חולין פרק יא
(א) ראשית הגז
ראשית הגז - כל הגוזז צאנו ואפילו גוזזן מאה פעמים נותן מן הגיזה מתנה לכהן:
נוהג בארץ ובחוצה לארץ
נוהג בארץ ובחוצה לארץ - והאידנא נהוג עלמא כר׳ אלעאי, דאמר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ. דיליף נתינה נתינה מתרומה, מה תרומה אינה נוהגת אלא בארץ אף ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ. ורבותי הורו במתנות נמי דאין נוהגות אלא בארץ, דראשית הגז והמתנות שוין הן. ולא הודו להן שאר חכמי הדור:
בפני הבית ושלא בפני הבית. בחולין אבל לא במוקדשין. חומר בזרוע ובלחיים ובקיבה. מראשית הגז. שהזרוע והלחיים והקיבה נוהגים בבקר ובצאן
במוקדשים - אפילו קדשי בדק הבית. משום דכתיב גז צאנך, ולא של הקדש:
נוהגים בבקר ובצאן - דכתיב (דברים י״ח:ג׳) אם שור אם שה:
. במרובה ובמועט
ובמועט - אפילו לא שחט אלא אחת:
. וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות
אלא ברחלות - כתיב הכא (שם) גז צאנך, וכתיב התם (איוב ל״א:כ׳) ומגז כבשי יתחמם, מה להלן כבשים אף כאן כבשים:
. ואינו נוהג אלא במרובה:
(ב) וכמה הוא מרובה. בית שמאי אומרים שתי רחלות. שנאמר (ישעיה ז, כא) יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן
ושתי צאן - אלמא תרתי מקרי צאן:
. ובית הלל אומרים חמש שנאמר (שמואל א' כה, יח) חמש צאן עשיות. רבי דוסא בן הרכינס אומר חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס
שנאמר חמש צאן עשויות - שמעשות את בעליהן ואומרות לו קום עשה מצוה חדשה שלא היתה מצוה עליו בפחות מכן. והיינו על כרחך ראשית הגז, דכתיב ביה צאן דמשמע מרובה. דאילו בכוך כתיב בכור שור, דמשמע אפילו חד. וכן מתנות אם שור אם שה:
מנה מנה ופרס - כל אחת מנה וחצי. ובציר מהכי לא חשיב גז, שזו פחות שבגיזות:
חייבות בראשית הגז. וחכמים אומרים חמש רחלות גוזזות כל שהן. וכמה נותנין לו. משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בגליל. מלובן
בכל שהן - לאו דוקא, דבפחות מששים סלעים לא מחייב בראשית הגז. אלא משום דרבי דוסא יהיב שיעורא רבה, קרי תנא לשיעורא זוטא דרבנן כל שהן. והסלע משקלו כ״ד מעים, ומשקל כל מעה ששה עשר גרעיני שעורה:
כמה הוא נותן לו - הבא לחלק ראשית הגז שבידו, לא יפחות לכל כהן ממשקל חמש סלעים צמר:
מלובן - ולא שיהיה חייב הישראל ללבנו, אלא שיתן לו שיעור מן הצמר הצואי, דהיינו שאינו מלובן עד שכשילבננו הכהן יעמוד על משקל חמש סלעים צמר מלובן:
ולא צואי. כדי
כדי - שיוכל לעשות ממנו בגד קטן. הראוי לשירות. ומאי ניהו, אבנט. מדסמך קרא אחר ראשית הגז מיד. כי בו בחר ה׳ אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת, שמעינן מינה דהכי קאמר, תן לו מראשית גז צאנך כדי שיוכל לעשות בגד לעמוד לשרת. והקטן שבבגדים הראוי לשירות הוא אבנט, והוא נעשה מחמש סלעים צמר מלובן. וראשית הגז אין לו שיעור מן התורה. ומדברי סופרים שלא יפחות מאחד מששים. ואין חייב בראשית הגז עד שיגזוז חמש צאן, ותהיה גיזת כל אחת מחמשתן אין פחות מי״ב סלע, שאם היתה גיזת אחת מהן פחות מי״ב סלע אע״פ שחמשתן גוזזות יותר מס׳ סלעים הרי זה פטור:
לעשות ממנו בגד קטן. שנאמר (דברים יח, ד) תתן לו שיהא בו כדי מתנה. לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו
עד שצבעו - בעליו קודם שנתנו:
. פטור
פטור - מליתנו עוד. דקנייה בשינוי, והוה ליה כמזיק מתנות כהונה או שאכלן, דפטור:
. לבנו ולא צבעו
ולא צבעו - אין זה שינוי ואכתי בעיניה הוא:
חייב. הלוקח גז צאנו של נכרי
הלוקח גז צאנו של נכרי - כשהוא מחובר לצאן, פטור. דגז צאנך כתיב, והאי צאן לאו דידיה הוא, ואצאן קפיד רחמנא ולאו אגיזין דידיה:
פטור מראשית הגז. הלוקח גז צאנו של חברו. אם שייר המוכר
אם שייר המוכר, המוכר חייב - דאמר ליה לוקח מתנה דכהן גבך היא:
. המוכר חייב. לא שייר. הלוקח חייב. היו לו שני מינים. שחופות
ואם לאו הלוקח חייב - דאמר ליה מוכר מתנה דכהן לא זבני לך:
שחופות - לא שחורות ולא לבנות:
ולבנות. מכר לו שחופות אבל לא לבנות. זכרים אבל לא נקבות. זה נותן לעצמו
זה נותן לעצמו - הלוקח נותן לעצמו על מה שלקח, והמוכר נותן לעצמו על מה ששייר אצלו. דגיזת הלבנות טובה משל שחופות: וכן זכרים ונקבות גיזת הזכרים קשה והאי דנקבות רכיך:
וזה נותן לעצמו: