002_מסכת כלאים פרק ב

כלאים פרק ב

(א) כל סאה שיש

כל סאה שיש בה רובע - הקב דהיינו אחד מכ״ד לסאה שהסאה ששה קבין:

בו רובע ממין אחר ימעט

ימעט - אותו מין אחר המעורב בו עד שיפחת הרובע ויתבטל בתוך הסאה ומותר לזרוע ולא מיתסר משום זורע כלאים:

. רבי יוסי אומר יבור

יבור - מכיון שהוזקק למעט יסיר הכל, משום דמיחזי כמקיים כלאים מכיון שהתחיל לברור אם לא היה בורר את כולו. אבל תחלתו פחות מרובע שרי. ואין הלכה כרבי יוסי:

. בין ממין אחד

בין ממין אחד - בין שאותו רובע ממין אחד בין ממינין הרבה צריך למעט:

. בין משני מינין. רבי שמעון אומר לא אמרו אלא ממין אחד

לא אמרו אלא ממין אחד - דאין שני מינין מצטרפין לשיעור רובע:

. וחכמים אומרים כל שהוא כלאים

וחכמים אומרים כל שהוא כלאים לסאה - איכא בין חכמים לת״ק כגון סאה שעורים שיש בה רובע שבולת שועל וכוסמין, לת״ק צריך למעט לחכמים אין צריך למעט, דאין שבולת שועל מצטרף לכוסמין כיון דלא הוו כלאים בסאה של שעורים. והלכה כחכמים:

בסאה מצטרף לרובע:

(ב) במה דברים אמורים

במה דברים אמורים תבואה בתבואה - תבואה במין תבואה או בקטנית הוא דאמרן ברובע לסאה ימעט, אבל זרעוני גינה שנתערבו בתבואה או בקטנית:

. תבואה בתבואה. וקטנית בקטנית. תבואה בקטנית. וקטנית בתבואה. באמת אמרו זרעוני גנה שאינן נאכלין מצטרפין אחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה. רבי שמעון אומר כשם שאמרו להחמיר

א׳ מעשרים וארבע בנופל - מהן לבית סאה חטין, כלומר כשיעור הזרע שזורעים מהן למקום שזורעין בו סאה של חטין. ושיעור המקום שזורעים בו סאה של חטין הוא חמשים אמה על חמישים אמה ואין זורעים בו מזרעוני גינה אלא קב וחצי לפי שהן דקין ובקב וחצי מהן יש בהן כדי לזרוע מקום שזורעים בו סאה של חטין. נמצא לפי חשבון זה שאם נתערב בסאה אחת של תבואה או של קיטנית או של זרעונים אחד מארבעה ועשרים של קב וחצי מזרעוני גינה שהוא אחד מששה עשר בקב חייב למעט. הלכך אם נתערב בסאה תבואה כביצה וחצי זרעוני גינה שהוא אחד מכ״ד בקב וחצי קב ימעט:

כשם שאמרו להחמיר - דזרעונים דקים אוסרים בשיעור מועט באחד מכ״ד בנופל מהן לבית סאה, כך אמרו להקל דזרעונים גסים שצריך מהן הרבה לזרוע בבית סאה אינן אוסרין בסאה חטין אלא אחד מכ״ד בנופל מהן לבית סאה, כגון זרע פשתן שצריך שלש סאים לבית סאה חטים אין צריך למעט עד שיתערב מהן שלש רביעים בסאה, והיינו דקתני הפשתן בתבואה מצטרפת אחד מכ״ד בנופל מהן לבית סאה, וכיון דנופל מהן שלשה סאין לבית סאה דהכי אמרינן בירושלמי נמצא שאין צריך למעט עד שיתערב מהן שלש רביעים של קב בסאה, וכן הלכה:

. כך אמרו להקל. הפשתן בתבואה מצטרפת אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה:

(ג) היתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזרעה שעורים. ימתין לה עד שתתליע

עד שתתליע - ושיעורה הוי כשתשהה בארץ שלשה ימים בקרקע לחה וביבשה צריך יותר:

ויופך

ויופך - יהפוך הקרקע במחרישה בשביל שלא יצמח הזרע:

ואחר כך יזרע. אם צימחה לא יאמר אזרע ואחר כך אופך. אלא הופך ואחר כך זורע. כמה יהא חורש

כמה יהא חורש - שלא תאמר שהוא צריך לחרוש תלמים תלמים קטנים סמוכים זה לזה, אלא כתלמי הרביעה כתלמים שדרך בני אדם לחרוש אחר שתרד הרביעה שחורשים תלמים גדולים:

כתלמי הרביעה. אבא שאול אומר כדי שלא ישייר רובע לבית סאה:

כדי שלא ישייר רובע לבית סאה - שלא ישאר בארץ מקום שאינו מהופך אלא פחות מכ״ד בקרקע שהוא חורש דהיינו רובע קב לבית סאה. ואין הלכה כאבא שאול:

(ד) זרועה ונמלך לנוטעה

זרועה ונמלך לנוטעה - שהיתה זרועה תבואה ונמלך לנוטעה גפנים:

. לא יאמר אטע ואחר כך אופך אלא הופך ואחר כך נוטע. נטועה ונמלך לזורעה. לא יאמר אזרע ואחר כך אשרש אלא משרש ואחר כך זורע. אם רצה גומם

גומם - לשון גוממו עם השופי דפרק גיד הנשה (חולין צב) כלומר כורת הגפן סמוך לקרקע שלא ישייר גבוה מן הקרקע טפח:

עד פחות מטפח זורע ואחר כך משרש:

(ה) היתה שדהו זרועה קנבוס או לוף

קנבוס או לוף - שמינים הללו אין התלעה וחרישה מועלת בהן, לפי שמתקיימים בארץ שלשה שנים ואינן מתליעין:

לא יהא זורע ובא על גביהם שאינן עושין אלא לשלשה שנים. תבואה שעלה בה ספיחי אסטיס

אסטיס - צבעו דומה לתכלת קורין לו בערבי ני״ל ובלע״ז אנדיק״ו, ורגילים שכורתים אותו וחוזר וצומח, ומה שצומח פעם שנייה נקרא ספיח. אי נמי מה שצומח מן הזרע הנופל בשעת קצירה קרוי ספיח:

. וכן מקום הגרנות

מקום הגרנות - שדשים בו תבואה וקטנית:

שעלו בהן מינין הרבה. וכן תלתן

תלתן - בערבי חולב״א ובלע״ז פינגריק״ו:

שהעלה מיני צמחים אין מחייבין אותו לנכש

אין מחייבין אותו לנכש - דבלאו הכי סופו לעקרם לפי שאסטיס קשה לתבואה והעשבים קשים לתלתן כשנזרע למאכל אדם, ומקום הגרנות נמי קשים לו הזרעים שמחלידים את הקרקע ומלקים אותה ולא חזי תו למקום דישה:

. אם נכש

ואם נכש או כסח - דהשתא גלי דעתיה דניחא ליה באותם הנשארים שהרי עקר הכל חוץ מזה, אומרים לו עקור את הכל מפני שהוא נראה כמקיים כלאים:

נכש - שעקר הצמחים בידיו עם השרש:

או כיסח. אומרים לו עקור את הכל חוץ ממין אחד:

כסח - שחתך העלים והשורש נשאר בארץ, תרגום לא תזמר לא תכסח:

(ו) הרוצה לעשות שדהו משר משר

משר משר - ערוגות ערוגות וכל ערוגה ממין אחד לבדו:

מכל מין. בית שמאי אומרים שלשה תלמים של פתיח

שלשה תלמים של פתיח - כלומר מניח בין משר למשר ריוח שלשה תלמים של מחרישה מלשון יפתח וישדד אדמתו (ישעיהו כ״ח:כ״ד) ובירושלמי מפרש שהם שתי אמות רוחב על שתי אמות אורך, ואחר כך מיצר והולך אם ירצה עד שלא ישאר ביניהן בסוף המצר אלא כל שהו, שהרי בכך הן נראים שלא נזרעו בערבוביא:

. ובית הלל אומרים מלא העול השרוני

העול השרוני - כמלוא רוחב העול שחורשים בו בשרון, דהיינו בבקעה, שהוא רחב מן העול שחורשים בו בהר:

. וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו:

וקרובים דברי אלו וכו׳ - ששיעור שלשה תלמים של פתיח קרוב להיות שוה למלוא העול השרוני:

(ז) היה ראש תור

תור - הוא שם תכשיט של אשה שצורתו משולשת כלומר בעל שלש זויות, לשון תורי זהב נעשה לך (ש״ה א) ועל שמו קורין קרן זוית המחודדת ראש תור. ואם קרן זוית של שדה שהיא זרועה חטים נכנסת בתוך שדה של שעורים מותר מפני שהוא נראה כסוף שדהו וניכר שלא נזרעו בערבוביא:

חטים נכנס בתוך של שעורים. מותר. מפני שהוא נראה כסוף שדהו. שלו חטים. ושל חבירו מין אחר. מותר לסמוך לו מאותו המין

מותר לסמוך לו מאותו המין - מותר לסמוך אצל שדה חטין שלו מאותו המין של שדה חבירו ואין נראה ככלאים בשדהו משום דנראה כסוף שדה חבירו:

. שלו חטים. ושל חבירו חטים. מותר לסמוך לו תלם של פשתן

מותר לסמוך לו תלם של פשתן - שהרואה יודע שלא זרעוהו שם אלא כדי לבדוק שדהו אם טובה לזרוע בה פשתן אם לאו, לפי שאין אדם עשוי לזרוע תלם אחד של פשתן שאין לו בו שום תועלת. אבל של מין אחר דאדם עשוי לזרוע ממנו תלם אחד בלבד, אפילו לא זרעו אלא לבדוק שדהו אסור, שהרואה אומר לצרכו זרעו כדי ליהנות בו:

. ולא תלם של מין אחר. ר' שמעון אומר אחד זרע פשתן ואחד כל המינין

אחד זרע פשתן ואחד כל המינין - אסור לסמוך תלם אחד, שהרואה אינו יודע דלבדוק שדהו הוא עושה:

. רבי יוסי אומר. אף באמצע שדהו מותר לבדוק בתלם של פשתן:

מותר לבדוק בתלם של פשתן - שהכל יודעים שאין מתכוין לקיים הפשתן אלא לבדוק שדהו אם היא יפה לפשתן. והלכה כתנא קמא:

(ח) אין סומכין לשדה תבואה חרדל וחריע

חריע - כרכום יערי, וקורין לו בערבי אלקורטו״ם. ושני מינים הללו דהיינו חרדל וחריע הן מזיקין לתבואה ואם לא שבעל השדה זרעם ורוצה בקיומם לא היה מניח לאדם אחר שיזרע אחד משני אלו המינים סמוך לתבואה שלו, הלכך נראה כמקיים כלאים בשדה:

. אבל סומכין לשדה ירקות

אבל סומכין לשדה ירקות - שאינן מזיקין לירקות והרואה אומר של אדם אחר הם ובעל הירקות אינו מקפיד עליהן אם הם סמוכים לירקות שלו לפי שאינן מזיקין להן:

חרדל וחריע. וסומך לבור

וסומך לבור - אם יש בתוך שדה של תבואה מקום בור שאינו חרוש וזרוע בית רובע או יותר, סומך שם זרע אחר, וכן סומך אצל ניר והוא מקום חרוש:

ולניר ולגפה

ולגפה - גדר אבנים סדורות כעין חומה בלא טיט:

ולדרך

ולדרך - אם דרך היחיד מפסקת בין שתי שדות מותר לזרוע מין א׳ בזו ומין א׳ בזו:

ולגדר גבוה עשרה טפחים. ולחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה ולאילן שהוא מיסך על הארץ

מיסך על הארץ - שאין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים, אם יש תחתיו זרע מותר לסמוך מבחוץ זרע אחד דכגדר דמי:

ולסלע

ולסלע - לא אצטריך למתנייה דאין לך מחיצה גדולה מזו, אלא לאשמועינן דאפילו סלע בעינן ארבעה רוחב דבפחות מכאן אין שמה מחיצה להפסיק:

גבוה עשרה ורחב ארבעה:

(ט) הרוצה לעשות שדהו קרחת

קרחת - מקום פנוי שאינו זרוע כשהוא מרובע קרוי קרחת, כמו בקרחתו דהיינו שנמרט השער והמקום חלק:

קרחת מכל מין. עושה עשרים וארבעה קרחות לבית סאה

עשרים וארבעה קרחות לבית סאה - ובכל קרחה זורע מין א׳. ובית סאה הוא חמשים אמה על חמשים אמה, וכשאתה עושה בו כ״ד קרחות נמצאת כל קרחה עשר אמות ושני טפחים ומחצה אורך על עשר אמות רוחב, כיצד אם תעשה מחמשים על חמשים כ״ה קרחות תהיה כל קרחה עשר על עשר, קח אחת מהן כדי שישארו כ״ד קרחות ותחלקנה לכ״ד רצועות נמצא כל רצועה שני טפחים ומחצה רוחב על אורך עשר, שכל אמה היא בת ששה טפחים הרי ששים טפחים, לעשר אמות תן כל רצועה מאלו לראש כל קרחה נמצאת כל קרחה עשר אמות ושני טפחים ומחצה אורך על עשר אמות רוחב:

מקרחת לבית רובע

מקרחת לבית רובע - שהרי יש בסאה עשרים וארבעה רביעית של קב תן אותם לעשרים וארבעה קרחות הרי לכל קרחה בית רובע:

וזורע בתוכה כל מין שירצה

כל מין שירצה - ולא מצריך רבי מאיר הרחקה כלל דכיון דמרובעות הן נראות מופרשות ומובדלות זו מזו:

. היתה

היתה - בתוך שדה תבואה קרחת אחת של בית רובע או שתי קרחות:

קרחת אחת או שתים זורעם חרדל

זורעם חרדל - דאינו נראה כשדה חרדל בתוך שדה תבואה, אבל שלשה קרחות נראות כשדה חרדל בתוך שדה תבואה לפי שאין רגילות לזרוע מן החרדל שדה גדולה. ושאר מינים אפילו שלשה קרחות אינן נראין כשדה כיון שרגילין לזרוע מהן הרבה ביחד:

. שלש לא יזרע חרדל מפני שהיא נראית כשדה חרדל. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים תשע קרחות מותרות

וחכמים אומרים תשע קרחות מותרות - ארישא קמהדר, דקאמר רבי מאיר דזורע כל כ״ד קרחות מכל מין שירצה, וחכמים אוסרים לסמוך מין אצל מין אחר אלא עושה לבית סאה כ״ה קרחות דהיינו חמש שורות וכל שורה מחמש קרחות וזורע קרחה ראשונה של שורה ראשונה ומניח שניה שאצלה בורה וזורע שלישית ומניח רביעית בורה וזורע חמישית ומניח שורה שניה כולה בורה וזורע משורה שלישית קרחה ראשונה ושלישית וחמישית ומניח שורה רביעית כולה בורה וזורע משורה חמישית קרחה ראשונה ושלישית וחמישית הרי תשע קרחות זרועות לבית סאה:

עשר אסורות

עשר אסורות - שצריך שיהא מפסיק בין כל קרחת וקרחת כשיעור קרחת דהיינו בית רובע בקירוב. והלכה כחכמים:

. ר' אליעזר בן יעקב אומר אפילו כל שדהו בית כור

בית כור - ל׳ סאים. וטעמא דרבי אליעזר בן יעקב לא אתפרש:

לא יעשה בתוכה חוץ מקרחת אחת:

(י) כל שהוא בתוך בית רובע

כל שהוא בתוך בית רובע - כגון נקעים מלאים מים, אף על פי שאינם ראוים לזריעה עולים למדת בית רובע ליחשב הרחק בין מין ומין:

עולה במדת בית רובע. אכילת הגפן

אכילת הגפן - מה שהגפן תופסת ואוכלת סביבותיה, דהיינו כדי עבודתה, עולה למדת בית רובע להשלים עשר אמות וב׳ טפחים ומחצה אורך על עשר אמות רוחב, דאמרינן לעיל שהוא שיעור בית רובע שצריך להפסיק בין מין למין. וכן הקבר נמי עולה. וכן הסלע, ובסלע שאינו גבוה עשרה מיירי דאי גבוה עשרה הוי מחיצה ומפסיק בפני עצמו:

והקבר והסלע עולין במדת בית רובע. תבואה בתבואה בית רובע

תבואה בתבואה בית רובע - היתה שדהו זרועה חטין ורוצה לזרוע בה שעורים צריך להרחיק בית רובע, ובלבד שלא יהיו חטין מקיפים את השעורים מד׳ רוחות דהתם לא מהניא הרחקה עד שיהא פתוח מרוח אחת:

. ירק בירק ששהטפחים תבואה בירק ירק בתבואה בית רובע

ירק בתבואה בית רובע - ודוקא במרובע הוא דבעינן הכי, אבל אם רצה לעשות שורה של ירק בתוך שדה של תבואה עושה אורך שורה של עשר אמות ומחצה על רוחב ששה טפחים שהחמירו במרובע טפי מבשורה, והכי אמרינן בירושלמי:

. ר' אליעזר אומר ירק בתבואה ששה טפחים:

רבי אליעזר אומר ירק בתבואה ששה טפחים - דסבר לא מחמרינן במרובע טפי מבשורה. ואין הלכה כרבי אליעזר:

(יא) תבואה נוטה על גבי תבואה

תבואה נוטה על גבי תבואה - כגון שנזרעו כהלכתן אלא שהשבולים מתוך גדלן נכפפים ושוכבים זה על זה, וכן כולן:

. וירק על גבי ירק. תבואה על גבי ירק. ירק על גבי תבואה. הכל מותר חוץ מדלעת יונית

חוץ מדלעת יונית - שעלין שלה ארוכים ומתפשטין ביותר וכשהן נוטין ע״ג תבואה או ירק הן מסתבכין ומתקשרין יותר מכל שאר מינין ומיחזו כלאים:

. ר' מאיר אומר אף הקשות ופול המצרי

ופול המצרי - פשול״י בלע״ז:

. ורואה אני את דבריהן מדברי:

ורואה אני את דבריהן מדברי - שאין בהן מסבכין ומסתבכין כדלעת יונית. וכן הלכה שהכל מותר חוץ מדלעת יונית: