005_מסכת מנחות פרק ה

מנחות פרק ה

(א) כל המנחות באות מצה

כל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה - דכתיב (ויקרא ז׳:י״ג) על חלות לחם חמץ:

. חוץ מחמץ שבתודה. ושתי הלחם

ושתי הלחם - דכתיב (שם כ״ג) חמץ תאפינה:

שהן באות חמץ. רבי מאיר אומר שאור בודה להן מתוכן ומחמצן. רבי יהודה אומר אף היא אינה מן המובחר

שאור היה בודה להן מתוכן - מתוך עשרון דתודה ושתי הלחם היה מוציא שאור, שהיה לש מן הסולת מעט לאחר שנמדד וטומנו בסולת ומתחמץ מאליו וממנו מחמץ השאר, שממקום אחר לא היה יכול להביא שלא תהא מנחה יתירה:

היא אינה מן המובחר - שאינה מחמצת יפה. לפי שאין לה שאור מחומץ יפה:

. אלא מביא

אלא מביא שאור - שמחומץ יפה מתוך ביתו, ונותן לתוך העשרון ומוסיף וממלא סולת:

את השאור ונותן לתוך המדה. וממלא את המדה. אמרו לו אף היא היתה

אף היא היתה חסרה או יתירה - כגון אם השאור עבה ומגובל בקושי עם מעט מים, אינו מחזיק נפח גדול כאילו היה קמח ונמצא העשרון יותר, לפי שאם לא היה שאור מגובל היה נפחו גדול מעכשיו. ואם אינו מגובל יפה שנתן בו מים הרבה, נמצא נפחו גדול משאילו היה קמח ונמצא עשרון חסר, שאם לא בשביל המים לא יהיה מלא. והלכה כר׳ יהודה:

חסירה או יתירה:

(ב) כל המנחות נלושות בפושרין. ומשמרן שלא יחמיצו ואם החמיצו שיריה. עובר בלא תעשה. שנאמר (ויקרא ב, יא) כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ. וחייבים על לישתה. ועל עריכתה

שנאמר כל המנחה אשר תקריבו לה׳ לא תעשה חמץ - ארישא קאי דקתני ומשתמרות שלא יחמיצו, וקודם קמיצה משתעי. ושייריה ילפינן מקרא אחרינא דכתיב (שם ו,) לא תאפה חמץ חלקם, אף חלקם של כהנים שהם שיירי המנחה שנשארו מן הקומץ, אף זו לא תאפה חמץ. ובחמץ דוקא הוזהרו על השיריים, אבל מותר ללוש אותם בדבש ולטגנן בו:

עריכתה - שמתעסק בה בידים אחר לישה. וחייבין על כל אחת ואחת, לפי שנאמר לא תעשה חמץ, יכול לא יהא חייב אלא אחת, תלמוד לומר לא תאפה, אפייה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה, מה אפייה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה, אף אני אביא לישתה ועריכתה וכל מעשה יחידי שבה, לאתויי קיטוף שהוא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה. וקיטוף הוא שמחליק פניה במים ואע״ג דלא מחזי כל כך מעשה:

. ועל אפייתה:

(ג) יש טעונות שמן ולבונה. שמן ולא לבונה. לבונה ולא שמן. לא שמן ולא לבונה. ואלו טעונות שמן ולבונה. מנחת הסולת. והמחבת. והמרחשת. והחלות. והרקיקין. מנחת כהנים. ומנחת כהן משיח

מנחת סולת - המתנדב מנחה סתם, מביא סולת ושמן ולבונה ובוללה וקומצה כמו שהיא קודם אפייה. ובדידה כתיב שמן ולבונה, וכל הני אחריני גמרי ממנחת סולת דכתיב בה נפש, דמשמע דכל מנחת יחיד טעונה שמן ולבונה:

והחלות והרקיקין - למנחת מאפה תנור קרי החלות והרקיקין. דאי בעי חלות מייתי ואי בעי רקיקין מייתי:

ומנחת כהנים - כהן שהתנדב אחת מחמשת מנחות הללו:

מנחת כהן משיח - מנחת חביתין:

. ומנחת גוי

גוי - מתנדב מנחה, כדילפינן מאיש איש, מלמד שהנכרים מביאין נדרים ונדבות כישראל:

ם. ומנחת נשים

ומנחת נשים - אשה שהתנדבה מנחה:

. ומנחת העומר. מנחת נסכין טעונה שמן. ואין טעונה לבונה. לחם הפנים טעון לבונה ואין טעון שמן. שתי הלחם. מנחת חוטא ומנחת קנאות

ומנחת נסכים - לא בעי לבונה, דשמן נאמר בה ולא לבונה:

ולחם הפנים - כתיב ביה (ויקרא כ״ד:ז׳) ונתת על המערכת לבונה זכה, ולא כתיב ביה שמן:

שתי החלות - של עצרת, לא הוזכר בהן לא שמן ולא לבונה:

מנחת חוטא ומנחת קנאות - בהדיא כתיב בהו (שם ה׳) לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה:

. לא שמן ולא לבונה.

(ד) וחייב על השמן

וחייב על השמן - אם נתנו על מנחת חוטא או על מנחת קנאות:

בפני עצמו. ועל הלבונה בפני עצמה. נתן עליה שמן פסלה. לבונה ילקטנה. נתן שמן על שיריה. אינו עובר בלא תעשה. נתן כלי

נתן כלי - שיש בו שמן:

על גבי כלי

על גבי כלי - של מנחת חוטא:

. לא פסלה:

לא פסלה - ולא אמרינן הרי עבר על מה שכתוב בתורה לא ישים עליה שמן, שלא הזהירה תורה אלא שלא יתן השמן לתוך הסולת או לתוך הקמח:

(ה) יש טעונות הגשה

טעונות הגשה - בחודה של קרן דרומית מערבית, כדכתיב (שם ב׳) והגישה אל המזבח:

. ואינן טעונות תנופה. תנופה. ולא הגשה. הגשה ותנופה. לא תנופה ולא הגשה. אלו טעונות הגשה. ואינן טעונות תנופה. מנחת הסלת. והמחבת. והמרחשת. והחלות. והרקיקין. מנחת כהנים

והחלות והרקיקין - מנחת מאפה תנור:

מנחת כהנים - שהיא כולה כליל:

. מנחת כהן משיח. מנחת גוים. מנחת נשים. מנחת חוטא. רבי שמעון אומר מנחת כהנים. מנחת כהן משיח. אין בהן הגשה. מפני שאין בהן קמיצה. וכל שאין

וכל שאין בהם קמיצה - להתיר השיריים מן המנחה לכהנים, אין בהן הגשה. ואין הלכה כר״ש:

בהן קמיצה אין בהן הגשה:

(ו) אלו טעונין תנופה. ואין טעונין הגשה. לוג שמן של מצורע ואשמו. והבכורים. כדברי רבי אליעזר בן יעקב. ואמורי שלמי יחיד. וחזה ושוק שלהן. אחד אנשים ואחד נשים בישראל. אבל לא באחרים, ושתי הלחם

לוג ואשם מצורע - כתיב בהו והניף:

והבכורים כדברי ר׳ אליעזר בן יעקב - גרסינן. כלומר, דשמעינן ליה בעלמא דאמר ביכורים טעונים תנופה והלכה כמותו:

ואימורי שלמי יחיד וחזה ושוק שלהן - בהדיא כתיב בהו (ויקרא י, טו) שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף:

אחד שלמי אנשים ואחד שלמי נשים - טעונים תנופה:

בישראל אבל לא באחרים - מפרש בגמרא דהכי קאמר, אחד אנשים ואחד נשים קרבנן טעון תנופה, ותנופה עצמה בישראל, אבל לא בידי נשים, דהכי תניא, בני ישראל מניפין ואין הגוים מניפין, בני ישראל מניפין ולא בנות ישראל מניפות:

שתי הלחם וכבשי שלמים של עצרת - הבאים בגלל הלחם. כתיב בהו (שם כ״ג) והניף הכהן אותם על לחם הבכורים, ולא על ממש, אלא סמוך להם, כבשים בצד הלחם, כדברי רבי בברייתא. וכן הלכה:

. ושני כבשי עצרת. כיצד הוא עושה. נותן שתי הלחם על גבי שני כבשים. ומניח שתי ידיו מלמטן. מוליך ומביא מעלה ומוריד. שנאמר

שנאמר - [במילואים] אשר הונף ואשר הורם (שמות כ״ט כ״ז), ומהונף והורם דמילואים ילפינן שאר תנופות. תנופה, מוליך ומביא. תרומה, מעלה ומוריד:

(שמות כט, כז) אשר הונף ואשר הורם. תנופה היתה במזרח

תנופה היתה במזרח - כלומר, אף במזרח של מזבח יכול להניף, וכל שכן במערבו דקרוב יותר להיכל:

. והגשה במערב. ותנופות קודמות להגשות

ותנופות קודמות להגשות - בתחלה מניף ואחר כך מגיש. ובמנחת העומר ובמנחת קנאות איירי דטעונות תנופה והגשה, וכתיב במנחת קנאות (במדבר ה׳:כ״ה) והניף את המנחה לפני ה׳, והדר והקריב אותה אל המזבח:

. מנחת העומר. ומנחת קנאות. טעונות תנופה והגשה. לחם הפנים ומנחת נסכים לא תנופה ולא הגשה:

(ז) רבי שמעון אומר שלשה מינים טעונים שלש מצות. שתים

שלשה מינין - שלמי יחיד, ושלמי צבור שהם כבשי עצרת, ואשם מצורע. שלשה מינים הללו טעונים בין שלשתן שלש מצות, סמיכה, תנופה חיים, תנופה שחוטים:

שתים - מצות מן השלש יש בכל מין ומין, והשלישית אין בהם. דאין בכל מין אלא שתים:

בכל אחת ואחת. והשלישית אין בהן. ואלו הן זבחי שלמי יחיד

שלמי יחיד - כתיב בהו סמיכה בויקרא:

. וזבחי שלמי צבור. ואשם מצורע. זבחי שלמי יחיד טעונים סמיכה חיים ותנופה שחוטים

ותנופה שחוטים - בחזה ושוק שלהן, בצו את אהרן:

. ואין בהם תנופה חיים. זבחי שלמי צבור

שלמי צבור - כתיב בהו תנופה חיים, והניף הכהן אותם דהיינו חיים, ותנופה שחוטים, בחזה ושוק שלהן, דילפינן (מקדשי) [צ״ל משלמי] יחיד. אבל סמיכה לא בעו, דהלכתא גמירי לה דאין בכל קרבנות צבור אלא שתי סמיכות בלבד, סמיכה של שעיר המשתלח ושל פר העלם דבר של צבור:

טעונין תנופה חיים ושחוטים. ואין בהן סמיכה. ואשם מצורע

אשם מצורע - כתיב ביה תנופה חי, כדכתיב והניף הכהן אותם, בפרשת זאת תהיה. וסמיכה, דאי אפשר לקרבן יחיד שלא יסמוך ידו על ראש קרבנו:

טעון סמיכה ותנופה חי. ואין בו תנופה שחוט:

אבל לא תנופה שחוט - דמיעט רחמנא גבי שלמי יחיד, (ויקרא ז׳:ל׳) את החזה להניף אותו. אותו, למעוטי אשם של מצורע שאינו טעון תנופה שחוט:

(ח) האומר הרי עלי במחבת לא יביא במרחשת. במרחשת לא יביא במחבת. ומה בין מחבת למרחשת. אלא שהמרחשת יש לה כיסוי. והמחבת אין לה כיסוי. דברי רבי יוסי הגלילי. רבי חנניה בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה

מרחשת עמוקה - דכתיב (ויקרא ז׳) וכל נעשה במרחשת, בתוכה משמע, אלמא יש לה תוך:

ומעשיה רוחשים. ומחבת צפה

ומעשיה רוחשין - שהשמן נע ונד בתוכה. לשון הרומש על הארץ דמתרגמינן דרחיש. ויש שגורסין ומעשיה רכין, כלומר שלישתה רכה:

ומחבת צפה - דכתיב (שם) על מחבת, משמע עליה ולא בתוכה, אלמא אין לה תוך:

ומעשיה קשים:

צפה - שאינה עמוקה אלא שוליה צפין אצל אוגניה. כמו צף על פני המים:

ומעשיה קשים - שהעיסה שמטגנים בה לישתה קשה כדי שלא תשפך לחוץ, שהרי הכלי אין לו שפה:

(ט) האומר הרי עלי בתנור. לא יביא מאפה כופח

כופח - מקום שפיתת קדירה אחת. ופעמים שמסיקים אותו ואופין בו עיסה:

ומאפה רעפים

רעפים - טוול״ש בלע״ז. עשויין מחרס ומסיקין אותן בכבשן:

ומאפה יורות הערבים. רבי יהודה אומר אם רצה יביא

ויורות הערביין - כמין גומא העשויה בקרקע וטוחה בטיט ומסיקין אש בתוכה עד שתתלבן ואופים בה עיסה:

אם רצה יביא מעשה כופח - דכופח מין תנור הוא. ואין הלכה כר׳ יהודה:

מאפה כופח. הרי עלי מנחת מאפה

מנחת מאפה - כתיבי בה חלות ורקיקים:

. לא יביא מחצה חלות

לא יביא מחצה חלות - דכל מנחות באות עשר עשר, וזה לא יביא חמש חלות וחמש רקיקין, אלא או הכל חלות או הכל רקיקין:

ומחצה רקיקין. רבי שמעון מתיר. מפני שהוא קרבן אחד:

מפני שהוא קרבן אחד - ששניהם כתובים במנחה אחת, הלכך יכול להביא מחצה ממין זה ומחצה ממין זה. ואין הלכה כר״ש: