013_מסכת מנחות פרק יג

מנחות פרק יג

(א) הרי עלי עשרון

הרי עלי עשרון. פירשתי - כמה עשרונים אביא ואיני יודע כמה אמרתי:

יביא אחד. עשרונים יביא שנים. פירשתי ואיני יודע מה פירשתי. יביא ששים

יביא ששים עשרונים - דאי בציר מהכי נדר, לא איכפת ליה, דמתני ואומר מה שפירשתי יהא לנדרי והשאר יהא לנדבה. ובטפי מהכי ליכא לספוקי, דאין מנחה אחת יתירה מששים עשרון:

עשרון. הרי עלי מנחה

הרי עלי מנחה - האומר הרי עלי מנחה סתם:

. יביא איזו שירצה. רבי יהודה אומר יביא מנחת הסלת. שהיא מיוחדת

יביא איזה שירצה - מחמש מנחות:

מיוחדת - שנקראת מנחה סתם ואין לה שם לווי. וכל שאר מנחות יש להם שם לווי, מנחת מחבת, מנחת מרחשת, מנחת מאפה. ואין הלכה כרבי יהודה:

שבמנחות:

(ב) מנחה מין המנחה

מנחה מין המנחה - האומר הרי עלי מנחה, או מין מנחה:

יביא אחת

יביא אחת - מן המנחות האמורות בפרשה:

. מנחות. מין המנחות. יביא שתים. פירשתי

מנחות עלי - או שאומר מין מנחות עלי, יביא שתי מנחות ממין אחד:

פירשתי - מיני מנחות שאביא, ואיני יודע כמה מינים הם שנדרתי להביא:

ואיני יודע מה פירשתי. יביא חמשתן. פירשתי מנחה של עשרונים

מביא חמשתן - מנחת סולת, מנחת מרחשת, מנחת מחבת, מנחת מאפה תנור והיא באה שני מינים, חלות ורקיקין:

פירשתי מנחה של עשרונים - בכלי אחד, ואיני יודע כמה עשרונים קבעתי בה:

. ואיני יודע מה פירשתי. יביא מנחה של ששים עשרון. רבי אומר

יביא ששים עשרון - דטפי מהכי ליכא לספוקי. ואי בציר מהכי נדר לא איכפת לן, דמתנה ואומר כמה שפירשתי יהא לנדרי והשאר יהא לנדבה:

רבי אומר - כיון דאמר מנחה דמשמע חדא, אלמא בכלי אחד קבעה, ואם יביא ששים בכלי אחד, שמא בציר מהכי נדר והוי מנחה יתירה, דאית ליה לרבי דקביעותא דמנא מלתא היא, הלכך יביא ששים מנחות מאחת ועד ששים, חדא של עשרון אחד, וחדא של שנים, וחדא של שלשה, וחדא של ארבע, עד ששים. שנמצא מביא בין הכל אלף שמונה מאות ושלשים עשרון, דודאי חדא מינייהו נדר, ואינך נדבה. ואין הלכה כרבי:

יביא מנחות של עשרונים. מאחד ועד ששים:

(ג) הרי עלי עצים. לא יפחות משני

לא יפחות משני גזירים - שתי בקעיות גדולות. דמיעוט עצים שנים:

גזירין. לבונה. לא יפחות מקומץ. חמשה קמצים הן. האומר הרי עלי לבונה לא יפחות מקומץ. המתנדב מנחה יביא עמה קומץ לבונה. המעלה את הקומץ בחוץ חייב. ושני בזיכין טעונין שני קמצים:

והמעלה את הקומץ בחוץ חייב - כרת, דהעלאה היא. ובהאי כללא הוי נמי המעלה קומץ בפנים דהקטרה מעלייתא היא, הלכך חשיב חמשה קומצים ותו לא, ולא חשיב להאי דהמעלה קומץ בפנים לקומץ ששי:

ושני בזיכים - של לחם הפנים:

(ד) הרי עלי זהב. לא יפחות מדינר זהב

לא יפחות מדינר זהב - והוא שיאמר מטבע של זהב. דאי לא, דלמא נסכא דדהבא קאמר, דהיינו חתיכה של זהב:

. כסף. לא יפחות מדינר כסף. נחושת לא יפחות ממעה כסף

נחושת לא יפחות ממעה כסף - שיביא נחושת ששוה מעה כסף:

. פירשתי

פירשתי - כך וכך זהב:

ואיני יודע

ואיני יודע כמה פירשתי - יביא כל כך עד שידע בעצמו שמעולם לא נתכוין לכל כך:

מה פירשתי. הוא מביא עד שיאמר לא לכך נתכוונתי:

(ה) הרי עלי יין

הרי עלי יין - לנסכים:

. לא יפחות משלשה לוגין

לא יפחות משלשה לוגין - שהן פחותים שבנסכים. רביעית ההין לכבש, תלתא לוגין הוו, שהין י״ב לוגין:

. שמן. לא יפחות מלוג. רבי אומר

שמן לא יפחות מלוג - שהפחות שבמנחה עשרון סולת, והיא טעונה לוג שמן:

רבי אומר שלשה לוגין - כפחות שבמנחת נסכים, עשרון לכבש בלול ברביעית ההין שמן. ואין הלכה כרבי:

. שלשה לוגין. פירשתי. ואיני יודע מה פירשתי. יביא כיום המרובה:

כיום מרובה - כיום טוב ראשון של חג הסוכות כשחל להיות בשבת. שאותו היום מרובה בנסכים לקרבנות של חובת היום מכל שאר ימות השנה. דהוו שלשה עשר פרים וארבעה עשר כבשים וארבעה מוספים, ב׳ מוסף דשבת וב׳ מוסף דחג, ואילים שנים ושעיר אחד. והנסכים הצריכים לכולם מאה וארבעים לוג:

(ו) הרי עלי עולה

הרי עלי עולה יביא כבש - ר׳ אלעזר בן עזריה אומר או תור או בן יונה. באתריה דתנא קמא לא היו קורים עולה סתם אלא לעולת בהמה, ופחותה שבעולת בהמה הוא כבש, הלכך יביא כבש. ובאתריה דר׳ אלעזר בן עזריה היו קורים עולה סתם גם לעולת העוף, הלכך יביא תור או בן יונה. ומר כי אתריה ומר כי אתריה:

. יביא כבש. רבי אלעזר בן עזריה אומר או תור או בן יונה. פירשתי. מן הבקר. ואיני יודע מה פירשתי. יביא פר ועגל

יביא פר ועגל - זכרים ולא נקבות. דעולה ליכא לספוקי אלא בזכרים. ומתניתין רבי היא דאמר לקמן המתנדב קטן והביא גדול לא יצא. אבל רבנן פליגי עליה ואמרי המתנדב קטן והביא גדול יצא, דיש בכלל מרובה מועט. והלכה כחכמים:

. מן הבהמה ואיני יודע מה פירשתי

פירשתי - אחד מקרבנות הבהמה ואיני יודע מאיזה מהן פירשתי. יביא מכל מיני בהמה הזכרים גדולים וקטנים, דהיינו פר ועגל איל ושעיר וגדי וטלה:

. יביא פר ועגל איל גדי וטלה. פירשתי

פירשתי - את המין:

ואיני יודע מה פירשתי

ואיני יודע מה פירשתי - אם מין בהמה או מין עוף:

. מוסיף עליהם. תור ובן יונה:

(ז) הרי עלי תודה ושלמים

תודה ושלמים - תודה או שלמים:

. יביא כבש

יביא כבש - פחות שבתודה ושלמים:

. פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי. יביא פר ופרה

יביא פר ופרה - דתודה ושלמים איכא לספוקי בזכרים ונקבות:

עגל ועגלה. מן הבהמה ואיני יודע מה פירשתי. יביא פר ופרה. עגל ועגלה. איל ורחל

ורחל - נקבה בת שתי שנים:

. גדי

גדי - בן שנה מן העזים:

וגדיה. שעיר

שעיר - עז בן שתי שנים:

ושעירה. טלה

טלה - כבש בן שנתו:

וטליה:

(ח) הרי עלי שור. יביא הוא ונסכיו במנה

יביא הוא ונסכיו במנה - כך נתפרש דינו בתורה שבעל פה, שיהא ערך השור עם נסכיו מנה:

. עגל. יביא הוא ונסכיו בחמש. איל. יביא הוא ונסכיו בשתים. כבש. יביא הוא ונסכיו בסלע. שור במנה

עגל יביא הוא ונסכיו בחמש - סלעים:

אמר הרי עלי שור במנה - יביאנו במנה חוץ מנסכיו שהרי כך קבעו:

שור במנה והביא שנים במנה לא יצא - שהרי קבע שור במנה:

. יביא במנה חוץ מנסכיו. עגל בחמש. יביא בחמש חוץ מנסכיו. איל בשתים. יביא בשתים חוץ מנסכיו. כבש בסלע. יביא בסלע חוץ מנסכיו. שור במנה. והביא שנים במנה. לא יצא. אפילו זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר דינר. שחור והביא לבן. לבן והביא שחור. גדול והביא קטן. לא יצא. קטן והביא גדול

קטן והביא גדול יצא, רבי אומר לא יצא - משום הכי תנא פלוגתא דרבי ורבנן הכא בסיפא, לפרושי, דרישא לאו דברי הכל היא אלא רבי היא ולא רבנן ואין הלכה כרבי:

. יצא. רבי אומר לא יצא:

(ט) שור זה עולה ונסתאב

ונסתאב - שנפל בו מום. דבעל מום אקרי טמא כדכתיב (ויקרא כ״ז:י״א) ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה׳, ובבעלי מומין שיפדו הכתוב מדבר, כדפרשינן בפרקין דלעיל:

. אם רצה יביא בדמיו שנים

אם רצה יביא בדמיו שנים - ולא דמי לרישא דאמרינן שור במנה והביא שנים במנה לא יצא, דהתם דאמר הרי עלי שור במנה חייב עד שיביאנו, אבל הכא בשור זה ונסתאב שאני, דכיון דאמר שור זה אקריב עולה ונסתאב, אזל ליה נדריה, דתו לא מצי לקיומיה:

שני שוורים אלו עולה ונסתאבו. אם רצה יביא בדמיהם אחד. רבי אוסר

רבי אוסר - לכתחלה. אבל אם הביא יצא. דכיון דאמר זה, אינו חייב באחריותו. ואין הלכה כרבי:

. איל זה עולה ונסתאב. אם רצה יביא בדמיו כבש. כבש זה עולה ונסתאב. אם רצה יביא בדמיו איל. רבי אוסר. האומר אחד מכבשי הקדש. ואחד משוורי הקדש. היו לו שנים. הגדול שבהן הקדש שלשה. הבינוני שבהן הקדש

הבינוני שבהן הקדש - אף הבינוני שבהן הקדש. דכי יש לו שנים, הגדול הקדש, שהמקדיש בעין יפה מקדיש ומסתמא מוטב שבהן הקדיש דכתיב (דברים י״ב:י״א) מבחר נדריכם. וכי יש לו שלשה, חוששין אף לבינוני, דלא ידעינן אהי מינייהו חל ההקדש, אי אגדול דהוי עין יפה, אי אבינוני דהוי עין יפה לגבי קטן, הלכך תרוייהו אסירי. מיהו לא קרב למזבח אלא חד מינייהו. והיכי עביד דלשתרי חד מינייהו, ממתין לבינוני עד שיומם, ומחלל אותו אגדול. דממה נפשך, אי אבינוני חל ולא אגדול, הרי נפל בו מום וחללו. ואי אגדול חל מעיקרא, נמצא בינוני חולין מעיקרא:

. פירשתי

פירשתי - איזה מהן ולא ידעתי איזה הוא:

ואיני יודע מה פירשתי. או שאמר

או שאמר לי אבא - בשעת מיתתו, אחד משוורי הפרשתי להקדש ואיני יודע על איזה מהן אמר לי:

. אמר לי אבא ואיני יודע מה. הגדול שבהן הקדש:

הגדול שבהן הקדש - דהיכא דאמר פירשתי ליכא ספיקא דודאי הגדול פירש:

(י) הרי עלי עולה יקריבנה במקדש. ואם הקריבה בבית חוניו

בבית חוניו - בית המקדש שבנה חוניו בנו של שמעון הצדיק באלכסנדריא של מצרים. שכשמת שמעון הצדיק אמר להם, חוניו בני ישמש תחתי, מפני שהיה בקי ורגיל בעבודה יותר משמעי אחיו. ולא קבל עליו חוניו להיות כהן גדול לפי שהיה שמעי אחיו גדול ממנו שתי שנים ומחצה. ונתמנה שמעי כהן גדול תחת אביו. לימים נתקנא חוניו בשמעי אחיו, אמר לו בא ואלמדך סדר עבודה הלבישו כתונת בד דקה שלובשות הנשים על בשרן ועליה אזור צר קטן והעמידו אצל המזבח, יצא ואמר לאחיו הכהנים ראו מה נדר זה וק. ים לאהובתו, אותו היום שאתמנה לכהן גדול אלבש כתונת שליכי ואחגור באזור שליכי. בקשו אחיו הכהנים להרגו, סח להם כל המאורע, בקשו להרוג. את חוניו, רץ מפניהם לבית המלך. ועדיין כל הרואה אותו אומר זה הוא, הלך לו לאכסנדריא של מצרים שהיו בה רבבות מישראל ועשה שם מקדש ובנה מזבח והעלה עליו לשם ה׳. ועל אותו מזבח נתנבא ישעיה (י״ט) ביום ההוא יהיה מזבח לה׳ בתוך ארץ מצרים. ועמד הבית ההוא קרוב למאתים שנה ונקרא בית חוניו על שמו. והכל מודים שהקרבנות שהיו קרבים שם אינן קרבן. לפיכך מי שאמר הרי עלי עולה והקריבה שם לא יצא ידי נדרו:

לא יצא. שאקריבנה בבית חוניו

שאקריבנה בבית חוניו - נעשה כאומר הרי עלי עולה על מנת שאהרגנה ולא אתחייב באחריותה, הלכך אם הקריבה בבית חוניו יצא ידי נדרו אבל חייב כרת משום שוחט בחוץ, שהרי קרא עליה שם עולה:

. יקריבנה במקדש. ואם הקריבה בבית חוניו יצא. רבי שמעון אומר. אין זו עולה. הריני נזיר. יגלח במקדש. ואם גלח בבית חוניו לא יצא. שאגלח בבית חוניו. יגלח במקדש. ואם גלח בבית חוניו יצא. רבי שמעון אומר אין

רבי שמעון אומר אין זו עולה - והרי היא חולין גמורים. שאין שם הקדש חל עליה כלל כשאמר שאקריבנה בבית חוניו. ואין הלכה כר׳ שמעון:

זה נזיר. הכהנים ששמשו בבית חוניו. לא ישמשו במקדש בירושלם. ואין צריך לומר לדבר אחר

ואם גלח בבית חוניו לא יצא - אלא יחזור ויגלח במקדש בירושלים, ושם יביא קרבנותיו:

שאגלח בבית חוניו אם גלח בבית חוניו יצא - דהאי גברא שנדר בנזיר כדי שיגלח בבית חוניו, לצעורי נפשיה נתכוין, ומפני שהיה קרוב לבית חוניו ורחוק מארץ ישראל, אמר אי סגיא בבית חוניו טרחנא, טפי לא מצינא לאצטעורי, ולא חל שם נזירות עליו, אבל נעשה כמי שנשבע שלא לשתות יין עד זמן פלוני:

רבי שמעון אומר - אינו נזיר כלל ומותר לשתות יין. ואין הלכה כר׳ שמעון:

ואין צריך לומר לדבר אחר - אם שמשו לעבודה זרה שלא ישמשו עוד בירושלים:

שנאמר (מלכים ב' כג, ט) אך לא יעלו כהני הבמות על מזבח ה' בירושלם כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם. הרי הם כבעלי מומין. חולקין ואוכלין אבל לא מקריבין:

והרי הן כבעלי מומין - שחולקים ואוכלים בקדשים:

(יא) נאמר בעולת הבהמה אשה ריח ניחוח ובעולת העוף אשה ריח ניחוח ובמנחה אשה ריח ניחוח. ללמד שאחד המרבה ואחד הממעיט. ובלבד שיכוין אדם את דעתו לשמים: