יבמות פרק ח
(א) הערל
הערל - כהן ערל שמתו אחיו מחמת מילה:
וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה. נשיהן ועבדיהן יאכלו בתרומה פצוע דכא וכרות שפכה הן ועבדיהן יאכלו. ונשיהן לא יאכלו ואם לא ידעה
אינו אוכל בתרומה - דילפינן מפסח דכתיב ביה (שמות י״ב:מ״ח) וכל ערל לא יאכל בו:
נשיהם ועבדיהם יאכלו - דהא משום ערלה וטומאה לא נפקי מכלל כהנים אלא דאינהו גופייהו מחוסרים תקנה:
נשיהם לא יאכלו - דשויה חללה בביאתו, דנבעלה לפסול לה:
ואם לא ידעה - שהיתה נשואה לו קודם לכן ולא בא עליה לאחר שנעשה פצוע דכא:
משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה. הרי אלו יאכלו:
(ב) איזהו פצוע דכא כל שנפצעו הבצים שלו ואפילו אחת מהן. וכרות שפכה כל שנכרת הגיד. ואם נשתייר מהעטרה
ואם נשתייר מהעטרה - שנחתך מהעטרה ואילך, כשר, שאין גיד אלא מהעטרה ולמעלה לצד הגוף. עטרה היא שורת בשר המקפת במקום המילה. ובין שנפצע הגיד כמין מכת חרב וסכין, בין שנתמעך והוקטן מאליו, בין שנכרת, בין בגיד בין בביצים בין בחוטי הביצים, כולם פסולים. והני מילי בידי אדם, אבל מחמת חולי הכל כשר:
אפילו כחוט השערה. כשר. פצוע דכא וכרות שפכה. מותרין בגיורת ומשוחררת. ואינן אסורין אלא מלבא בקהל. שנאמר (דברים כג, ב) לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה':
(ג) עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם. אבל נקבותיהם מותרות מיד. מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקבות. רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד. אמר ר' שמעון קל וחומר הדברים. ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם. התיר את הנקבות מיד. מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות. אינו דין שנתיר את הנקבות מיד. אמרו לו אם הלכה נקבל. ואם לדין
ואם לדין - שאתה דורש קל וחומר מעצמך:
יש תשובה
יש תשובה - להשיב, מה לעמון ומואב שכן נתפרש טעמן, על דבר אשר לא קדמו והאשה אין דרכה לקדם, תאמר במצרי ואדומי שלא נתפרש טעמן:
. אמר להם. לא כי
לא כי - אפילו אם הייתי דן קל וחומר אין לכם תשובה. ומכל מקום הלכה אני אומר. ואין הלכה כרבי שמעון:
הלכה אני אומר. ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם. אחד זכרים ואחד נקבות:
נתינים - גבעונים שנתגיירו בימי יהושע ונתונים לחוטבי עצים ושואבי מים:
(ד) אמר רבי יהושע שמעתי שהסריס
שהסריס - יש סריס שחולץ וחולצין לאשתו:
חולץ. וחולצין לאשתו. והסריס לא חולץ
והסריס לא חולץ וכו׳ - דכתיב (דברים כ״ה:ו׳) ולא ימחה שמו, פרט לזה ששמו מחוי:
. ולא חולצין לאשתו. ואין לי לפרש
אין לי לפרש - איני יודע לפרש איזה סריס בן חליצה ואיזה פטור:
. אמר ר' עקיבא אני אפרש סריס אדם
סריס אדם - שנסתרס לאחר שנולד:
חולץ וחולצין לאשתו. מפני שהיתה לו שעת הכושר. סריס חמה
סריס חמה - ממעי אמו שלא ראה חמה אלא כשהוא סריס. וסימניו מפורשין, כל שאין לו זקן ושערו לקוי ובשרו מחליק ואין מימי רגליו מעלין רתיחה וכשמטיל מים אינו עושה כיפה שאין קילוח השתן הולך למרחוק עד שיעשה עגול כמין כיפה ושכבת זרעו דיהה ואין מימי רגליו מחמיצין ורוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל וקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה. והלכה כרבי עקיבא שאומר סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו ומיבמין לאשתו. אבל הוא אינו מיבם שהרי פסול לבוא בקהל:
. לא חולץ ולא חולצין לאשתו. מפני שלא היתה לו שעת הכושר. ר' אלעזר אומר לא כי. אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו. מפני שיש לו רפואה. סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה. העיד ר' יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלם סריס אדם ויבמו את אשתו. לקיים דברי ר' עקיבא:
(ה) הסריס
סריס - חמה, אינו לא חולץ ולא מיבם, ולא חולצין ומיבמין לאשתו:
לא חולץ ולא מיבם. וכן אילונית
אילונית - סימניה פירשנו בפ״ק:
לא חולצת ולא מתיבמת. הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה. בעלה. פסלה. מפני שהיא בעילת זנות. וכן אילונית שחלצו לה אחין לא פסלוה. בעלוה. פסלוה. מפני שבעילתה בעילת זנות:.
בעלוה פסלוה - שהואיל והיא פטורה מן היבום עומדת עליהם באיסור אשת אח:
(ו) סריס חמה כהן שנשא בת ישראל. מאכילה בתרומה. רבי יוסי ור
רבי יוסי ור״ש אומרים כו׳ - דסבירא להו אנדדוגינוס כזכר. והדר ביה ר״י ואמר בברייתא שאנדרוגינוס בריה בפני עצמו ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה, הלכך אינו מאכיל בתרומה:
' שמעון אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל. מאכילה בתרומה. רבי יהודה אומר
רבי יהודה אומר כו׳ - ולית הלכתה כותיה, דהא קיי״ל לעיל סריס אדם חולץ וחולצים לאשתו, וטומטום שנקרע הוי כסריס אדם:
טומטום שנקרע ונמצא זכר. לא יחלוץ מפני שהוא כסריס. אנדרוגינוס נושא
אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא - מפני שהוא כזכר, והשוכב עמו הוי בא על הזכור בין בזכרות שלו בין בנקבות שלו:
. אבל לא נישא. ר' אליעזר א
ר״א אומר חייבין עליו סקילה כזכר - דוקא במקום זכרות שלו ולא בנקבות שלו. והלכה כר״א:
ומר אנדרוגינוס חייבים עליו סקילה כזכר: