002_מסכת בבא בתרא פרק ב

בבא בתרא פרק ב

(א) לא יחפור

לא יחפור - בור. עגול:

אדם בור סמוך לבורו של חבירו. ולא שיח

שיח - ארוך וקצר:

. ולא מערה

מערה - מקורה בקירוי:

. ולא אמת המים. ולא נברכת כובסין. אלא אם כן הרחיק

נברכת הכובסין - חפירה מרובעת ומי גשמים מתקבצים בה. עשויה לכבס בגדים:

אלא אם כן הרחיק מכותלו - מכותל בורו קאמר. וכותל הבור אין עביו פחות משלשה טפחים. נמצא מחלל בורו לחלל בור של חבירו ששה טפחים. ואסור לאדם לסמוך אחד מן הנזקים לסוף המיצר שלו בשוה אלא א״כ הרחיק השיעור הראוי, ואע״פ שאין לחבירו שם כותל, שמא ימלך חבירו ויבנה בצד המיצר שלו ונמצא זה מזיקו:

מכותל חבירו שלשה טפחים וסד בסיד

וסד בסיד - את כותלי חפירתו:

. מרחיקין את הגפת

הגפת - פסולת הזיתים לאחר שנעצרו בבית הבד:

. ואת הזבל. ואת המלח. ואת הסיד. ואת הסלעים

הסלעים - אבנים שהאור יוצא מהן. שכל אלו קשים לחומה ומרפין את הכותל. ולא בכותל דבור קאי השתא:

. מכותלו של חבירו שלשה טפחים. וסד בסיד. מרחיקין את הזרעים

זרעים - קשים לכותל, שמחלידים את הקרקע ומעלין עפר תיחוח:

. ואת המחרישה

ואת המחרישה - אע״פ שאין זרעים, כגון שחורש לאילנות, קשה לכותל:

. ואת מי רגלים

מי רגלים - ממסמסים את הלבנים שהם של טיט יבש. לכך המטיל מים סמוך לכותל עשוי מלבינים צריך להרחיק שלשה טפחים. ובכותל של אבנים מרחיק טפח. ושל אבן קשה כגון צונמא, אינו צריך להרחיק כלל:

מן הכותל שלשה טפחים. ומרחיקין את הרחים

הרחים - קשים לכותל, שמנידים את הקרקע בגלגול חביטתן:

שלשה מן השכב

מן השכב - היא הרחים התחתונה:

. שהן ארבעה מן הרכב

הרכב - היא העליונה הרוכבת על זו. והיא קצרה טפח מן התחתונה:

. ואת התנור שלשה מן הכליא

שלשה מן הכליא - בסיס שבונים מטיט ואבנים שמושיבים התנור עליו, והוא רחב מלמטה וצר מלמעלה, ושפה העליונה של כליא שעליה התנור יושב היא כמדת התנור. וצריך שירחיק בסיס זה מן הכותל שלשה טפחים מתחתיתו, שהן ארבעה משפתו העליונה, לפי שהבל התנור מזיק לכותל:

. שהן ארבעה מן השפה.

(ב) לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית. אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות

גובה ארבע אמות - חלל מפי התנור עד התקרה. כדי שלא יאחז האור בתקרה:

. היה מעמידו בעליה. צריך שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים. ובכירה

עד שיהא תחתיו מעזיבה - טיח של טיט שלשה טפחים, שלא תבער תקרה תחתונה של עלייה. ועל גביו גובה ארבע אמות:

ובכירה - ששופתין קדירה על חללה ואין עושין בתוכה היסק גדול כמו שעושין לתנור:

טפח. ואם הזיק

ואם הזיק - אחר שהיו שם כל השיעורים הללו:

משלם מה שהזיק

משלם מה שהזיק - ואע״פ כן מעכבין עליו בכל השיעורים הללו שמא ידליק בתיהם ואין לו מה לשלם. ואין הלכה כר׳ שמעון:

. רבי שמעון אומר לא אמרו כל השיעורין האלו. אלא שאם הזיק פטור מלשלם:

(ג) לא יפתח אדם חנות של נחתומין. ושל צבעין. תחת אוצרו של חבירו. ולא רפת בקר. באמת ביין התירו

ביין התירו - שהעשן היוצא מן החנות של נחתומין ושל צבעין אינו קשה ליין, שהחום משביח ליין שבארץ ישראל. ובמקום שידוע שהחום מזיק ליין, אף תחת אוצר של יין לא יפתח חנות של צבעים ושל נחתומין:

. אבל לא רפת בקר. חנות שבחצר

חנות שבחצר - אחד מבני חצר שבא לפתוח חנות בחצר, בני החצר מעכבין עליו:

. יכול למחות בידו. ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין. עושה כלים. יוצא ומוכר בתוך השוק. אבל אינו יכול למחות בידו. ולומר לו איני יכול לישן. לא מקול הפטיש. ולא מקול הרחים. ולא מקול התינוקות:

ולא מקול התינוקות - של בית רבן. ואע״ג דקול הבא מחמת אחרים הוא, לא מצי מחי, משום יגדיל תורה ויאדיר. ואם אינו מלמד התינוקות תורה, אלא אומנות או חשבון או תשבורת, מצי מחי ולומר לו איני יכול לישן מפני התינוקות שנכנסים ויוצאים:

(ד) מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו

מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו - כמין גא״ם. ובא לעשות כותל שני, כנגד כותל חבירו עד שיעשה השלשה כתלים כמין בי״ת, הרי חבירו מעכב עליו עד שירחיק מכנגדו ארבע אמות, כדי שיהיה המקום בין שני הכותלים רחב ויוכלו לדוש בו רבים, שדריסת הרגל בקרקע הסמוך לכותל מחזקת יסודות הכותלים ומעמידה אותם. ודוקא בכותל גינה או בכותל חצר שבעיר חדשה דלא דשו בה רבים ולא נתחזק הקרקע כל צרכו ע״י דריסת הרגל. אבל בכותל חצר שבעיר ישנה סומך ואין צריך להרחיק. וכן אם לא היה בכותל חבירו ארבע אמות או יותר אינו צריך להרחיק, שכותל שהוא פחות מארבע אמות אינו צריך חיזוק:

. לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות. והחלונות מלמעלן ומלמטן

ובחלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ארבע אמות - היתה לו חלון למעלה בכותלו ובנה חבירו כותל כנגד החלון מלמטה, אם נשאר מראש הכותל שבנה עד החלון פחות מארבע אמות בגובה, הרי זה כופהו למעט הכותל כדי שלא יעמוד על ראש הכותל וישקיף בעד החלון:

מלמטן - היתה החלון למטה בכותל, כופה את חבירו להגביה הכותל שבנה כנגדו בגובה ארבע אמות מן החלון כדי שלא יביט בו:

ומכנגד

ומכנגד - דצריך להרחיק הכותל מן החלון ארבע אמות כדי שלא יאפיל אורו:

ן ארבע אמות:

(ה) מרחיקין את הסולם

מרחיקין את הסולם - מי שיש לו שובך של יונים בחצרו סמוך לכותל שבין שתי חצרות, ובא חבירו להעמיד סולם אצל הכותל, צריך להרחיק הסולם מן השובך ארבע אמות:

מן השובך ארבע אמות. כדי שלא תקפוץ הנמיה

כדי שלא תקפוץ הנמיה - היא חיה קטנה. מן הסולם לשובך ותהרוג את היונים:

. ואת הכותל מן המזחילה

מזחילה - הוא צנור גדול המונח על אורך הכותל ומימי הגג זבים לתוכו. ואם כותלו מהלך על פני חצר חבירו ומזחילה עליו, צריך להרחיק ממנה אם בא לבנות כותל בצדה:

. ארבע אמות

ארבע אמות כדי שיהא זוקף שם סולם - לעלות ולתקן מזחילתו לנקותה מעפר ומצרורות הנופלים בה ומעכבים את קלוח המים:

. כדי שיהא זוקף את הסולם. מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה. ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח. רבי יהודה אומר בית ארבעת כורין

מרחיקים את השובך מן העיר - שהיונים מפסידים זרעוני הגגות:

אא״כ יש לו חמשים אמה - שלא יפסידו היונים בשדה חבירו:

בית ארבעת כורין - בית כור לכל רוח, והכור שלשים סאין. ואין הלכה כרבי יהודה:

. מלא שגר

מלא שגר היונים - מרוצת פריחתן בפעם אחת:

היונה. ואם לקחו

ואם לקחו - כמות שהוא עם הקרקע, אפילו אין לו כל סביביו אלא בית רובע הקב:

. אפילו בית רובע. הרי הוא בחזקתו:

הרי הוא בחזקתו - שהרי הוחזק בו הראשון כך:

(ו) ניפול

ניפול - גוזל:

הנמצא בתוך חמשים אמה

הנמצא בתוך חמשים אמה - של שובך:

. הרי הוא של בעל השובך. חוץ מחמשים אמה. הרי הוא של מוצאו. נמצא בין שני שובכות

בין שני שובכות - בתוך חמשים לשניהם:

. קרוב לזה שלו. קרוב לזה שלו. מחצה על מחצה. שניהם יחלוקו:

(ז) מרחיקין את האילן מן העיר

מרחיקין את האילן מן העיר - לפי שנוי הוא לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה:

. עשרים וחמש אמה ובחרוב. ובשקמה. חמשים אמה. אבא שאול אומר כל אילן סרק

חרוב ושקמה - ענפיהן מרובים:

אילן סרק - גנאי הוא לעיר:

חמשים אמה. אם העיר קדמה. קוצץ. ואינו נותן דמים. ואם האילן קדם. קוצץ ונותן דמים

ונותן דמים - מי שהעיר שלו:

. ספק זה קדם. ספק זה קדם. קוצץ ואינו נותן דמים:

ספק וכו׳ קוצץ ואינו נותן דמים - דכיון דדינא הוי דבין זה קדם ובין זה קדם קוצץ, לאחר שקצץ אמרינן ליה לבעל האילן אייתי ראיה שהאילן קדם ושקול:

(ח) מרחיקין גורן קבוע

גורן קבוע - גורן שיש בו כרי גדול שזורים אותו ברחת, קרוי גורן קבוע. ושאין הכרי גדול ואין בו לזרות המוץ ברחת אלא הרוח מנשבת בכרי והמוץ נידף מאליו, קרוי גורן שאינו קבוע:

מן העיר. חמשים אמה

חמשים אמה - מפני המוץ שמזיק את בני העיר. כשהוא זורה:

. לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח. ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו

ומנירו - של חבירו. ניר, היא חרישה שחורשים בימות הקיץ כדי שימותו שרשי הקוצים והעשבים:

. כדי שלא יזיק:

כדי שלא יזיק - מה טעם קאמר, מה טעם מרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו חמשים אמה, כדי שלא יזיק המוץ לנטיעותיו ולנירו, שהוא נעשה זבל ומקלקל הניר ומיבש הנטיעות:

(ט) מרחיקין את הנבילות

את הנבילות ואת הקברות - משום ריח רע:

. ואת הקברות. ואת הבורסקי

הבורסקי - מקום עיבוד העורות:

מן העיר חמשים אמה. אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר

אלא למזרח העיר - שאין רוח מזרחית קשה אלא אם כן באה לפורענות. אבל כשהיא באה כדרכה היא חמה ומנשבת בנחת, לפיכך אינה מביאה הריח לעיר:

. רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה

חוץ ממערבה - לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה, חוץ מרוח מערבית שאינו עושה כל עיקר, מפני שמתפללים לאותה הרוח, ששכינה במערב. ואין הלכה כר׳ עקיבא:

. ומרחיק חמשים אמה

(י) מרחיקין את המשרה

המשרה - מקום ששורים בו פשתן. ומפסיד את הירקות הסמוכות לו:

. מן הירק. ואת הכרישין

ואת הכרישין - כרתי בלשון תלמוד. והם מזיקין לבצלים הסמוכים להם:

. מן הבצלים. ואת החרדל

ואת החרדל מן הדבורים - שהוא מפסיד הדבש ועושה אותו חריף וחד:

. מן הדבורים. רבי יוסי מתיר בחרדל:

רבי יוסי מתיר בחרדל - שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוריי, הרחק דבוריך מחרדלי, מפני שבאות ואוכלות פרחי חרדלי. והלכה כרבי יוסי:

(יא) מרחיקין את האילן מן הבור. עשרים וחמש אמה. ובחרוב ובשקמה

ובחרוב ובשקמה - שרשיהן מרובין:

. חמשים אמה. בין מלמעלה

בין מלמעלה - שהאחד מהן מלמעלה בגובה שפוע הר והשני בשפולו:

בין מן הצד

בין מן הצד - בקרקע שוה:

. אם הבור קדמה. קוצץ ונותן דמים

ונותן דמים - דכיון דברשות נטע, שאינו מזיק עד זמן גדול, לא חייבוהו חכמים לקוץ בלא דמים בשביל הזיקא דיחיד:

. ואם אילן קדם. לא יקוץ. ספק זה קדם. וספק זה קדם. לא יקוץ. רבי יוסי אומר

רבי יוסי אומר וכו׳ - והלכה כרבי יוסי:

. אף על פי שהבור קודמת לאילן לא יקוץ. שזה חופר בתוך שלו. וזה נוטע בתוך שלו:

(יב) לא יטע אדם אילן סמוך לשדה

סמוך לשדה חבירו - בין שדה לבן בין שדה אילן:

חברו. אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות

אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות - כדי עבודת הכרם. שכשיחרוש את אילנותיו לא יהא צריך להכניס מחרשתו לתוך של חבירו. והני מילי בארץ ישראל וכיוצא בה שמחרשתן ארוכה. אבל בבבל ובשאר ארצות שמחרשתן קצרה, בהרחקת שתי אמות סגי. ודוקא בגפנים לגפנים ואילנות לאילנות הוא דסגי בשתי אמות, אבל הבא ליטע שדה אילן סמוך לגפנים, אפילו בבבל וכיוצא בה צריך להרחיק ארבע אמות:

. אחד גפנים. ואחד כל אילן. היה גדר בינתים. זה סומך לגדר מכאן. וזה סומך לגדר מכאן. היו שרשים יוצאין לתוך של חבירו. מעמיק שלשה טפחים

מעמיק שלשה טפחים - בעל השדה שיצאו שרשי אילנות חבירו לתוך שדהו, קוצצן בעומק שלשה טפחים ואינו חושש:

. כדי שלא יעכב את המחרישה. היה חופר בור. שיח. ומערה. קוצץ ויורד. והעצים שלו:

והעצים שלו - של בעל השדה. והוא שיהיה המקום שחופר רחוק מאילן חבירו שש עשרה אמה או יותר. אבל פחות מכן, העצים לבעל האילן. דעד שש עשרה אמה מינק ינקי, טפי לא ינקי:

(יג) אילן שהוא נוטה לשדה חבירו. קוצץ

קוצץ - הענפים עד גובה מלא מרדע, שלא יעכבוהו מלהוליך מחרשתו שם:

מלא המרדע

מרדע - מלמד הבקר:

על גבי המחרישה. ובחרוב ובשקמה. כנגד המשקולת

החרוב והשקמה - שצילן מרובה וקשה לשדה:

כנגד המשקולת - קוצץ כל מה שנוטה לתוך שדהו. משקולת, חוט שבוני החומה תולים בה משקולת של אבר:

. בית השלחין כל האילן כנגד המשקולת

ואם בית השלחין היא - ארץ צמאה למים:

כל האילן כנגד המשקולת - אפילו אינו חרוב ושקמה, קוצץ כנגד המשקולת. שהצל רע לבית השלחין:

. אבא שאול אומר

אבא שאול אומר כו׳ - ארישא קאי, דאמר ת״ק קוצץ מלא מרדע ואפילו היא אילן סרק חוץ מחרוב ושקמה, ואמר ליה אבא שאול כל אילן סרק שאינו עושה פירות קוצץ כנגד המשקולת. ואין הלכה כאבא שאול:

כל אילן סרק כנגד המשקולת:

(יד) אילן שהוא נוטה לרשות הרבים. קוצץ. כדי שיהא גמל עובר ורוכבו. רבי יהודה אומר גמל טעון פשתן

אילן הנוטה לרה״ר - קוצץ את הענפים התחתונים כדי שיהא הגמל עובר ורוכבו:

גמל טעון פשתן - ואין צריך לקוץ כדי גמל ורוכבו, דרוכב גחין וחליף תותיה:

. או חבילי זמורות. רבי שמעון אומר. כל האילן כנגד המשקולת מפני הטומאה:

מפני הטומאה - שמא יאהילו הענפים על כזית מן המת וכיוצא בה ויטמא האדם העובר שם. והלכה כת״ק בלבד: