשר - שהיא אחד ממאה של חולין. וכן תרומת מעשר של דמאי:

והחלה - שאף היא קרויה תרומה, דכתיב (במדבר ט״ו:כ׳) ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה:

והביכורים - קרויין תרומה, דאמר מר ותרומת ידך אלו ביכורים, דכתיב בהו (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך:

מצטרפים זה עם זה לאסור - שאם נפל מכולן שאור כדי לחמץ בתוך עיסה של חולין, נאסרת:

ולחייב עליהן את החומש - האוכל מכולן כזית בשגגה משלם את החומש:

(ג) כל הפיגולין מצטרפין זה עם זה. כל הנותרין מצטרפין זה עם זה. כל הנבלות מצטרפות

כל הפגולים. מעולה מחטאת ומאשם ומשלמים:

מצטרפים זה עם זה - לאוכל מהן כזית להיות חייב כרת. וכן כל הנותרים:

כל הנבלות מצטרפות - ואפילו נבילת בהמה טמאה עם נבילת בהמה טהורה, מצטדפים לכזית לענין טומאה. אבל לא למלקות, שאינו לוקה עד שיאכל כזית מנבלת בהמה טהורה לבדה, או כזית מן הטמאה לבדה, לפי שהן שני שמות, שאין אוכל בשר בהמה טמאה לוקה משום נבילה אלא משום אוכל בשר בהמה טמאה:

זו עם זו. כל השרצים מצטרפין זה עם זה. דם השרץ ובשרו

וכל השרצים מצטרפים זה עם זה - לכזית, לחייב את האוכלן מלקות, ושמונה שרצים הכתובים בתורה מצטרפים זה עם זה, לחייב האוכלן בכעדשה. כשיעור טומאתן כך שיעור אכילתן:

דם השרץ ובשרו מצטרפים - דמרבינן מקרא דכתיב (ויקרא י״א) וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ, לרבות דם השרץ שיהיה מטמא כבשרו:

מצטרפין. כלל אמר רבי יהושע. כל שטומאתו ושיעורו שוין

כל שטומאתו ושיעורו שוין - כגון נבילה ונבילה, או שרץ ושרץ:

. מצטרפין זה עם זה. טומאתו ולא שיעורו

טומאתו ולא שיעורו - כגון נבילה ושרץ דטומאתן שוה, דתרווייהו הוי טומאתן עד הערב. ולא שיעורו, דנבילה שיעור טומאתה בכזית, ושרץ שיעורו בכעדשה:

. שיעורו ולא טומאתו

שיעורו ולא טומאתו - כגון נבילה ומת, דתרווייהו מטמאין בכזית. ולא טומאתו, דאילו טומאת מת, שבעה, וטומאת נבילה לא הוי אלא עד הערב:

. לא טומאתו ולא שיעורו

לא טומאתו ולא שיעורו - כגון מת ושרץ, דטומאת מת הוי שבעה, וטומאת שרץ עד הערב. ובשיעורו נמי אינן שוין, דשיעור מת בכזית ושיעור שרץ בכעדשה:

אין מצטרפין זה עם זה:

אלו אין מצטרפין זה עם זה - הואיל ומוחלקין הן:

(ד) הפיגול והנותר אין מצטרפין זה עם זה. מפני שהם שני שמות

שני שמות - שני לאוין חלוקין:

. השרץ והנבלה. וכן הנבלה ובשר המת. אין מצטרפין זה עם זה. לטמא אפילו כקל שבשניהם

כקל שבשניהם - כלומר, דלא מצטרף לטומאה אפילו לשיעור קל, כגון שיצטרף פחות מכעדשה דשרץ להשלים כזית דנבילה, וכל שכן דלא מצטרף לשיעור חמור. וכן חצי זית של מת אין מצטרף לחצי זית של נבילה לטמא אפילו לטומאת ערב:

. האוכל שנטמא באב

האוכל שנטמא באב - זהו ולד ראשון:

הטומאה ושנטמא בולד

ושנטמא בולד - הטומאה. זהו ולד שני:

הטומאה. מצטרפין זה עם זה

מצטרפין זה עם זה - לכביצה, שהיא שיעור טומאת אוכלין:

. לטמא כקל שבשניהם:

לטמא כקל שבשניהם - לעשות שלישי כדרך השני לעשות שלישי, והיינו כקל שבשניהם. אבל אין מצטרפין להכי שיעשו שני כמו שעושה ראשון שני, דא״כ היה כחמור שבשניהם:

(ה) כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה

לפסול את הגויה - האוכל אוכלים טמאים בכחצי פרס, שהוא ביצה ומחצה לדברי רמב״ם, ושני ביצים לדברי רבותי, נפסלת גוייתו מלאכול בתרומה, ופוסל את התרומה במגעו עד שיטבול:

בכחצי פרס. במזון שתי סעודות

במזון שתי סעודות לעירוב - הרוצה ללכת יותר מאלפים אמה בשבת עושה עירובי תחומין ומניח מזון שתי סעודות במקום שרוצה שיקנה לו עירובו, והולך ממקום עירובו ולהלן אלפים אמה. והוא ששה ביצים לדברי רמב״ם, ושמונה ביצים לדברי רבותי:

לערוב. בכביצה לטמא טומאת אוכלין

בכביצה לטמא טומאת אוכלין - שאין אוכל מטמא בפחות מכביצה, דכתיב (ויקרא י״א) מכל האוכל אשר יאכל, דמשמע אוכל הנאכל בבת אחת, ושיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת:

. בכגרוגרת להוצאת שבת. בככותבת ביום

בכגרורת להוצאת שבת - המוציא אוכלים בשבת מרשות לרשות אינו חייב בפחות מכגרוגרות:

בככותבת ביום הכיפורים - ששינה הכתוב וכתב תענו, ולא כתב לא תאכלו, דמשמע דלא קפיד רחמנא אלא אעינוי, ושיערו חכמים דבכותבת מיתבא דעתיה דאניש, בפחות מככותבת לא מיתבא דעתיה:

הכפורים. כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה

לפסול את הגויה ברביעית - השותה משקים טמאים ברביעית, נפסלה גוייתו מלאכול בתרומה ופוסל את התרומה במגעו עד שיטבול:

. ברביעית. ובמלא לוגמיו ביום הכפורים:

וכמלוא לוגמיו - שהשותה ביוה״כ מלוא לוגמיו, חייב. פחות מכן, פטור:

(ו) הערלה וכלאי הכרם מצטרפין

הערלה וכלאי הכרם מצטרפין - שאם אכל חצי שיעור מזה וחצי שיעור מזה, מצטרפין ללקות את הארבעים. אי נמי, ערלה וכלאי הכרם מעורבים יחד שנפלו לתוך היתר, מצטרפים לאסור ביבש במאתים, ובלח בנותן טעם:

זה עם זה. רבי שמעון אומר אינן מצטרפין

אינן מצטרפין - כיון דשני שמות נינהו. אלא אם יש בקדירה לבטל טעם הערלה בפני עצמה וטעם כלאי הכרם בפני עצמו הכל מותר. ואין הלכה כר׳ שמעון:

. הבגד

הבגד - שהוא מטמא שלשה על שלשה:

והשק

והשק - שהוא מטמא ארבעה על ארבעה:

. השק והעור

והעור - חמשה על חמשה:

. העור והמפץ

והמפץ - ששה על ששה. הבגד מצטרף לשק שקל הימנו, לטמא בארבעה על ארבעה. וכן כל אחד מצטרף לקל. וכולן מצטרפים זה עם זה לטמא כשיעור הטומאה הקלה, אבל לא הקל עם החמור:

. מצטרפין זה עם זה. רבי שמעון אומר. מפני שהן

מפני שהן ראוים לטמא מושב - כלומר אע״ג דאמרן לעיל דכל שאין שיעורן שוה אינן מצטרפין, הכא מצטרפין אע״פ שאין שיעורן שוה, הואיל והן שוין לדבר זה שכל אחד מהן ראוי לטמא במושב הזב, הלכך מצטרפין לטומאת מושב:

ראוין ליטמא מושב: