058 —מאמרים מלוקט חלק ג - ש"פ ויקרא, פרשת החודש, ראש חודש ניסן, ה'תשל"א

החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם

Mamer - "HaChodesh HaZeh Lachem Rosh Chodashim Rishon Hu Lachem"
The Rebbe teaches that Nisan, the month of redemption, is called the 'head of months' because it represents miraculous Divine conduct, in contrast to Tishrei, the 'head of the year,' which reflects the natural order.

Video part 1   Video part 2    Video part 3  Video part 4

בס"ד. ש"פ ויקרא, פרשת החודש, ראש חודש ניסן, ה'תשל"א*)

(הנחה)
החודש[1] הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה[2]. והנה[3] ידוע מאמר האבן עזרא[4] אין ללבנה שנה כלל כאשר אין לשמש חודש כלל. והיינו, שחלוקת הזמן דשנה שייכת לחמה, שבמשך שנה החמה הולכת וסובבת עד שחוזרת למקומה הראשון, ואז חוזרת וסובבת עוד הפעם כו', ולכן נקראת שנה מלשון משנה (שאותו הדבר חוזר ונשנה עוד הפעם), אבל מחודש לחודש לא נשתנה מאומה בהילוכה. וחלוקת הזמן דחודש שייכת ללבנה, שהילוכה עד שובה אל הנקודה הראשונה הוא במשך חודש, אבל משנה לשנה לא נשתנה מאומה בהילוכה. ועפ"ז צריך להבין מש"נ החודש גו' לחדשי השנה, שמזכיר הענין דשנה ביחס לחדשים. גם צריך להבין[5] מש"נ על ר"ח ניסן החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא גו', והלא א' בתשרי הוא ראש השנה. וכמבואר בלקו"ת[6] הדיוק דראש השנה (ולא תחילת השנה), שכשם שהראש כולל החיות דכל אברי הגוף, כך ראש השנה כולל החיות דכל השנה, דאף שישנו חידוש החיות בכל יום, כמאמר[7] המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ולא רק בכל יום אלא גם בכל רגע[8], מ"מ, יש סדר מסודר בהמשכת וחידוש החיות, שבתחילה היא המשכת החיות הכללית בראש השנה, ונחלקת אח"כ לי"ב ראשי חדשים, ומר"ח נמשך לכל ימי החודש. ומבואר בארוכה ובפרטיות יותר בעטרת ראש[9], שישנם ב' ענינים בראש, הא', שהחיות דכל אברי הגוף כלול תחילה בהראש וממנו נמשך לכל האברים, והב', שגם לאחרי שכבר נמשך החיות לכל האברים פרטיים הנה הראש הוא מנהיגם, וכמבואר בתניא[10] דגם עכשיו (לאחרי המשכת החיות מהראש לכל האברים) יניקת הצפרנים נמשכת מהמוח שבראש, וב' ענינים אלו ישנם גם בראש השנה. ועפ"ז צריך להבין מהו אומרו שר"ח ניסן הוא ראש חדשים ראשון (ראשון גם מלשון ראש) הוא לחדשי השנה, היינו, שר"ח ניסן הוא בדוגמת הענינים שבמשל הראש כפשוטו, הרי הענין דראש השנה הוא בא' בתשרי.
ב) אך הענין הוא[11], ע"פ מ"ש בעקידה[12] שבהנהגת העולם ע"י הקב"ה יש ב' אופנים. הנהגה טבעית, והנהגה שלמעלה מהטבע שהיא הנהגה ניסית. וזהו החילוק שבין ר"ה שבא' בתשרי לר"ח ניסן, דא' בתשרי הוא ר"ה להנהגה הטבעית, ובלשון הכתוב חוקות שמים וארץ גו'[13]. ועז"נ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף גו' לא ישבותו[14], שבזה נכללים כל השינויים שבמשך חדשי השנה, וכדאיתא בגמרא[15] חצי תשרי מרחשון וחצי כסלו זרע וכו', היינו, שכל א' משש תקופות אלה כוללת ב' חדשים מחדשי השנה. ור"ח ניסן הוא ר"ה להנהגה ניסית, שזהו"ע הגאולה דיצי"מ שבחודש ניסן שהיתה באופן ניסי. והתחלת הגאולה היתה בר"ח ניסן, כשנאמרה פרשת החודש הזה לכם שבה נאמר גם הציווי דקרבן פסח, כדאיתא במכילתא (הובא ברש"י) עה"פ[16] וילכו ויעשו, וכי כבר עשו, אלא משקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם כאילו עשו. ומרומז גם במארז"ל[17] יכול מראש חודש כו' [ובפרט ע"פ הפירוש[18] יכול מראש חודש (לא רק בתור קס"ד, אלא) בניחותא, שאפשר להיות כבר בר"ח, אלא שאינו דומה לכמו שהוא ביום ההוא, ובפרט בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך], שמזה מובן שענין הגאולה התחיל כבר מר"ח ניסן, שהוא ר"ה להנהגה נסית.
Part 2
ג) והנה החילוק שבין הנהגה טבעית (תשרי) להנהגה ניסית (ניסן)[19], מובן ע"פ מארז"ל[20] כשבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, ומשבחר ביעקב ובניו קבע להם ראש חודש של גאולה, היינו, שהנהגה טבעית היא ההנהגה שקבע הקב"ה בעולמו שתהי' בתמידות ללא הפסק, משא"כ הנהגה ניסית שהיא באופן של חידוש קשורה עם יעקב ובניו, שהמשכתה היא ע"י עבודתם של ישראל בכח עצמם דוקא[21]. וכמודגש ביצי"מ שהיתה בזכות דם פסח ודם מילה[22], וכמ"ש[23] ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי וגו' ואת ערם וערי' וגו'. וענין זה התחיל כבר בר"ח, וכנ"ל, שאז קיבלו לעשות הציווי ויקחו להם איש שה גו'[24], שבזה מודגש התוקף בעבודת בנ"י, שלמרות היות השה הע"ז של מצרים, לא התפעלו בנ"י מהמצריים ולקחו השה לשחטו לקרבן לה'[25], שזוהי הנהגה נסית בענין העבודה [ולהוסיף, שבענין זה יש חידוש בר"ח ניסן ובעשור לחודש גם לגבי ט"ו ניסן, כיון שבר"ח ניסן היו עדיין בגלות מצרים, ואעפ"כ לא התפעלו מהמצריים כו'], ועי"ז פעלו שתהי' גם הנהגה מלמעלה באופן נסי. והענין בזה, שע"י עבודה בכח עצמו דוקא, ממשיכים המשכה חדשה שהיא למעלה מההמשכה שישנה בתמידות, כי, ההמשכה שישנה בתמידות היא מבחינת החיצוניות בלבד, וע"י העבודה בכח עצמו ממשיכים מבחינת הפנימיות.
ד) וביאור הענין, דהנה, אף שגם בהנהגה טבעית ניכרת גדולת הבורא, ולא עוד אלא שדוקא בהנהגה טבעית באופן דלא ישבותו ניכר ומתגלה הענין דאני הוי' לא שניתי[26], מ"מ, בהנהגה ניסית מתגלית דרגא נעלית יותר שלמעלה גם מבחינת אני הוי' לא שניתי. והענין בזה, דמ"ש אני הוי' לא שניתי הוא בבחינה שיש בה שייכות ונתינת מקום לענין השינוי, שלכן צריך לשלול ולומר אני הוי' לא שניתי, משא"כ בבחי' שלמעלה מגדר השינוי לגמרי, לא שייך כלל לומר לא שניתי. ובלשון רבינו הזקן בשער היחוד והאמונה[27], שהאומר על איזו חכמה רמה ועמוקה שאי אפשר למששה בידים מפני עומק המושג הנה כל השומע יצחק לו, והיינו לפי שהחכמה אין לה שום ערך ושייכות לחוש המישוש, ולכן לא שייך לשלול בה ענין המישוש. וכמו כן לא שייך לשלול ענין השינוי בבחינה שלמעלה מענין השינוי לגמרי. וע"ד המבואר בשו"ת הרשב"א[28] (הובא בספר החקירה להצ"צ[29]) בפירוש הכתוב[30] ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, שהכתוב מדבר בגדר הזמן (שהוא בהשגת האדם שהוא בעל גבול), שזהו"ע דשנותיך, ובגדר הזמן יש צורך לשלול ולומר לא יתמו, אבל לא שייך לומר כן בהבחי' שלמעלה מהזמן לגמרי [כמו בבחינת השבת שהוא למעלה מהזמן, שלכן בכל יום ראשון אומרים היום יום ראשון בשבת, אע"פ שעברו כמה וכמה מאות ואלפים ימים מעת בריה"ע, לפי שבחינת השבת הוא למעלה מן הזמן לגמרי[31]. ועד"ז בנוגע לראש חודש שהוא בדוגמת שבת[32]]. וזהו שהנהגה טבעית (שבה צריך לשלול את ענין השינוי, אני הוי' לא שניתי) נמשכת מבחינת החיצוניות, משא"כ הנהגה ניסית (שבה לא שייך לשלול את ענין השינוי) היא מבחינת הפנימיות שלמעלה לגמרי מעולמות.
וכדי להגיע לדרגא זו שלמעלה גם מבחינת אני הוי' לא שניתי, ה"ז ע"י עבודה בכח עצמו דוקא. דהנה[33], אף שאם צדקת מה תתן לו וגו'[34], מ"מ, הרי עבודה היא צורך גבוה[35], וכמארז"ל[36] שהקב"ה אמר למשה הי' לך לעזרני, מיד אמר לו ועתה יגדל נא כח אדני[37], וכמבואר בדרושים[38] עה"פ ועתה יגדל נא וגו', דישנו בחינת כח אדני מצ"ע, וע"י העבודה נעשה ההגדלה בכח אדני. והענין הוא, כמ"ש[39] למעשה ידיך תכסוף, תכסוף הוא מלשון תענוג, וכיון שתענוג תמידי אינו תענוג[40], לכן, רק ע"י העבודה למטה בכח עצמו, שזהו"ע של חידוש, נעשה אמיתית התענוג למעלה, ולכן עי"ז דוקא נעשית ההמשכה מבחינת הפנימיות.
וזהו מה שאמרו רז"ל כשבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, ומשבחר ביעקב ובניו קבע להם ראש חודש של גאולה. כי, תחילת התהוות העולמות היתה מצד עצמו, כי חפץ חסד הוא[41], ולא מצד עבודת האדם, וכמ"ש[42] ואדם אין לעבוד את האדמה (ורק לאח"ז נעשה הסדר דאד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה[43]). ולכן, אף שההתהוות מצד כי חפץ חסד היא מבחינת חסד שלמעלה מהשתלשלות, ועד לבחינת חפץ חסד כמו שהוא לפני הצמצום, ה"ז רק מבחינת חיצוניות, ומשם נמשכת הנהגה טבעית באופן דלא ישבותו, שבה מתגלה הענין דאני הוי' לא שניתי, בחינת החיצוניות. ומשבחר ביעקב ובניו, שאז התחיל ענין העבודה בכח עצמו, שעל ידה פועלים אמיתת התענוג למעלה (למעשה ידיך תכסוף), אזי מגיעים לבחינת הפנימיות שלמעלה גם מבחינת אני הוי' לא שניתי, ומשם נמשכת הנהגה ניסית, ראש חודש של גאולה.
Part 3
ה) ועפ"ז יש לבאר השייכות דהנהגה ניסית לכללות הענין דראש חודש, שהרי ר"ח ניסן (ר"ה להנהגה נסית) הוא ראש חדשים. ובהקדם הביאור במאמר האבן עזרא אין ללבנה שנה כלל כאשר אין לשמש חודש כלל, דלכאורה, כיון שהילוך שניהם (הלבנה והחמה) הוא באופן שתמיד חוזרים וסובבים כו', מהו החילוק ביניהם ששנה שייכת לחמה וחודש שייך ללבנה דוקא, הרי גם הלבנה סובבת והולכת תמיד כמקודם. והביאור הוא בפשטות, שבהילוך החמה אין שום שינוי וחידוש (כי אם שבכל שנה חוזרת וסובבת כמקודם, שנה מלשון משנה), משא"כ הילוך הלבנה הוא באופן שיש בו שינוי וחידוש, שבמשך ימי החודש משתנית הלבנה מקטנות לגדלות, שבתחילת החודש ה"ה בקטנות, ומיום ליום הולכת וגדלה עד לאמצע החודש, ואח"כ הולכת ומתמעטת ועד שבסוף החודש מתעלמת לגמרי, ולאח"ז נעשה מולד הלבנה מחדש, שלכן נקרא חודש, מלשון התחדשות[44], שמקבלת אור חדש מהשמש. וזהו"ע יחוד שמשא וסיהרא שבר"ח, שהוא יחוד פנימי[45], דאף שיחוד שמשא וסיהרא הו"ע תמידי שישנו בכל החודש, שהרי תמיד מקבלת הלבנה אורה מהשמש, מ"מ, אין זה אלא יחוד חיצוני, והתחלתו וראשיתו בר"ח, שאז הוא יחוד שמשא וסיהרא יחוד פנימי [ובנוגע ליחוד פנימי, הנה על זה אמרו רז"ל[46] אין הקב"ה נכנס בירושלים של מטה עד שיכנס בירושלים של מעלה[47]]. וזהו גם החילוק שבין הנהגה טבעית והנהגה ניסית, שהנהגה תמידית נמשכת ע"י יחוד חיצוני, שהוא יחוד תמידי, והנהגה ניסית נמשכת ע"י יחוד פנימי, גילוי אור חדש שנמשך מבחינה שלמעלה מהשתלשלות לגמרי. ועז"נ החודש הזה לכם ראש חדשים גו', שראש חודש שענינו יחוד פנימי, שייך להנהגה ניסית, ר"ח של גאולה. 
ו) אמנם עדיין צריך להבין מ"ש ראשון הוא לכם לחדשי השנה, שענין החודש (ר"ח של גאולה) שמורה על החידוש (הנהגה ניסית שבאה ע"י החידוש דעבודה בכח עצמו) שייך גם לשנה שמורה על התמידיות והעדר השינוי והחידוש (הנהגה טבעית שנקבעה בתחילת הבריאה).
והענין בזה, דהנה, סוף סוף הרי כל הענינים שבהשתלשלות תלויים בעבודתם של ישראל והם בשביל ישראל, היינו, שגם ההנהגה טבעית כפי שנקבעה בתחילת הבריאה היא בשביל ישראל, וכדאיתא בפירש"י עה"פ[48] בראשית ברא וגו', בשביל ישראל שנקראו ראשית וכו'. וזהו מ"ש[49] עם המלך במלאכתו ישבו שם, וארז"ל[50] במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים, והיינו שהתבונן בנש"י (כפי שיהיו בעתיד) וברא את העולם. וכמ"ש הה"מ באור תורה[51] שקדימת הרצון הי' בשביל שיהיו ישראל צדיקים בכל דור ודור וצמצם כביכול בהירותו, כמשל אב מצמצם את שכלו ומדבר דברי קטנות בשביל בנו הקטן, וגם כל המדות מעשה נערות נולדים בהאב. אלא שלמטה צריך להיות הבן במציאות תחילה, ואח"כ יכול האב להתבונן בו וכו', אבל לגבי הקב"ה העבר והעתיד שוים לפניו, והי' הוא ית' מתענג ממעשה הצדיקים (שיהי' בעתיד) וצמצם א"ע כו'. אלא שקודם הבריאה הי' התענוג ממעשה הצדיקים בכח, ואח"כ (כשבחר ביעקב ובניו ונתן להם התורה) צ"ל מעשה הצדיקים (עבודה בכח עצמו) בפועל, ובשביל זה היתה כוונת הבריאה. ונמצא, שגם הסדר דהנהגה טבעית (שנה) תלוי בעבודתם של ישראל, שזהו"ע דהחודש הזה לכם, משבחר ביעקב ובניו כו' ר"ח של גאולה, שזהו החידוש דמ"ת, שהתורה ירדה למטה בעוה"ז, היינו שחדרה גם לתוך הענינים שלמטה בעוה"ז, שגם בחינת ההנהגה טבעית תלוי' בעבודתם של ישראל דוקא.
Part 4 
אלא שמ"מ יש הפרש בין העבודה שבשביל ההנהגה טבעית, והעבודה שבה תלוי' ההנהגה ניסית. והענין הוא, דכתיב[52] אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם וגו'. והפירוש הפשוט כפי שהוא בתושב"כ (אין מקרא יוצא מידי פשוטו[53]) הוא שבחוקותי תלכו קאי על לימוד התורה כפשוטו, ומצותי תשמרו קאי על קיום המצות סתם, ואז גם השכר ונתתי גשמיכם בעתם גו' ועץ השדה יתן פריו הוא כפשוטו, היינו, שכר טבעי. ולמעלה מזה, ע"פ הפירוש בתושבע"פ שבה מתגלה אמיתית רצון העליון[54], כמ"ש בתו"כ (והובא בפרש"י[52]) שהפירוש דבחוקותי תלכו הוא (לא רק לימוד התורה סתם, אלא) שתהיו עמלים בתורה, שהו"ע היגיעה בתורה יותר מכפי טבעו ורגילותו. וכיון שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה[55], היינו, שהעמל בתורה הוא על מנת לשמור ולקיים, אזי גם מצותי תשמרו הוא (לא רק קיום המצות סתם, אלא) קיום המצות בהידור וכו'. ואז גם השכר הוא באופן ניסי שלמעלה מהטבע, ונתתי גשמיכם בעתם, בלילי רביעית ובלילי שבתות דוקא, ועץ השדה יתן פריו, שגם אילני סרק עתידין להוציא פירות[56].
וזהו החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה, שכללות הענין דהחודש הזה לכם (משבחר ביעקב ובניו) מורה על עבודתם של ישראל בכח עצמם, אלא שבזה גופא ישנם ב' אופני עבודה שבהם תלויים ב' אופני ההנהגה בעולם, הנהגה ניסית, ענינו של ר"ח ניסן, ראש חודש של גאולה, והנהגה טבעית, ענינם של חדשי השנה, ששנה מורה על הנהגה טבעית, וחדשי השנה מורה על זה שההנהגה הטבעית תלוי' בעבודתם של ישראל, החודש הזה לכם.
ז) ויש להוסיף ולקשר זה עם המבואר בד"ה והר סיני עשן תרכ"ח[57], וז"ל: עשן ר"ת עולם שנה נפש, ורבינו אאזמו"ר זצ"ל פי' ששנה הם י"ב ר"ח הם י"ב גבולי אלכסוני' של המדות כמ"ש מזה באורך בדרוש מחר חדש[58], ומסתמא שמע כן מהמגיד זצ"ל[59], ועולם היא בחינת מדות בעצם, והיינו ע"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה[60], וכתיב זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה[61], שבחינת העולם הם מבחינת המדות, ונפש הוא חיות העולם, ונמצא מפרש שבחינת נפש גבוה מכולם, עכ"ל. והענין בזה, שגם שנה קשורה עם ר"ח, שזהו"ע די"ב ראשי חדשים שבשנה, אלא שהם י"ב גבולי אלכסון של המדות, היינו, שאין זה בחינת המדות כמו שהם במקומם, אלא כמו שהם בגבולי אלכסון, וענינם בספירות הוא בחינת המלכות, שרגלי' יורדות[62] בבי"ע, וגם כמו שהוא באצילות הוא בבחינת שייכות לעולמות בי"ע (שזהו השרש דהנהגה טבעית). ולמעלה מזה, בחינת עולם, בחינת מדות בעצם, ז"א, שלמעלה מעולמות בי"ע (שזהו השרש להנהגה נסית). ולמעלה מזה, בחינת נפש, ספירת הבינה, שהיא חיות העולם ובמילא גם החיות דשנה (שרומז על עבודתם של ישראל שבה תלויים ב' אופני ההנהגה דנס וטבע, ז"א ומלכות).
ח) ויש[63] לומר בדרך אפשר, שזה נרמז ג"כ בג' הקריאות דשבת זה: פרשת ויקרא, התחלת תורת כהנים, דקאי על בני ישראל שעליהם נאמר[64] ואתם תהיו לי ממלכת כהנים – בחינת נפש (בינה); החודש הזה לכם, הקריאה דפרשת החודש – ציווי דראש חודש בתורה, אבל ברוב השנים אינו ביום דר"ח בעולם – בחינת עולם שהיא בחינת מדות בעצם (ז"א, שלמעלה מירידה לבי"ע); ובראשי חדשיכם גו', הקריאה דראש חודש – ר"ח בעולם – בחינת שנה שהם י"ב חדשים (מלכות, שרגלי' יורדות לבי"ע). וע"פ הנ"ל: ובראשי חדשיכם – מורה על הנהגה טבעית (מלכות), החודש הזה – מורה על הנהגה נסית (ז"א), והקריאה דתורת כהנים, ויקרא אל משה ולא נאמר מי הוא הקורא כו' – דלחד הפירושים הוא בחינת המקיף (כתר[65], גם מקיף דבינה, חופה על חתן וכלה, זו"ן ביחד[66]) – עולם החירות. **********
*) על רשימת ההנחה – תיקן כ"ק אדמו"ר שליט"א כמה תיקונים בכתי"ק. וראה לקמן הערה 63. (המו"ל).
  1. 1 לכללות המאמר ראה ד"ה החודש תרנ"ד (סה"מ תרנ"ד ע' קלא ואילך). תרס"ו (המשך תרס"ו ע' קנו ואילך). ועוד. – חלק מהמאמר שולב ונדפס בלקו"ש חי"ז ע' 150 ואילך.
  2. 2 בא יב, ב.
  3. 3 ראה גם ד"ה החודש תרנ"ד פ"ו (סה"מ תרנ"ד ע' קלז).
  4. 4 עה"פ.
  5. 5 ריש ד"ה הנ"ל תרנ"ד, תרס"ו. ועוד.
  6. 6 דרושי ר"ה נח, א ואילך. תבוא מא, ג.
  7. 7 נוסח ברכת יוצר.
  8. 8 ראה תניא שעהיוה"א בתחילתו.
  9. 9 שער ר"ה בתחילתו.
  10. 10 פרק ב.
  11. 11 ראה גם אוה"ת בראשית יח, ב ואילך. ד"ה החודש שבהערה 1. לעיל ע' קג.
  12. 12 עה"פ בא שם (שער לח).
  13. 13 ראה ירמי' לג, כה.
  14. 14 נח ח, כב.
  15. 15 ב"מ קו, ב. הובא בפרש"י עה"פ.
  16. 16 בא יב, כד.
  17. 17 מכילתא בא יג, ח.
  18. 18 ראה לקו"ש חט"ז ע' 215 ואילך. וש"נ.
  19. 19 בהבא לקמן – ראה גם אוה"ת שם. ד"ה החודש תרנ"ד.
  20. 20 שמו"ר פט"ו, יא.
  21. 21 ראה בארוכה ד"ה החודש תרס"ו.
  22. 22 מכילתא ופרש"י בא יב, ו.
  23. 23 יחזקאל טז, ו-ז.
  24. 24 בא יב, ג.
  25. 25 ראה טור או"ח סת"ל.
  26. 26 מלאכי ג, ו.
  27. 27 פרק ט.
  28. 28 ח"א סתי"ח.
  29. 29 לד, ב. קכ, ב. וראה גם ד"ה מים רבים תשי"ז פ"ט (לעיל ח"א ע' שכח ואילך). וש"נ.
  30. 30 תהלים קב, כח.
  31. 31 לקו"ת שה"ש כה, סע"א. ובכ"מ.
  32. 32 ראה אוה"ת בא ע' רנה. שם (כרך ח) ע' ב'תתקיט. ובכ"מ.
  33. 33 ראה אוה"ת משפטים ע' א'ריט ואילך. סה"מ עזר"ת ע' קצה ואילך. ד"ה לא תהי' משכלה תשי"ב (תורת מנחם – התוועדויות ח"ד ע' 323 ואילך). וש"נ.
  34. 34 איוב לה, ז.
  35. 35 ראה עבודת הקודש חלק העבודה בתחילתו. הובא בשל"ה שער הגדול (כט, ב ואילך).
  36. 36 שבת פט, א.
  37. 37 שלח יד, יז.
  38. 38 לקו"ת שלח לח, סע"ד ואילך.
  39. 39 איוב יד, טו. וראה שמו"ר ספל"ו. ויק"ר פל"א, ג.
  40. 40 כש"ט סקכ"א. לקו"א כג, סע"ג. או"ת כז, ב. ובכ"מ.
  41. 41 מיכה ז, יח.
  42. 42 בראשית ב, ה.
  43. 43 שם, ו.
  44. 44 ראה לקו"ש שבהערה 1. וש"נ.
  45. 45 ראה אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. כ, א. ועוד.
  46. 46 תענית ה, א.
  47. 47 ראה פרדס שער מהות והנהגה פי"ג. הובא ונתבאר באוה"ת נצבים ע' א'רכא ואילך.
  48. 48 בראשית א, א.
  49. 49 דה"א ד, כג.
  50. 50 רות רבה פ"ב, ג (בשינוי לשון קצת).
  51. 51 בתחילתו.
  52. 52 ר"פ בחוקותי.
  53. 53 שבת סג, א. וש"נ.
  54. 54 ראה תניא אגה"ק סכ"ט.
  55. 55 קידושין מ, ב. וש"נ.
  56. 56 תו"כ ופרש"י שם.
  57. 57 סה"מ תרכ"ח ע' קמד.
  58. 58 מאמרי אדה"ז תקס"ז ע' מח ואילך. ועם הגהות – אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך.
  59. 59 ולהעיר, שזהו ביטוי שאינו ע"ד הרגיל.
  60. 60 תהלים פט, ג.
  61. 61 שם כה, ו.
  62. 62 משלי ה, ה. וראה אוה"ת להצ"צ עה"פ (ע' תקסד ואילך).
  63. 63 מכאן ועד סיום המאמר – מהוספת כ"ק אדמו"ר שליט"א בגוכתי"ק.
  64. 64 יתרו יט, ו.
  65. 65 עיין לקו"ת ואוה"ת ר"פ ויקרא.
  66. 66 ראה לקו"ת שה"ש מז, ב ואילך

1. Introduction & Context of the Maamar

This discourse is the 58th in the series, delivered on Shabbos Parshas Vayikra, which coincided with Parshas HaChodesh and Rosh Chodesh Nisan in the year Tov Shin Lamed Aleph. Although this is not a fully edited maamar, it is noted that the Rebbe personally corrected several points in the written transcript, and even added a section later on. For this reason, it is included together with the fully reviewed discourses.

The Torah portion states: “HaChodesh HaZeh Lachem Rosh Chodashim Rishon Hu Lachem LeChodshei HaShanah” — “This month shall be for you the head of months; it is the first for you of the months of the year.” The month referred to is Nisan, which is designated as the head of all months. The question arises: what does it mean for Nisan to be “the head of the months of the year”? After all, a year is determined by the cycle of the sun (a shonah—a repetition), while a month follows the cycle of the moon. These are two separate systems.

2. The Distinction Between Year and Month

The Rebbe cites from Evan Ezra that there is no concept of a “year” for the moon, just as there is no concept of a “month” for the sun. The sun’s cycle defines a year: it travels its circuit and returns to its starting point, repeating this process annually. This repetition gives rise to the term shonah, meaning “repeat.” However, within each month, nothing changes in how the sun moves.

Conversely, time divided by months relates to the moon’s cycle: each month marks a return to its starting point after about 29 or 30 days. Yet from year to year, nothing changes in how the moon cycles through its phases. Thus, a year (solar) and a month (lunar) are fundamentally distinct cycles.

This raises a difficulty: why does Torah refer to Nisan as “the head of months for you” within “the months of the year”, when these are two unrelated systems?

3. Rosh Hashanah vs. Rosh Chodesh Nisan

Another question arises regarding when we mark “the head” or beginning: We know that Rosh Hashanah falls on Alef Tishrei and is called not merely “the beginning,” but specifically “the head” (rosh) of the year. Just as a physical head contains and directs all life force for every limb in advance, so too does Rosh Hashanah include within it all vitality for the entire year.

Yet we also say that Nisan is “the head of months.” How can both Tishrei and Nisan be considered heads? What does it mean that both serve as sources or controllers for their respective cycles?

The answer lies in recognizing two modes through which Hashem conducts creation: natural conduct (hanhagah tivis) and miraculous conduct (hanhagah nissis). Alef Tishrei serves as Rosh Hashanah for nature’s order—seasons, sowing and harvesting—while Rosh Chodesh Nisan inaugurates miraculous conduct, exemplified by Yetzias Mitzrayim (the Exodus), which began with Hashem’s commandment on Rosh Chodesh Nisan.

4. Natural vs. Miraculous Divine Conduct

The natural order was established at creation: Hashem set up fixed cycles—months and years—governed by unchanging laws such as seasons and agricultural patterns. This system operates continuously without interruption.

The miraculous order began when Hashem chose Yaakov and his descendants: He established a new beginning—a Rosh Chodesh—for redemption (geulah). This mode depends on Israel’s actions below (avodah) rather than being automatic from above.

This distinction was manifest at Yetzias Mitzrayim: The redemption required merit—the blood of Pesach sacrifice and circumcision—because Israel had no other mitzvos at that time. Their acceptance and preparation already counted as if they had performed these acts, demonstrating that miraculous conduct begins with human initiative even before overt miracles occur.

5. The Role of Avodah in Drawing Down Miracles

The difference between natural and miraculous conduct hinges on human effort. The natural order flows automatically from Hashem’s will to bestow kindness (chesed). In contrast, miraculous conduct requires Israel’s own exertion—their avodah b’koyach atzmo, service through their own strength—which draws down new divine energy from above.

This principle was evident when Israel took sheep—the Egyptian deity—for Pesach sacrifice without fear or regard for Egyptian opinion. Such boldness represented an act beyond reason—a miraculous form of service—and elicited an equally miraculous response from above.

This dynamic means that while nature reflects Hashem’s constancy (“I Hashem did not change”), miracles reveal an even higher level where change or constancy do not apply at all—a level utterly beyond worldly definition or limitation.

6. The Deeper Meaning Behind Renewal (His’chadshus)

The Rebbe explains that while both sun (year) and moon (month) have repeating cycles, only the moon undergoes visible renewal within its cycle—it waxes and wanes each month until disappearing entirely before reappearing anew at Rosh Chodesh. This renewal represents an inner union between sun and moon—a yichud pnimi, deeper than their ongoing external connection throughout each month.

This inner renewal parallels miraculous conduct: Just as Rosh Chodesh Nisan, marking redemption, brings forth new light through an inner union above nature, so too does every act of avodah b’koyach atzmo, service with one’s own strength, draw down divine energy from levels beyond regular continuity.

7. Human Partnership in Both Natural and Miraculous Orders

The discourse further clarifies that even natural conduct ultimately depends on Israel’s avodah—not just miracles! While creation began with Hashem’s desire for kindness alone (even from before tzimtzum), this was only external energy sustaining existence automatically.

The true purpose was always realized through Israel’s avodah below—especially after Torah was given—which draws down inner divine delight (tainug pnimi). Even nature’s ongoing stability exists because Hashem foresaw Israel’s future deeds (“for Israel who are called ‘reishis’”). Thus both orders—natural (Tishrei/Shonah) and miraculous (Nisan/Chodesh)—are ultimately rooted in human action below.

8. Two Levels Within Avodah – Two Types of Divine Response

The Rebbe concludes by distinguishing two levels within avodah itself: ordinary fulfillment brings ordinary reward (natural blessings), while extraordinary effort—learning Torah with toil beyond habit or performing mitzvos with special care—elicits extraordinary blessing in kind (miraculous outcomes).

This duality is reflected in Torah verses promising rain “in its season” (natural reward) but also hinting at supernatural abundance when mitzvos are performed with extra dedication (“beyond measure,” such as rain falling even out-of-season). Thus both natural continuity and miraculous renewal depend on how deeply one invests oneself in avodah below—and this partnership between above and below underlies both cycles described by Torah: “HaChodesh HaZeh Lachem Rosh Chodashim…Rishon Hu Lachem LeChodshei HaShanah.”

Leave Feedback