046 —מאמרים מלוקט חלק א - ש"פ תולדות, מבה"ח כסלו ה'תשכ"ז

ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה', וצריך להבין, דמזה שנאמר ויברכהו ה' לאחרי וימצא גו' מאה שערים, משמע שויברכהו ה' הוא ענין נוסף על זה שמצא מאה שערים, וצריך ביאור מה שאומר ויברכהו סתם ואינו מפרש במה ברכו.

VaYizra Yitzchak ba'aretz hahi vayimtza bashanah hahi me'ah she'arim vayevarecheihu Hashem ("Yitzchak sowed in that land, and in that year he found a hundredfold [me'ah she'arim, literally "a hundred measures"], and G‑d blessed him").¹ This needs to be understood: from the fact that "and G‑d blessed him" is said after "he found a hundred she'arim," it is implied that "and G‑d blessed him" is something additional to his having found a hundred she'arim. So what needs explaining is why it says simply "and He blessed him" and does not specify with what He blessed him.

גם צריך להבין, הרי גם זה שמצא מאה שערים (מאה פעמים מכפי ששיערו) הוא לא ע"פ דרכי הטבע אלא ברכת ה', ולאידך, גם הברכה דויברכהו ה' שלאחרי מציאת המאה שערים היא שיצחק נתברך בברכה זו (ויברכהו ה'), ואעפ"כ מציאת המאה שערים מייחס הכתוב ליצחק (וימצא גו' מאה שערים), ובהברכה שנתברך יצחק לאחרי שמצא מאה שערים אומר ויברכהו ה'.

It must also be understood: his finding a hundred she'arim (a hundred times what had been estimated) was also not according to the ways of nature but a blessing from G‑d. On the other hand, the blessing "and G‑d blessed him" after he found the hundred she'arim is also a blessing with which Yitzchak was blessed ("and G‑d blessed him"). Nevertheless, Scripture attributes the finding of the hundred she'arim to Yitzchak ("he found… a hundred she'arim"), whereas regarding the blessing Yitzchak received after he found the hundred she'arim it says "and G‑d blessed him."

ב) ויובן זה בהקדים מה שממשיך הכתוב ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד, שע"י ויזרע יצחק גו' נעשה הגדלה ביצחק עצמו, ויגדל האיש גו'.

2) This will be understood by first considering what the verse goes on to say:² "The man grew great, and kept growing greater, until he became very great." Through "Yitzchak sowed…" there was a growth in Yitzchak himself: "The man grew great…"

דשני הענינים שבפסוק ויזרע יצחק גו', וימצא גו' מאה שערים וויברכהו ה', הם בנוגע להתבואה, וימצא מאה שערים הוא ריבוי מופלג בהתבואה עצמה, ויברכהו ה' הוא שמכר תבואתו בדמים יקרים.

For the two matters in the verse "Yitzchak sowed…," namely "he found… a hundred she'arim" and "G‑d blessed him," concern the grain.³ "He found a hundred she'arim" is an extraordinary abundance in the grain itself, and "G‑d blessed him" means that he sold his grain at high prices.⁴

והגם שכל עניני האבות [ובפרט עניני האבות האמורים בתורה] הם ענינים רוחניים, דמזה מובן שבהתבואה דיצחק הי' (גם) ענין רוחני, ושני הענינים דוימצא מאה שערים וויברכהו ה' הם גם בנוגע לענין הרוחני דתבואת יצחק, מ"מ, הם רק בנוגע לענין פרטי (תבואה).

And although all matters of the Patriarchs [and especially those related in the Torah] are spiritual matters,⁵ from which it is understood that Yitzchak's grain (also) had a spiritual meaning, and both matters of "he found a hundred she'arim" and "G‑d blessed him" also relate to the spiritual meaning of Yitzchak's grain, nevertheless they relate only to one particular matter (grain).

ובהפסוק שלאח"ז מוסיף שע"י העבודה דויזרע יצחק גו' נעשה הגדלה גם בכללות ענינו, ויגדל האיש גו'.

The following verse adds that through the avodah (Divine service) of "Yitzchak sowed…" there came about a growth also in his general being: "The man grew great…"

ויש לומר הביאור בזה, ע"פ מ"ש הצ"צ במאמרו ד"ה זה, דאיתא במדרש בא יצחק אף הוא האיר שנאמר אור זרוע לצדיק וכתיב ויזרע יצחק.

This may be explained on the basis of what the Tzemach Tzedek wrote in his maamar beginning with this verse:⁶ It is stated in the Midrash:⁷ "Yitzchak came, and he too shone, as it is said,⁸ 'Light is sown for the righteous,' and it is written, 'Yitzchak sowed.'"

היינו שהזריעה שזרע יצחק הוא אור זרוע לצדיק. ובתדב"א איתא עה"פ ויזרע יצחק אין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה.

That is, the sowing that Yitzchak sowed is "Light is sown for the righteous." And in Tanna D'Vei Eliyahu⁹ it is stated on the verse "Yitzchak sowed": "Sowing means only tzedakah, as it is said,¹⁰ 'Sow for yourselves with tzedakah.'"

ומבאר בהמאמר, דמ"ש בתדב"א שויזרע יצחק הוא צדקה קאי גם על כל המצוות שנק' בשם צדקה, כמ"ש וצדקה תהי' לנו.

He explains in the maamar¹¹ that what Tanna D'Vei Eliyahu says, that "Yitzchak sowed" is tzedakah, refers also to all the mitzvos, which are called tzedakah, as it is written,¹² "And it will be tzedakah for us."¹³

וגם התורה נק' בשם זריעה, כמ"ש שש שנים תזרע שדך הם שיתא סדרי משנה.

The Torah too is called sowing, as it is written,¹⁴ "Six years you shall sow your field": these are the six orders of the Mishnah.¹⁵

וזהו שויזרע יצחק הוא אור זרוע לצדיק, שהוא אור התורה והמצוות שזרוע (נתלבש) בדברים הגשמיים שבעוה"ז.

This is why "Yitzchak sowed" is "Light is sown for the righteous": it is the light of Torah and mitzvos that is sown (enclothed) in the physical things of this world.¹⁶

ועפ"ז יש לבאר מה שע"י העבודה דויזרע נעשה ויגדל האיש (בכללותו), כי ויזרע יצחק הוא עבודה כללית, העבודה דלימוד התורה וקיום המצוות.

On this basis one can explain how through the avodah of "he sowed" there came about "the man grew great" (in his entirety): because "Yitzchak sowed" is a general avodah, the avodah of studying Torah and fulfilling mitzvos.

ועפ"ז יש לומר, שגם שני הענינים שבפסוק ויזרע יצחק גו' (וימצא מאה שערים, ויברכהו ה') הם ענינים כללים.

Accordingly, it can be said that the two matters in the verse "Yitzchak sowed…" ("he found a hundred she'arim" and "G‑d blessed him") are also general matters.

דכמו שהעבודה דויזרע יצחק היא עבודה כללית (כנ"ל), גם הענינים שנמשכו מלמעלה ע"י עבודה זו הם ענינים כללים.

For just as the avodah of "Yitzchak sowed" is a general avodah (as mentioned above), so too the matters drawn down from above through this avodah are general matters.

ג) והנה מבואר בכ"מ, דזה שתורה ומצוות נקראים בשם זריעה קאי על הירידה דתומ"צ להתלבש בדברים גשמיים, שהכוונה בזה היא לצורך עלי', בדוגמת זריעה בארץ שהיא בשביל הצמיחה בריבוי יותר מכמו שהי' בתחלה.

3) Now, it is explained in many places¹⁷ that Torah and mitzvos being called sowing refers to the descent of Torah and mitzvos to be enclothed in physical things, the purpose of which is ascent, like sowing in the ground, which is for the sake of growth in greater abundance than there was at first.

וצריך להבין, דע"פ ביאור זה, הלשון זריעה בתומ"צ שייך בנוגע להקב"ה, שהוא הוריד התומ"צ למטה, ולא בנוגע לקיום התומ"צ דהאדם.

This needs to be understood, for according to this explanation, the term "sowing" in Torah and mitzvos applies to the Holy One, blessed be He, Who brought Torah and mitzvos down below,¹⁸ and not to a person's fulfillment of Torah and mitzvos.

וממ"ש ויזרע יצחק מובן שגם קיום התומ"צ דהאדם היא ירידה לצורך עלי'.

Yet from what is written, "Yitzchak sowed," it is understood that a person's fulfillment of Torah and mitzvos is also a descent for the sake of ascent.

ויש לומר הביאור בזה ע"פ מ"ש בהמאמר בסופו עוד פירוש באור זרוע לצדיק, דענין הזריעה הוא לזרוע בנפש הבהמית המשכת שכל ומדות של נפש האלקית, שעי"ז נעשה צמיחה ועלי' בהשכל והמדות דנפש האלקית.

This may be explained on the basis of what is written at the end of the maamar,¹¹ another explanation of "Light is sown for the righteous": the sowing is to sow in the animal soul a drawing down of the intellect and emotions (middos) of the G‑dly soul, through which there comes about growth and ascent in the intellect and emotions of the G‑dly soul.

דכיון שהשרש דנפש הבהמית הוא למעלה מהשרש דנפש האלקית, דנה"א שרשה בתיקון ונה"ב שרשה בתוהו, לכן, ע"י זריעת השכל ומדות דנפש האלקית בנפש הבהמית נעשה צמיחה (עלי') בנפש האלקית.

For since the root of the animal soul is higher than the root of the G‑dly soul, the G‑dly soul having its root in Tikkun and the animal soul having its root in Tohu, therefore through sowing the intellect and emotions of the G‑dly soul in the animal soul there comes about growth (ascent) in the G‑dly soul.

ולהעיר, דבלקו"ת מבואר שאור זרוע לצדיק קאי על ירידת נפש האלקית להתלבש בנפש הבהמית, ומלשון המאמר לזרוע בנה"ב המשכת שכל ומדות של נה"א, משמע, שהאדם צריך לזרוע השכל ומדות דנה"א בנה"ב.

It should be noted that in Likkutei Torah¹⁹ it is explained that "Light is sown for the righteous" refers to the descent of the G‑dly soul to be enclothed in the animal soul, whereas from the wording of the maamar, to sow in the animal soul a drawing down of the intellect and emotions of the G‑dly soul, it is implied that the person must sow the intellect and emotions of the G‑dly soul in the animal soul.

והענין הוא, דבעבודת הנשמה (גם לאחרי ירידתה למטה) ישנם שני אופנים.

The explanation is that in the avodah of the soul (even after its descent below) there are two modes:

עבודת הנשמה מצד עצמה, ועבודתה לברר את נה"ב. וזהו פירוש לזרוע השכל ומדות דנה"א בנה"ב, כי השכל והמדות דנה"א כמו שהם מצד עצמם (גם לאחרי ירידת הנשמה למטה) אי אפשר שיהי' על ידם בירור נה"ב, ובכדי שיפעלו בנה"ב הוא ע"י ירידתם והתלבשותם בהשכל והמדות דנה"ב, זריעה.

the avodah of the soul in its own right, and its avodah of refining the animal soul.²⁰ This is the meaning of to sow the intellect and emotions of the G‑dly soul in the animal soul. For the intellect and emotions of the G‑dly soul as they are in their own right (even after the soul's descent below) cannot bring about the refinement of the animal soul; for them to have an effect on the animal soul requires their descent and enclothement in the intellect and emotions of the animal soul,²⁰ which is sowing.

ויש לומר, שעד"ז הוא בקיום התומ"צ, שבכדי שיהי' חיות בהתומ"צ הוא כשקיום התומ"צ הוא באהבה ויראה, ובכדי שע"י האהוי"ר דהנשמה יהי' חיות במעשה המצוות שעי"ז יהיו פרחא לעילא הוא ע"י ירידתם והתלבשותם בהעשי' (דהמצוה).

It can be said that the same applies to the fulfillment of Torah and mitzvos. For there to be life in Torah and mitzvos, they must be fulfilled with love and awe;²¹ and for the love and awe of the soul to bring life to the deed of the mitzvos, through which they will "soar upward,"²² requires their descent and enclothement in the action (of the mitzvah).²³

וזהו שקיום התומ"צ דהאדם נק' בשם זריעה, ויזרע יצחק.

This is why a person's fulfillment of Torah and mitzvos is called sowing: "Yitzchak sowed."

ד) והנה על פי הנ"ל שהעבודה דויזרע יצחק היא זריעת (ירידת והתלבשות) הכחות דנה"א בקיום המצוות ובבירור נה"ב, צריך לומר, שענין וימצא מאה שערים הוא (לא המשכה מלמעלה הבאה ע"י קיום התומ"צ מצ"ע, אלא) העלי' דנפש האלקית שע"י ירידת הכחות שלה במעשה המצוות ובבירור נה"ב, הצמיחה שע"י הזריעה.

4) Now, according to what was said above, that the avodah of "Yitzchak sowed" is the sowing (the descent and enclothement) of the powers of the G‑dly soul in the fulfillment of mitzvos and in refining the animal soul, it must be said that "he found a hundred she'arim" is (not a drawing down from above that comes through the fulfillment of Torah and mitzvos in their own right, but) the ascent of the G‑dly soul that comes through the descent of its powers into the deed of the mitzvos and into refining the animal soul: the growth that comes through sowing.

והענין הוא, כמבואר בהמאמר, דמאה שערים הם חמישים שערי בינה שתי פעמים.

The explanation is as explained in the maamar:²⁴ the hundred she'arim are the fifty Gates (she'arim) of Binah, twice.

והענין הוא, דבבינה שתי מדריגות (בכללות). יובל וסטרא דיובלא.

The explanation is that in Binah there are (in general) two levels: Yovel and the side of Yovel (Sitra D'Yovla).²⁵

יובל הוא הבינה עצמה, וסטרא דיובלא הוא לא הבינה עצמה ורק מה שנמשך ממנה.

Yovel is Binah itself, while the side of Yovel is not Binah itself but only what is drawn from it.²⁶

וזהו חמישים שערי בינה שתי פעמים, חמישים שערים שמסטרא דיובלא וחמישים שערים דיובל עצמו.

This is the meaning of the fifty Gates of Binah, twice: fifty gates from the side of Yovel, and fifty gates of Yovel²⁷ itself.

והנה מבואר במק"א בפירוש נו"ן שערי בינה, דכמו ששער כפשוטו הוא בסוף החצר שעל ידו יוצאים לחוץ, עד"ז הוא בנוגע לנו"ן שערי בינה, שהם בדרגא תחתונה דבינה, שעל ידם נמשך השכל במדות (דהמשכת השכל במדות הוא יציאה לחוץ מהשכל).

Now, it is explained elsewhere²⁸ regarding the meaning of the fifty Gates of Binah that just as an actual gate is at the end of the courtyard, and through it one goes outside, so it is with the fifty Gates of Binah: they are in the lowest level of Binah, and through them the intellect is drawn into the emotions (for the drawing of the intellect into the emotions is a going outside of the intellect).

ועפ"ז יש לומר, שגם חמישים השערים ביובל עצמו הם במוחין השייכים למדות, אלא שבמוחין אלו עצמם שתי דרגות.

On this basis it can be said that the fifty gates in Yovel itself are also in the mochin (intellect) that relate to the emotions, but within these mochin themselves there are two levels:

השערים שמסטרא דיובלא שהם מקור ממש למדות [וכמו הטיית השכל, שכל המטה כלפי חסד ושכל המטה כלפי גבורה], והשערים דיובל עצמו שהם בהשכל עצמו שלמעלה מהטי' למדות, וענין השערים שמורה על יציאה לחוץ הוא כי כללות שכל זה (גם לפני הטייתו למדות) הוא שכל ששייך למדות.

the gates from the side of Yovel, which are the actual source of the emotions [such as the inclination of the intellect, an intellect inclining toward chesed and an intellect inclining toward gevurah]; and the gates of Yovel itself, which are in the intellect itself, above any inclination toward the emotions. And the term "gates," which indicates going outside, is used because this intellect as a whole (even before it inclines toward the emotions) is an intellect that relates to the emotions.²⁹

ה) וממשיך בהמאמר עוד ביאור בחמישים שערי בינה שתי פעמים, שהם בשני האופנים דמלמטה למעלה ומלמעלה למטה.

5) The maamar continues with another explanation of the fifty Gates of Binah, twice: they are in the two modes of from below upward and from above downward.

וכמ"ש לך הוי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ, "לך" בגימטריא נו"ן ו"כל" בגימטריא נו"ן, וקאי על ה' המדות [גדולה גבורה תפארת נצח והוד שהם עיקרי המדות] שכל אחת מהם כלולה מיו"ד, אלא שלך הוא מלמטה למעלה וכל מלמעלה למטה.

As it is written,³⁰ "Yours (lecha), Havayah, are the greatness, the might, the beauty, the victory and the splendor, for all (kol) that is in the heavens and on earth." Lecha has the numerical value of fifty and kol has the numerical value of fifty,³¹ and this refers to the five attributes [greatness, might, beauty, victory and splendor, the main attributes], each of which comprises ten, except that lecha is from below upward and kol is from above downward.

דבעליית המדות לשרשם, הם בביטול, שאינם תופסים מקום, לך.

For when the emotions ascend to their root they are in a state of bittul (self-nullification), taking up no room: lecha.

וכשהם נמשכים מלמעלה למטה [ועד שנמשכים במדת היסוד, כי כל בשמים ובארץ, שעי"ז הם נמשכים אח"כ במלכות, לך ה' הממלכה גו'] הם בבחינת מציאות, ויתירה מזו, שהם נרגשים למציאות בשלימות, ע"ד יש לי כל.

And when they are drawn from above downward [to the point that they are drawn into the attribute of Yesod, "for all that is in the heavens and on earth,"³² through which they are afterward drawn into Malchus, "Yours, G‑d, is the kingdom…"] they are in a state of existence, and more than that, they feel themselves to be existence in completeness, along the lines of "I have everything (kol)."³³

ויש לומר, דכמו שבמוחין (בינה), ענין שתי פעמים חמישים הוא שתי מדריגות, המוחין כמו ששייכים למדות (מסטרא דיובלא) ומוחין מצד עצמם, עד"ז הוא גם בנוגע לשתי פעמים חמישים דמדות, דנוסף להביאור שהם שני אופנים מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, יש לומר, שהם גם ב' מדריגות.

It can be said that just as in mochin (Binah) the two times fifty are two levels, the mochin as they relate to the emotions (from the side of Yovel) and the mochin in their own right, so too regarding the two times fifty of the emotions: in addition to the explanation that they are two modes, from below upward and from above downward, it can be said that they are also two levels:

המדות כמו שהם מצד עצמם, וכמו שהם נמשכים ע"י השכל.

the emotions as they are in their own right, and as they are drawn through the intellect.

ובשתי הלשונות דלך וכל מרומזים שני האופנים שבמדות, העלאה מלמטה למעלה והמשכה מלמעלה למטה (כנ"ל), וגם ב' המדריגות שבמדות.

And the two terms lecha and kol allude to the two modes in the emotions, elevation from below upward and drawing down from above downward (as mentioned above), and also to the two levels in the emotions.

והענין הוא, דשרש המדות הוא בעצם הנפש למעלה משרש השכל, אלא שהמשכתן הוא ע"י השכל.

The explanation is that the root of the emotions is in the essence of the soul, above the root of the intellect, yet their drawing down is through the intellect.

ושני ענינים אלה – ששרש המדות הוא למעלה משרש השכל, ושהמשכת המדות הוא ע"י השכל – הם בכל המדות.

And these two matters, that the root of the emotions is above the root of the intellect and that the drawing down of the emotions is through the intellect, apply to all emotions.

והיינו, שגם מדות השכליות, שרשן הוא בעצם הנפש.

That is, even intellectual emotions have their root in the essence of the soul.

שלכן, גם המדות הנולדים מהשכל, אפשר שיהיו בתוקף גדול הרבה יותר מהשכל המולידם.

This is why even emotions born of the intellect can be far more powerful than the intellect that gave birth to them.³⁴

ועד"ז לאידך, שגם מדות הטבעיות שבאדם, הן מתעוררות ע"י השכל.

Likewise conversely,³⁵ even a person's natural emotions are aroused through the intellect.

וכידוע הראי' על זה ממ"ש אל ירך לבבכם אל תיראו גו', דלכאורה, הרי היראה במלחמה היא דבר טבעי ואיך שייך ציווי על זה אל תיראו, והביאור בזה, דכיון שהתעוררות מדות הטבעיות הוא ע"י השכל, לכן, כשישים דעתו ומחשבתו בזה, לא ירך לבבו ולא יראה ויפחד כלל.

The proof of this is well known³⁶ from what is written,³⁷ "Let your heart not be faint, do not fear…" For seemingly, fear in battle is something natural, so how can there be a command about it, "do not fear"? The explanation is that since the arousal of natural emotions comes through the intellect, when a person sets his mind and thought to it, his heart will not be faint and he will not fear or dread at all.

וכמ"ש הרמב"ם וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה, שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו גו', דגם יראה טבעית מתעוררת ופועלת כשמחשב ומהרהר בה.

As the Rambam writes:³⁸ "Whoever begins to think and reflect about the battle and frightens himself transgresses a negative command, as it is said, 'Let your heart not be faint, do not fear…'" For even natural fear is aroused and takes effect when a person thinks and reflects on it.

והטעם לזה (שגם התעוררות מדות הטבעיות הוא דוקא ע"י השכל) הוא, כי שרש האדם הוא בתיקון [דשרש הבע"ח הוא בתוהו ושרש האדם הוא בתיקון], ובעולם התיקון העיקר הוא המוחין, וגם המדות דתיקון הם ע"פ המוחין.

The reason for this (that even the arousal of natural emotions comes specifically through the intellect) is that man's root is in Tikkun [for the root of animals is in Tohu and the root of man is in Tikkun], and in the world of Tikkun the main thing is the mochin, and the emotions of Tikkun too are according to the mochin.

דהגם שגם בתיקון שרש המדות הוא למעלה משרש המוחין, דאו"א במזלא אתכלילו וז"א בעתיקא אחיד ותליא, מ"מ, המשכתן הוא ע"י המוחין.

For although in Tikkun too the root of the emotions is above the root of the mochin, as "Abba and Imma are included in Mazla, and Z'eir Anpin is bound and attached to Atika,"³⁹ nevertheless, their drawing down is through the mochin.

דמהחילוקים בין מדות דתהו למדות דתיקון הוא, שבתוהו נתגלו המדות כמו שהן מצד שרשן בכתר [דזהו אחד הביאורים בזה שהספירות דתוהו היו בבחינת כתרים], ומדות דתיקון הם ע"פ המוחין.

For among the differences between the emotions of Tohu and the emotions of Tikkun is that in Tohu the emotions were revealed as they are by virtue of their root in Kesser [this is one of the explanations of the sefiros of Tohu being on the level of Kesarim⁴⁰], whereas the emotions of Tikkun are according to the mochin.⁴¹

ומזה נשתלשל גם באדם ששרשו הוא בתיקון, שהמדות שלו (גם מדות הטבעיות) הם ע"פ השכל.

From this it descended into man too, whose root is in Tikkun, that his emotions (even natural emotions) are according to the intellect.

והחילוק בין מדות טבעיות למדות שכליות הוא, שבמדות שכליות (הגם ששרשן הוא בעצם הנפש למעלה מהשכל) נרגש בעיקר שהם מדות של אדם (מדות דתיקון) שעיקרו הוא מוחין, ובמדות טבעיות (הגם שהתעוררותן הוא ע"י השכל) נרגש בעיקר השרש שלהם בעצם הנפש שלמעלה משכל.

The difference between natural emotions and intellectual emotions is this: in intellectual emotions (although their root is in the essence of the soul, above the intellect) what is mainly felt is that they are the emotions of man (emotions of Tikkun), whose main element is mochin; whereas in natural emotions (although their arousal is through the intellect) what is mainly felt is their root in the essence of the soul, above the intellect.

ויש לומר, שבב' הלשונות לך וכל מרומזים גם שני הסוגים שבמדות (מדות טבעיות ומדות שכליות).

It can be said that the two terms lecha and kol also allude to the two kinds of emotions (natural emotions and intellectual emotions).

והענין הוא, דזה שנתבאר לעיל שהמדות כמו שהן בשרשן הן בביטול, לך, הכוונה היא (בעיקר) לזה ששרש המדות הוא בכתר (ועד"ז באדם, זה ששרש המדות הוא בעצם הנפש), דכיון שהכתר הוא מובדל מכל הספירות, לכן, כשהספירות (המדות והמוחין) כלולות בכתר, הן בהעדר המציאות.

The explanation is that what was explained above, that the emotions as they are in their root are in bittul, lecha, refers (mainly) to the root of the emotions being in Kesser (and similarly in man, to the root of the emotions being in the essence of the soul). For since Kesser is separate from all the sefiros, therefore when the sefiros (the emotions and the mochin) are included in Kesser they have no existence.

משא"כ בנוגע לזה שהמדות נמשכות מהשכל, כיון שהשכל הוא עילה למדות, לכן גם כשהמדות כלולות בשכל, הן בבחינת מציאות.

In contrast, regarding the drawing of the emotions from the intellect, since the intellect is a cause of the emotions, therefore even when the emotions are included in the intellect they are in a state of existence.

ועפ"ז יש לומר, שמדות הטבעיות, שנרגש בהם ששרשן הוא בעצם הנפש, שייכים ללך, ומדות השכליות שייכים לכל.

On this basis it can be said that natural emotions, in which their root in the essence of the soul is felt, relate to lecha, and intellectual emotions relate to kol.⁴²

ו) וזהו הקשר והשייכות דוימצא מאה שערים לויזרע יצחק, זריעת הכחות דנפש האלקית בנה"ב (ועד"ז בעשיית המצוות), כי המדות דנפש האלקית ששרשה בתיקון הם במדידה והגבלה לפי השכל, והמדות דנפש הבהמית ששרשה בתוהו הם בתוקף בלתי מוגבל, וע"י זריעת המדות דנה"א במדות דנה"ב נמשכים מאה שערים, שתי פעמים חמישים, מדות דתיקון ומדות דתוהו.

6) This is the connection between "he found a hundred she'arim" and "Yitzchak sowed," the sowing of the powers of the G‑dly soul in the animal soul (and similarly in the performance of mitzvos). For the emotions of the G‑dly soul, whose root is in Tikkun, are measured and limited according to the intellect, whereas the emotions of the animal soul, whose root is in Tohu, are of unlimited intensity; and through sowing the emotions of the G‑dly soul in the emotions of the animal soul a hundred she'arim are drawn down, two times fifty: the emotions of Tikkun and the emotions of Tohu.

ויש לומר, דמ"ש וימצא מאה שערים, דמציאה היא שלא לפי ערך העבודה, הוא, כי המדות דהנשמה הם באין ערוך לגבי שרשם, המדות דתיקון, ומכ"ש המדות דנה"ב (שהמדות שלה הם בתאוות עוה"ז) שהם באין ערוך לגבי שרשם במדות דתוהו.

It can be said that the reason it says "he found a hundred she'arim," finding being something beyond the proportion of one's avodah, is that the emotions of the soul are beyond all comparison to their root,⁴³ the emotions of Tikkun, and all the more so the emotions of the animal soul (whose emotions are in the desires of this world), which are beyond all comparison to their root in the emotions of Tohu.

ולכן, המשכת המאה שערים, מדות דתיקון ומדות דתוהו, ע"י שהמדות דנפש האלקית מבררים המדות דנפש הבהמית, הוא מציאה שלא לפי ערך העבודה.

Therefore the drawing down of the hundred she'arim, the emotions of Tikkun and the emotions of Tohu, through the emotions of the G‑dly soul refining the emotions of the animal soul, is a finding, beyond the proportion of the avodah.⁴⁴

ז) וממשיך הכתוב ויברכהו ה', שהוא למעלה יותר גם מוימצא מאה שערים.

7) The verse continues, "and G‑d blessed him," which is higher even than "he found a hundred she'arim."

ויובן זה בהקדים דאיתא במדרש אין הקב"ה מעלה את האדם לשררה עד שבודק ובוחן אותו וכו', וכן אתה מוצא באבינו אברהם נסהו הקב"ה עשר נסיונות ועמד בהן ואח"כ ברכו שנאמר וה' ברך את אברהם בכל, וכן יצחק נסהו בימי אבימלך ועמד בנסיונו ואח"כ ברכו שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא ויברכהו ה'.

This will be understood by first citing what is stated in the Midrash:⁴⁵ "The Holy One, blessed be He, does not raise a person to high office until He tests and examines him… and so you find with our father Avraham: the Holy One, blessed be He, tested him with ten trials and he withstood them, and afterward He blessed him, as it is said,⁴⁶ 'And G‑d blessed Avraham with everything (bakol).' And so with Yitzchak: He tested him in the days of Avimelech and he withstood his trial, and afterward He blessed him, as it is said, 'Yitzchak sowed in that land… and G‑d blessed him.'"

ומבאר הצ"צ בענין וה' ברך את אברהם בכל, דכל הוא פנימיות הכתר, שבבחינה זו, אין אתערותא דלתתא מגעת לשם, ולאחרי שעמד אברהם בעשר נסיונות כנגד ע"ס שבהן שייך אתעדל"ת, אזי ברכו בכל, פנימיות הכתר.

The Tzemach Tzedek explains⁴⁷ regarding "And G‑d blessed Avraham with everything (bakol)" that kol is the inner dimension of Kesser, a level that the arousal from below does not reach. After Avraham withstood the ten trials, corresponding to the ten sefiros, where the arousal from below applies, He then blessed him with kol, the inner dimension of Kesser.

ועפ"ז יש לומר גם בנוגע לויברכהו ה' שנאמר ביצחק לאחרי שעמד בנסיונו, שויברכהו ה' היא ברכה והמשכה ממקום שאין אתעדל"ת מגעת לשם.

On this basis it can be said regarding "and G‑d blessed him," stated about Yitzchak after he withstood his trial, as well, that "and G‑d blessed him" is a blessing and drawing down from a place that the arousal from below does not reach.

וזוהי ההוספה דויברכהו ה' על וימצא מאה שערים, דוימצא מאה שערים הוא המשכה שע"י אתעדל"ת, אלא שההמשכה היא שלא לפי ערך האתעדל"ת.

This is what "and G‑d blessed him" adds to "he found a hundred she'arim." For "he found a hundred she'arim" is a drawing down that comes through an arousal from below,⁴⁸ only that the drawing down is beyond the proportion of the arousal from below.

ולכן נאמר וימצא מאה שערים, שיצחק מצא אותם ע"י האתעדל"ת שלו.

That is why it says "he found a hundred she'arim": Yitzchak found them through his arousal from below.

ולאחרי זה אומר ויברכהו ה' – ברכה והמשכה מלמעלה מצד עצמה, ויברכהו ה'.

After this it says "and G‑d blessed him": a blessing and drawing down from above, in its own right, "and G‑d blessed him."⁴⁹

וממשיך הכתוב ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד, שאומר כאן הלשון גדל ג' פעמים.

The verse continues, "The man grew great, and kept growing greater, until he became very great," using the term "great" three times here.

ויש לומר, שג' הגדולות הם כנגד ג' הענינים דויזרע וימצא ויברכהו.

It can be said that the three expressions of greatness correspond to the three matters of "he sowed," "he found" and "He blessed him."

ויגדל האיש היא ההמשכה שלפי ערך האתערותא דלתתא (ויזרע), שבכללות היא המשכת אור הממלא.

"The man grew great" is the drawing down in proportion to the arousal from below ("he sowed"), which in general is the drawing down of the light of memaleh (the light that fills the worlds).

וילך הלוך וגדל היא ההמשכה שלא לפי ערך האתעדל"ת (וימצא), שבכללות הוא המשכת אור הסובב.

"And kept growing greater" is the drawing down beyond the proportion of the arousal from below ("he found"), which in general is the drawing down of the light of sovev (the light that encompasses the worlds).

ולכן נאמר הלוך וגדל, דענין ההליכה היא באור הסובב שלמעלה מהשתלשלות.

That is why it says "kept going and growing greater," for the concept of going applies to the light of sovev, which is above Hishtalshelus.⁵⁰

גדל מאד היא ההמשכה ממקום שאין אתעדל"ת מגעת לשם (ויברכהו ה'), דבכללות הוא המשכת העצמות.

"He became very great" is the drawing down from a place that the arousal from below does not reach ("and G‑d blessed him"), which in general is the drawing down of the Essence.

ולכן נאמר גדל מאד, דאמיתית ענין הבל"ג (מאד) הוא בהעצמות.

That is why it says "he became very great," for the true meaning of the unlimited (me'od, "very") is in the Essence.

*) יצא לאור בקונטרס ראש חודש כסלו – תנש"א, "ליום הבהיר ראש חודש כסלו . . יום א' ר"ח כסלו, שנת ה'תנש"א".

*) Published in Kuntres Rosh Chodesh Kislev 5751, "for the auspicious day, Rosh Chodesh Kislev… Sunday, Rosh Chodesh Kislev, 5751."