006_מסכת דמאי פרק ו

דמאי פרק ו

(א) המקבל שדה

המקבל שדה - למחצה לשליש ולרביע כדרך האריסין:

מישראל מן העובד כוכבים ומן הכותי יחלק לפניהם. החוכר

חולק לפניהם - ואינו צריך לעשר חלק בעל השדה אבל מניח לפניהם חלק שכר הקרקע כשאינו מעושר, ולא חייבו חכמים למקבל שיעשר על חלקו של בעל השדה ויתן לו מה שפסק עמו כשהוא מעושר מפני ישוב ארץ ישראל כדי שלא ימנעו מלקבל השדות באריסות:

החוכר - מקבל השדה בדבר קצוב כך וכך כורין לשנה בין שהיא עושה הרבה בין שהיא עושה מעט:

שדה מישראל תורם ונותן לו

תורם ונותן לו - אבל לא מעשר, דכל חוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירותו מפירות הגדלים בשדה בטבלם, ומיהו משום דאין להשהות התרומה דאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן נתרמה משום הכי תורם ונותן לו, ומסתבר דמנכה לו התרומה מחכירותו דמאי שנא תרומה ממעשר:

. אמר ר

אמר ר׳ יהודה - אימתי סגי לחוכר שיתרום לבד ואינו מעשר, כשנותן לו חכירותו מאותה שדה ומאותו המין. אבל אם נתן לו משדה אחרת אף מאותו המין, או ממין אחר אף מאותה שדה כגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו חייב אף לעשר, דדמי לפורע חובו. אי נמי אין דעת [המחכיר] לקבל פירות טבולים אלא כשפורע לו מאותה שדה ומאותו המין:

בי יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו:

(ב) החוכר שדה מן העובד כוכבים

החוכר שדה מן העובד כוכבים - קנס קנסו חכמים לחוכר שדה מן העובד כוכבים שיהא מעשר מה שנותן לו, כדי שלא יהא שום ישראל חוכר שדה ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למכרה לישראל בדמים מועטים. ובמקבל באריסות לא קנסו שיותר חפץ העובד כוכבים בחכירות מבאריסות:

מעשר ונותן לו. רבי יהודה אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו:

שדה של אבותיו - שגזלה העובד כוכבים מאבותיו, וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויקננה מן העובד כוכבים שמתוך שהיא חביבה עליו שהיתה של אבותיו לא יניח לקבלה מן העובד כוכבים ביותר מן הראוי לה וכשיכבד עליו המעשר יקננה. וכוותיה דרבי יהודה קיימא לן דלא פליג תנא קמא עליה:

(ג) כהן ולוי שקבלו שדה מישראל כשם שחולקין בחולין כך

כשם שחולקין בחולין כך חולקים בתרומה - כשנוטל בעל השדה מחצה ושליש ורביע ממה שהוציאה השדה נוטל גם כן מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות המוטלות עליה ונותנן הוא לכל כהן ולוי שירצה:

חולקין בתרומה רבי אליעזר אומר אף המעשרות שלהן

אף המעשרות שלהן - אם המקבל כהן כל התרומה שלו, ואם לוי הוא כל המעשר שלו:

שעל מנת כן

שעל מנת כן - ירדו לקבל שדה זו באריסות. ואין הלכה כרבי אליעזר דאע״ג דעל מנת כן ירדו במה קנו:

באו:

(ד) ישראל שקבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים

המעשרות לבעלים - בהא אפילו רבנן דפליגי עליה דרבי אליעזר מודו, דכיון דשדה של בעלים מקום מעשר שיורי שייריה:

. ר' ישמעאל אומר הקרתני

הקרתני - לשון קריה, כלומר האיש היושב בקריה בכפרים. שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מבני הכרכים:

שקבל שדה מירושלמי מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים יכול הוא הקרתני

יכול הוא הקרתני וכו׳ - הלכך כל אחד נוטל חלקו במעשר שני. וכן הלכה:

לעלות ולאכלו בירושלם:

(ה) המקבל זיתים לשמן

המקבל זיתים לשמן - ישראל שקבל זיתים מכהן או מלוי:

כשם שחולקין בחולין כך

כשם שחולקין בחולין כך חולקים בתרומה - ואע״ג דלעיל לבעלים, הכא שאני דלא קיבל קרקע אלא אילנות, ורבנן לא עבדי זיתים כקרקע:

חולקין בתרומה. ר' יהודה אומר ישראל שקבל מכהן ומלוי זיתים לשמן למחצית שכר המעשרות לבעלים:

או למחצית שכר - שימכר השמן ויחלקו הריוח לאמצע:

המעשרות לבעלים - דר׳ יהודה עביד זיתים כקרקע. ואין הלכה כרבי יהודה:

(ו) בית שמאי אומרים לא ימכור אדם

לא ימכור אדם זיתיו - זיתים שנתלשו מן האילן ולא הוכשרו לקבל טומאה, כגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן שהיא מכשירתן לקבל טומאה:

את זיתיו אלא לחבר

אלא לחבר - לפרוש המוחזק לטהרות ולא ימכרם למי שאינו חבר שלא ידרוך אותם בטומאה:

. בית הלל אומרים אף למעשר

אף למעשר - אף למי שלא קיבל עליו אלא לעשר אבל לא קבל עליו להיות מוחזק לטהרות יכול למוכרם, דכיון דאכתי לא הוכשרו אימור שמא יאכלם קודם שיזיעו. ואע״ג דרוב זיתים אין עומדין לאכלן כך, בעלילה כל דהו דמצינן לתלות תלינן. ורמב״ם מוקי פלוגתייהו דבית שמאי ובית הלל דב״ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין שבא״י וב״ה סברי מותר לגרום טומאה לחולין שבא״י:

וצנועי בית הלל

וצנועי בית הלל - ותיקין המדקדקים במצות שהיו בב״ה:

היו נוהגין כדברי בית שמאי:

(ז) שנים שבצרו את כרמיהם לתוך גת אחת אחד מעשר

אחד מעשר - נאמן על המעשרות:

ואחד שאינו מעשר המעשר מעשר את שלו

ואחד אינו מעשר - אינו נאמן על המעשרות:

המעשר מעשר את שלו - מתקן החצי מכל מה שגדל בכרם של שניהם:

וחלקו בכל מקום שהוא:

וחלקו בכל מקום שהוא - בירושלמי מפרש דהכי קאמר וחלקו של חברו דהיינו של זה שאינו מעשר בכל מקום שהוא דמאי הוא. ומשום דאין ברירה חיישינן שמא חצי חלקו של המעשר ביד חברו שאינו מעשר וחצי חלק חברו בידו, הלכך אע״פ שכבר תיקן החצי מכל מה שגדל בכרם חייב לתקן בתורת דמאי חצי חלק חברו שבידו:

(ח) שנים שקבלו שדה באריסות. או שירשו או שנשתתפו יכול הוא לומר טול אתה

טול אתה חטין שבמקום פלוני - הכא מיירי שחלקו שדה בקמותיה וענבים המחוברים בכרם הלכך יש ברירה ואמרינן זהו חלקו המגיעו והמעשר מעשר את שלו ודיו. ולעיל איירי שחלקו בתלוש והתם אין ברירה דכל קלח וקלח של שותפים הוא וצריך לעשר דמאי על חלק חברו שבידו:

חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני. אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו טול אתה

אבל לא יאמר לו טול אתה חטין ואני שעורים - דליכא למימר הכא זהו חלקו המגיעו אלא הוו כמחליפים זה לזה, ונמצא זה המעשר מוכר חלקו למי שאינו מעשר:

חטים ואני שעורים טול אתה יין ואני אטול שמן:

(ט) חבר

חבר - הנאמן לטהרות ואין צריך לומר למעשרות:

ועם הארץ שירשו את

שירשו את אביהן עם הארץ - ופירות שהניח הוו דמאי ובחזקת טמאים:

אביהם עם הארץ יכול הוא לומר לו טול אתה

טול אתה בלח - שהוכשר לקבל טומאה ואני ביבש שלא הוכשר לקבל טומאה לפי שאסור לחבר למכור לעם הארץ לח ויבש כדתנן לעיל בפרק שני:

חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה הלח ואני אטול את היבש:

(י) גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים יכול הוא לומר טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות

טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות - אע״ג דחלופי עבודת כוכבים ויין נסך אסורים בהנאה הכא שרי עד שלא באו לידו משום דירושת גר את אביו אינה מן התורה אלא מדברי סופרים. ולא דמי לחבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול אתה חטים ואני שעורים, דהתם הויא ירושה דאורייתא והוי כאילו בא לידו:

. אתה יין ואני פירות ואם משבאו לרשות הגר אסור:

(יא) המוכר פירות בסוריא

סוריא - הם ארצות שכבש דוד שלא היו מארץ ישראל כגון ארם נהרים וארם צובה, ולפי שעדיין לא נכבשה כל א״י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ אף על פי שהיה כבוש של רבים ובמקצת דינים היא כארץ ישראל ובמקצת דינים היא כחוצה לארץ. והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש מהן דמאי לפי שרוב פירות הנמכרים בסוריא מחו״ל הן באים, הלכך כי אמר מעושרין הן נאמן מגו דאי בעי אמר של חו״ל הן והיה נאמן כדתנן בפ״ק מכזיב ולהלן נאמן, השתא נמי כי אמר של א״י הם ועשרתים נאמן:

. ואמר משל ארץ ישראל הן. חייב לעשר. מעושרין הן נאמן. שהפה שאסר

שהפה שאסר - כשאמר של א״י הם וחייבים במעשר, הוא הפה שהתיר כשאמר עשרתים וכי היכי דמהמנינן ליה במאי דאסר כשאמר של א״י הם נהמניה נמי במה שהתיר כשאמר עשרתים:

הוא הפה שהתיר. משלי הן

משלי הן - מן השדה שיש לי כאן בסוריא חייבים לעשר דבפירות של סוריא גזרו על הדמאי כשידוע שגדלו שם:

חייב לעשר. מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם ידוע שיש לו שדה

ואם ידוע שיש לו שדה - אין כאן הפה שאסר הוא הפה שהתיר, דכיון שידוע שיש לו שדה מסתמא משדהו הביא הפירות ולא היה נאמן לומר מחו״ל הם באים הלכך כי אמר עשרתים אינו נאמן דליכא מגו:

אחד בסוריא חייב לעשר:

(יב) עם הארץ שאמר לחבר קח לי

עם הארץ שאמר לחבר קח לי - כגון שהיה החבר הולך לשוק לקנות ירק לעצמו ואמר לו עם הארץ קח לי ג״כ אגודה של ירק ולקח חבר שתי אגודות סתם ולא פירש זו לי וזו לעם הארץ, פטור מלעשר אותה שנותן לעם הארץ דיש ברירה כשנותנה לעם הארץ שזו היא אותה שלקח מתחילה לצרכו ואין חבר מחליפה בשלו. פירוש אחר מן הירושלמי עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק והמוכר חבר הוא. ויודע שזה הלוקח בשביל עם הארץ הוא לוקח ולא לקח החבר לעצמו כלום, פטורה האגודה הזאת ממעשר דמאי שכיון שהמוכר חבר ויודע שלצורך עם הארץ הוא קונה אינו מוכר לו אלא אם כן עישר, דהכי אמרינן לעיל פרק ב׳ שאסור למכור לעם הארץ אלא אם כן עישר תחלה. אבל אם קנה החבר אחת לעצמו ואחת לעם הארץ ונתערבו, חייב לעשר דשמא מה שמכר לו לעצמו אינו מעושר, שהמוכר לחבר אינו צריך לעשר והקונה עליו מוטל לעשר כדאמרן לעיל פרק ב׳:

אגודת ירק. קח לי גלוסקן אחד לוקח סתם ופטור ואם אמר שלי זה. וזה של חברי ונתערבו. חייב לעשר. ואפילו הן מאה:

ואפילו הן מאה - ואפילו נתערבה אחת שלו במאה של עם הארץ:

גלוסקן - ככר לחם יפה: