001_מסכת נזיר פרק א

נזיר פרק א

(א) כל כנויי נזירות

כל כנויי נזירות - דבר שאינו עיקרו של שם מקרי כינוי. כמו המכנה שם לחברו (ב״מ נח:):

. כנזירות. האומר אהא

האומר אהא - לאו כינוי הוא, אלא יד מקרי, כמו בית יד שהכלי נאחז בו כך הנדר נתפס בלשון זה. ומתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, כל כינויי נזירות כנזירות וכל ידות נזירות כנזירות, אלו הן ידות נזירות האומר אהא, אהא נוה. ואלו הן כנויי נזירות נזיק נזיח פזיח:

. הרי זה נזיר. או אהא נוה

האומר אהא - שראה נזיר עובר לפניו ואמר אהא, אע״פ שלא אמר אהא כזה, אם נתכוין להיות נזיר כמותו הרי זה נזיר, ואע״פ שלא הוציא בפיו כזה:

אהא נוה - שהיה תופס בשערו ואמר אהא נוה, משמע אהיה נאה בגדול שער זה. ואם נתכוין לשם כך הרי זה נזיר ואע״פ שלא פירש, שאלו וכיוצא בהם ידות לנזירות הם והוו כנזירות:

. נזיר. נזיק. נזיח. פזיח. הרי זה נזיר. הריני כזה

נזיק נזיח פזיח - לשונות של גוים הם שקורין כך לנזיר, ולשונם קרוב ללשון של ישראל. ומקרו כנויי נזירות:

הריני כזה - ורומז לנזיר שכנגדו:

. הריני מסלסל

הריני מסלסל הריני מכלכל הרי עלי לשלח פרע - וכלהו דוקא כשתופס בשערו ודעתו לנזירות:

. הריני מכלכל

מסלסל - מחליק בשער:

מכלכל - מגדל שער. ודוגמתו, משתכלכל העטרה [נדה נב:], משיגדל שער הערוה:

. הרי עלי

הרי עלי צפרים - שתי תורים או שני בני יונה, והם קרבן נזיר שנטמא. וכגון שנזיר עובר לפניו:

לשלח פרע. הרי זה נזיר. הרי עלי צפורים. רבי מאיר אומר נזיר

רבי מאיר אומר נזיר - הואיל ונזיר עובר לפניו וצפרים קרבן נזיר שנטמא הם, מוכיחין הדברים דהרי עלי צפרים לנזירות קאמר:

. וחכמים אומרים אינו נזיר:

וחכמים אומרים אינו נזיר - והלכה כחכמים, שאינו נזיר אבל מביא צפרים לשלם נדרו:

(ב) הריני נזיר מן החרצנים

הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים וכו׳ - אם הזכיר אחד מכל אלו, הרי זה נזיר כאילו אמר הריני נזיר סתם. ומשום דבעי למתנא סיפא דנזיר עולם ונזיר שמשון אין כל דקדוקי נזירות עליהם, תנא הכא כל דקדוקי נזירות עליו:

. ומן הזגים. ומן התגלחת. ומן הטומאה הרי זה נזיר. וכל דקדוקי נזירות עליו. הריני כשמשון. כבן מנוח. כבעל דלילה. כמי שעקר דלתות עזה. כמי שנקרו פלשתים את עיניו. הרי זה נזיר שמשון. מה בין נזיר עולם

מה בין נזיר עולם וכו׳ - מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, ואם נדר להיות נזיר עולם הרי זה נזיר עולם. ומה בין נזיר עולם לנזיר שמשון נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער מי״ב חדש לי״ב חדש דילפינן מאבשלוס שהיה נזיר עולם וכתיב ביה (שמואל ב י״ד:כ״ו) ויהי מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו וכתיב התם (ויקרא כ״ה:כ״ט) ימים תהיה גאולתו:

לנזיר שמשון. נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער. ומביא שלש בהמות. ואם נטמא מביא קרבן טומאה. נזיר שמשון. הכביד שערו אינו מיקל. ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה:

ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה - ואפילו לכתחלה מותר ליטמא דשמשון היה מטמא למתים והכי גמירי לה והאי דקתני אם נטמא דמשמע דיעבד אין לכתחלה לא משום דתנא רישא גבי נזיר עולם ואם נטמא תנא סיפא נמי גבי נזיר שמשון ואם נטמא:

(ג) סתם נזירות שלשים יום

סתם נזירות שלשים יום - דכתיב (במדבר ו׳:ה׳) קדוש יהיה. יהי״ה בגימטריא שלשים מכאן סמכו לומר שאין נזירות פחות מל׳ יום:

. אמר הריני נזיר אחת גדולה

הריני נזיר אחת גדולה - בין שאמר הריני נזיר נזירות אחת גדולה, בין שאמר הריני נזיר אחת קטנה, ובין שאמר הריני נזיר אחת מכאן ועד סוף העולם. נוהג נזירות שלשים יום. ומכאן ועד סוף העולם דקאמר הכי משמע ארוכה עלי זאת הנזירות כאילו היא מכאן ועד סוף העולם: ה״ג הריני נזיר ויום אחד הריני נזיר ושעה אחת הריני נזיר אחת ומחצה הרי זה נזיר שתים. וה״פ אמר הריני נזיר ויום אחד כיון שאמר הריני נזיר קבל עליו נזירות אחת וכי אמר תו ויום אחד הרי יש כאן נזירות אחרת, דאין נזירות פחות משלשים יום. וכן נמי כי אמר הריני נזיר ושעה אחת והריני נזיר אחת ומחצה, יש כאן שתי נזירות שא״א להיות נזיר שעה אחת או מחצה נזירות שלא יהיה נזיר ל׳ יום ומש״ה הרי זה נזיר שתים ומגלח לסוף ל׳ ונוהג נזירות אחרת: הריני נזיר ל׳ יום ושעה אחת, הרי זה נזיר ל׳ ואחד יום שאין נזירות לשעות. שנאמר (שם) ימי נזרו, והרי הוא כאילו אמר ל׳ ואחד יום ז׳. ולא אמרינן דשעה אחת דאמר הויא נזירות בפני עצמה, הואיל ויש לצרפה עם מנין שלשים שהזכיר תחלה:

. הריני נזיר אחת קטנה. אפילו מכאן ועד סוף העולם. נזיר שלשים יום. הריני נזיר ויום אחד. הריני נזיר ושעה אחת. הריני נזיר אחת ומחצה. הרי זה נזיר שתים. הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת. נזיר שלשים ואחד יום. שאין נוזרים לשעות:

(ד) הריני נזיר כשער ראשי

הריני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ וכו׳ ה״ז נזיר עולם - ולא נזיר עולם ממש, דאילו נזיר עולם מגלח אחד לשנים עשר חודש וזה מגלח א׳ לל׳ יום. הואיל ותלה נזירותו בדברים חלוקים, הוי כאילו נדר במנין נזיריותיו כמנין שער ראשו ועפר הארץ, משא״כ בנזיר עולם שלא חלק נזיריות שלו אלא נעשה הכל נזירות אחת:

. וכעפר הארץ. וכחול הים. הרי זה נזיר עולם. ומגלח אחת לשלשים יום. רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום

רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום - דכיון דאמר הריני נזיר, הכל נזירות אחת היא ואינו מגלח אלא לשנים עשר חדש כנזיר עולם. ואיזהו מגלח לשלשים יום, האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי, דאז מוכיח דנזיריות מופסקות קבל עליו כמנין שער ראשו. ואין הלכה כרבי:

. ואיזהו שמגלח אחת לשלשים יום. האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי. וכעפר הארץ. וכחול הים:

(ה) הריני נזיר מלא הבית. או מלא הקופה. בודקין אותו. אם אמר אחת גדולה

אם אמר אחת גדולה נדרתי - נזירות אחת קבלתי ונראית לי גדולה כמלא הבית, נזיר ל׳ יום:

נזרתי. נזיר שלשים יום. ואם אמר סתם

ואם אמר סתם נדרתי - ולא היה בלבי אלא כמו שידונו חכמים לשוני, הרי זה נזיר כל ימיו ומגלח כל י״ב חדש:

נזרתי. רואין את הקופה. כאילו היא מלאה חרדל. ונזיר כל ימיו:

(ו) הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני

הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני - והחזיק בדרך כדי ללכת לאותו מקום. אבל אם לא החזיק ללכת לאותו מקום, נעשה כאומר מכאן ועד סוף העולם והוי נזיר ל׳ יום, בין שהיה המקום קרוב בין שהיה רחוק ואפילו מהלך כמה שנים, שלא נתכוין אלא לנזירות אחת גדולה:

. אומדין כמה ימים מכאן עד מקום פלוני. אם פחות משלשים יום. נזיר שלשים יום. ואם לאו נזיר כמנין הימים:

(ז) הריני נזיר כמנין ימות החמה. מונה נזירות כמנין ימות

מונה נזירות כמנין ימות השנה - שס״ה נזירות כמנין ימות החמה:

החמה. אמר רבי יהודה מעשה היה

אמר רבי יהודה מעשה היה כיון שהשלים מת - ר׳ יהודה שמעיה לרבי דאפליג אתנא קמא ואמר שהאומר הריני נזיר כמנין ימות החמה הוי נזיר עולם. והביא מעשה להוכיח שאינו נזיר עולם, דמעשה היה וכיון שהשלים מת, ובנזיר עולם לא שייך השלמה, אלא ודאי מונה נזיריות. וכן הלכה:

. כיון שהשלים מת: