010_מסכת יבמות פרק י

יבמות פרק י

(א) האשה

האשה - ואמרו לה מת בעליך. שאמר לה עד אחד מת בעליך ונשאת על פי עד אחד. ולפיכך תצא מזה ומזה כדין אשת איש שזנתה שאסורה לבעל ואסורה לבועל, דלאו אנוסה היא, ואף על גב דהימנוהו רבנן לעד אחד באשה משום עגונה, טעמא מאי משום דהיא גופה דייקא ומנסבא, והך דלא דייקא קנסינן לה. אבל נשאת על פי שני עדים שאמרו לה מת בעלך, הא אמרינן בסיפא נשאת שלא על פי ב״ד כלומר שלא היתה צריכה להיתר ב״ד כיון שהיו שני עדים מעידין בדבר, מותרת לחזור לבעלה הראשון, דאנוסה היא, דמאי הוה לה למעבד. ובגמרא מוכח דלית הלכתא הכי, אלא לא שנא נשאת על פי ב״ד בעד אחד ולא שנא נשאת ע״פ שני עדים אם בא בעלה הראשון תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה:

שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך וניסת. ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה. וצריכה גט מזה ומזה

וצריכה גט מזה ומזה - טעמא דבעיא גט משני, שכשרואים את הראשון חי סבורים שגרשה וע״י כן נשאה שני ואשתו גמורה היא, ואם מוציאה בלא גט נמצאת אשת איש יוצאה בלא גט:

. ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות

ולא בלאות - שנאבדו, אבל בלאותיה הקיימים לא הפסידה:

לא על זה ולא על זה. אם נטלה מזה ומזה תחזיר. והולד ממזר מזה ומזה

והולד ממזר מזה ומזה - אם ילדה מן השני, ממזר גמור. ואם החזירה הראשון וילדה, הוי ממזר מדבריהם:

. ולא זה וזה מטמאין לה. ולא זה וזה זכאין

לא זה וזה זכאין במציאתה - דטעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה, משום איבה, הכא תיהוי לה איבה ואיבה:

לא במציאתה. ולא במעשה ידיה

ולא במעשה ידיה - דטעמא מאי אמור רבנן מעשה ידיה לבעלה משום מזוני, והכא דמזוני לית לה, מעשה ידיה לאו דיליה:

. ולא בהפרת נדריה

ולא בהפרת נדריה - דטעמא מאי בעל מיפר נדרי אשתו, כי היכי דלא תתגנה על בעלה, הכא תתגנה ותתגנה:

. היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה

נפסלה מן הכהונה - דזונה היא:

ובת לוי מן המעשר

מן המעשר - קנסא היא. דבת לוי שזנתה לא נפסלה מן המעשר:

ובת כהן מן התרומה

מן התרומה - אפילו תרומה דרבנן:

. ואין יורשים של זה ויורשים של זה יורשים את כתיבתה. ואם מתו. אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין

יורשים כתובתה - כתובת בנין דכרין:

חולצין ולא מיבמין - אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא ורבנן גזור דלא ליבם, ואחיו של שני חולצין מדרבנן כי היכי דבעיא גט משני מדרבנן:

. רבי יוסי אומר כתובתה על נכסי בעלה הראשון רבי אלעזר אומר הראשון זכאי במציאתה. ובמעשה ידיה. ובהפרת נדריה. רבי שמעון אומר ביאתה או חליצתה

ביאתה או חליצתה - ארישא פליג דקתני ולא מיבמין:

מאחיו של ראשון פוטרת צרתה. ואין הולד ממנו ממזר

ואין הולד ממנו ממזר - אם החזירה ראשון. ולית הלכתא לא כר׳ יוסי ולא כר׳ אליעזר ולא כר״ש:

. ואם ניסת שלא ברשות מותרת לחזור לו:

נשאת שלא ברשות - ב״ד, כגון שאמרו לה שני עדים מת בעליך שאינה צריכה להיתר ב״ד:

(ב) ניסת על פי בית דין תצא ופטורה מן הקרבן

ופטורה מן הקרבן - דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור מן הקרבן:

לא ניסת על פי בית דין תצא וחייבת בקרבן. יפה כח בית דין שפוטרת מן הקרבן. הורוה בית דין לינשא והלכה וקלקלה. חייבת בקרבן. שלא התירוה אלא לינשא:

שלא על פי בית דין - אלא בשני עדים, חייבת בקרבן, דשוגגת היא. ולית הלכתא כי הא מתניתין, אלא בין נשאת ע״פ בית דין בעד אחד בין ע״פ שני עדים, חייבין בקרבן היא ובעלה השני:

(ג) האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים. ובאו ואמרו לה מת בעליך ואחר כך מת

ואחר כך מת בנה - ולא הוזקקה ליבום:

בנך ונשאת

ונשאת - לשוק:

ואחר כך אמרו לה חלוף היו הדברים. תצא והולד ראשון ואחרון

ראשון ואחרון - ראשון שלפני השמועה, ואחרון שלאחר השמועה. וכר״ע מתוקמא דאמר יש ממזר מחייבי לאוין, ואינה הלכה:

ממזר. אמרו לה מת בנך ואחר כך מת בעליך ונתיבמה. ואחר כך אמרו לה חלוף היו הדברים. תצא והולד ראשון ואחרון ממזר. אמרו לה מת בעליך וניסת ואחר כך אמרו לה קיים היה ומת. תצא והולד ראשון ממזר. והאחרון אינו ממזר. אמרו לה מת בעליך ונתקדשה. ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו. אף על פי שנתן לה אחרון גט לא פסלה מן הכהונה. את זו דרש ר' אלעזר בן מתיא (ויקרא כא, ז) ואשה גרושה מאישה. ולא מאיש שאינו אישה:

(ד) מי שהלכה אשתו למדינת הים. ובאו ואמרו לו מתה אשתך. ונשא את אחותה. ואחר כך באת אשתו. מותרת לחזור לו

מותרת לחזור לו - דקדושי שניה אינן כלום ובזנות בא עליה. ואמרינן בגמרא ושכב איש אותה (במדבר ח), שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה:

. הוא מותר בקרובות שניה. ושניה מותרת בקרוביו. ואם מתה ראשונה מותר בשניה. אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה. ואחר כך אמרו לו קיימת היתה ומתה. הולד ראשון ממזר. והאחרון אינו ממזר. רבי יוסי אומר כל שפוסל ע

ומותר בקרובות השניה - לישא בתה, דקיי״ל נושאים על האנוסה ועל המפותה:

רבי יוסי אומר כל שפוסל ע״י אחרים פוסל ע״י עצמו - ר׳ יוסי שמעיה לתנא קמא דקאמר לא שנא דאזלי אשתו וגיסו שהוא בעל אחות אשתו למדינת הים ולא שנא דאזלי ארוסתו וגיסו, ובאו ואמרו לו מתה אשתך ומת גיסך ונשא את אחותה ואח״כ באו אשתו וגיסו, אשת גיסו אסורה על גיסו, ואשתו מותרת לו. וא״ל ר׳ יוסי ארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוי בקדושין והאי דנסיב לאחותה שפיר קנסיב ובעיא גט מיניה דלא לימרו אשת איש יוצאת בלא גט, דפסיל לה ע״י אחרים דהיינו גיסו, דכיון דנפקא מיניה בגיטא אפסלא לה מבעלה, פוסל נמי ע״י עצמו ואתסרא ליה אתתיה עליה דהויא אחות גרושתו, אבל היכא דאזלי אשתו וגיסו למדינת הים וקא נסיב לה לאחותה דליכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין ושפיר קנסיב לה להאי כדאיכא למימר באירוסין, ולא בעיא גט מיניה ולא קפסיל ע״י אחרים דהא לא פסלה אשת גיסו אגיסו, אינו פוסל ע״י עצמו, ושריא ליה איתתיה שהרי אינה אחות גרושתו:

ל ידי אחרים. פוסל על ידי עצמו. וכל שאין פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו:

(ה) אמרו לו מתה אשתך

אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה - שלא מאמה, וחזרו ואמרו לו מתה השניה, ונשא אחותה של השניה מאמה ולא מאביה, ונמצאת זו השלישית נכריה אצל הראשונה, וחזרו ואמרו לו מתה זו השלישית, ונשא אחותה של שלישית זו מאביה ולא מאמה, נמצאת רביעית רחוקה מן השניה וכ״ש מן הראשונה, וחזרו ואמרו לו מתה זאת הרביעית:

. ונשא אחותה מאביה. מתה ונשא אחותה מאמה

ונשא אחותה מאמה - והיא רחוקה מן השלישית וכן מן הראשונה ומן השניה, ואחר כך אמרו לו כולן קיימות:

. מתה ונשא אחותה מאביה. מתה ונשא אחותה מאמה ונמצאו כולן קיימות. מותר בראשונה בשלישית ובחמישית

מותר בראשונה בשלישית ובחמישית - שאינן קרובות זו לזו. ואף על פי שהשלישית אחות השניה, שריא, דקדושי שניה לא תפסי, דאחות אשה היא לראשונה שלקחה מקודם, והויא לה כאנוסה ומפותה, ותניא, אנס אשה מותר לישא בתה, דלא אסרה תורה אלא אחות אשה בלבד, והיכא דלא תפסי קדושין לאו אחות אשה היא. וכן החמישית אע״פ שהיא אחות הרביעית, מותרת, דהואיל ותפסי קדושין בשלישית נמצאת ביאת רביעית שהיא אחות שלישית ביאת זנות ולא נאסרה חמישית עליו:

. ופוטרות צרותיהן

ופוטרות צרותיהן - אם מת ובא יבם ויבם אחת מהן פוטרת צרתה:

. ואסור בשניה

ואסור בשניה - מפני הראשונה. וברביעית מפני השלישית:

. וברביעית. ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה. ואם בא על השניה

ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה - שאמת היו הדברים של ראשונה, ושאר הדברים שקר היו, אסור בשלישית מפני השניה ובחמישית מפני הרביעית:

. לאחר מיתת הראשונה. מותר בשניה. וברביעית. ופוטרות צרותיהן. ואסור בשלישית. ובחמישית. ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה:

(ו) בן תשע שנים ויום אחד

בן תשע שנים ויום אחד פוסל - את היבמה לאחין אם בא עליה, דביאתו ביאה. או אם נתן גט או עשה בה מאמר, שיש לו גט ויש לו מאמר, אבל אינו גט גמור ולא מאמר גמור:

הוא פוסל על ידי אחין. והאחים פוסלין על ידו. אלא שהוא פוסל תחלה

אלא שהוא פוסל תחלה - בגמרא מפרש דבמאמר הוא פוסל תחלה ולא בסוף, שאם אחיו הגדול עשה מאמר ואח״כ עשה מאמר זה שהוא בן תשע שנים ויום אחד לא פסלה מאחיו, אבל בביאה פוסל בן תשע שנים ויום אחד בין בתחלה בין בסוף. ומתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אלא הוא פוסל תחלה והן פוסלין תחלה וסוף. במה דברים אמורים, במאמר, אבל ביאה אפילו בסוף נמי פסיל, כיצד, בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו וכו׳:

. ואחין פוסלין תחלה וסוף. כיצד בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו פסל על ידי אחין. באו עליה אחין ועשו בה מאמר נתנו גט או חלצו. פסלו על ידו:

(ז) בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו. ואחר כך בא עליה אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד פסל על ידו

פסל על ידו - דהוי ליה כמאמר אחר מאמר דשניהם תופסין בה:

. רבי שמעון אומר לא פסל:

ר״ש אומר לא פסל - דביאת בן תשע לר״ש ספק קניא ספק לא קניא, אי קניא קניא לגמרי ולא מהניא ביאת אחיו, ואי לא קניא הוה ליה כמי שלא בעל לא הוא ולא אחיו, הילכך לא פסל. ואין הלכה כרבי שמעון:

(ח) בן תשע שנים ויום אחד

בן תשע שנים ויום אחד - שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתיבמת. שיש עליה זיקת שני יבמין, שבביאתו של זה הקטן שהוא כמאמר בגדול לא יצאת מידי זיקת נפילה ראשונה, וחלה עליה זיקת נפילה שניה, ותנן בפרק ד׳ אחים, מי שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין:

שבא על יבמתו. ואחר כך בא על צרתה. פסל על ידי עצמו. רבי שמעון אומר לא פסל. בן תשע ויום אחד שבא על יבמתו ומת. חולצת ולא מתיבמת. נשא אשה

נשא אשה - שאינה יבמתו, ומת ולו אחים:

ומת. הרי זו פטורה:

הרי זו פטורה - דאע״ג דביאתו ביאה אין קנינו קנין כלום עד שיביא שתי שערות, אבל ביבמה הואיל וזקוקה לו עשו אותה רבנן כמאמר:

(ט) בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו. ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת. אם לא ידע

אם לא ידע הראשונה משהגדיל, ראשונה חולצת ולא מתיבמת - דזיקת שני יבמין עליה הואיל ולא ידעה משהגדיל לא יצאת ידי נפילה ראשונה:

את הראשונה משהגדיל. הראשונה חולצת ולא מתיבמת. והשניה או חולצת או מתיבמת. רבי שמעון אומר מיבם

רבי שמעון אומר מיבם לאיזה שירצה - דלית ליה לרבי שמעון זיקת שני יבמין. והכי נמי אמרינן בפרק ארבעה אחים:

לאיזו שירצה. וחולץ לשניה

וחולץ לשניה - דהא לאו צרות נינהו לאפטורי חדא ביבום חברתה, ויבומי תרווייהו לא, הואיל והויא צרתה במקצת מאמר דרבנן, מחזו כשתי יבמות הבאות מבית אחד:

. אחד שהוא בן תשע שנים ויום אחד. ואחד שהוא בן עשרים שנה. שלא הביא שתי שערות:

אחד בן תשע ואחד בן עשרים - שניהן שוין לכל האמור למעלה, דכל כמה דלא אייתי שתי שערות קטן הוא, עד שיהיה בן ל״ה שנה, ואם הגיע לחמש ושלשים שנה ולא הביא שתי שערות אף על פי שלא נראו בו סימני סריס המפורשים למעלה, הרי זה סריס חמה: