Enjoying this page?

005 - VAYIKRA - LEVITICUS 4:1-26 - ויקרא ד:א-כו - חמישי

ויקרא פרק ד

א וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

ב דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֮ לֵאמֹר֒ נֶ֗פֶשׁ כִּֽי־תֶחֱטָ֤א בִשְׁגָגָה֙ מִכֹּל֙ מִצְוֹ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א תֵֽעָשֶׂ֑ינָה וְעָשָׂ֕ה מֵֽאַחַ֖ת מֵהֵֽנָּה׃

(ב) מכל מצוות ה' - פירשו רבותינו, "אין חטאת באה אלא על דבר שזדונו לאו וכרת (ושגגתו חטאת)":

מאחת מהנה - ממקצת אחת מהן. כגון הכותב בשבת, "שם" מ"שמעון", "נח" מ"נחור", "דן" מ"דניאל":

ג אִ֣ם הַכֹּהֵ֧ן הַמָּשִׁ֛יחַ יֶֽחֱטָ֖א לְאַשְׁמַ֣ת הָעָ֑ם וְהִקְרִ֡יב עַ֣ל חַטָּאתוֹ֩ אֲשֶׁ֨ר חָטָ֜א פַּ֣ר בֶּן־בָּקָ֥ר תָּמִ֛ים לַֽיהוָ֖ה לְחַטָּֽאת׃

(ג) אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם - מדרשו, "אינו חייב אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה". כמו שנאמר "לאשמת העם ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו" (פסוק יג). ופשוטו לפי אגדה. כשכהן גדול חוטא, אשמת העם הוא זה, שהן תלויין בו לכפר עליהם ולהתפלל בעדם, ונעשה מקולקל:

פר - יכול זקן? תלמוד לומר "בן". אי "בן" יכול קטן? תלמוד לומר "פר". הא כיצד? זה פר בן שלש:

ד וְהֵבִ֣יא אֶת־הַפָּ֗ר אֶל־פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְסָמַ֤ךְ אֶת־יָדוֹ֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַפָּ֔ר וְשָׁחַ֥ט אֶת־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

ה וְלָקַ֛ח הַכֹּהֵ֥ן הַמָּשִׁ֖יחַ מִדַּ֣ם הַפָּ֑ר וְהֵבִ֥יא אֹת֖וֹ אֶל־אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

(ה) אל אהל מועד - למשכן, ובבית עולמים להיכל:

ו וְטָבַ֧ל הַכֹּהֵ֛ן אֶת־אֶצְבָּע֖וֹ בַּדָּ֑ם וְהִזָּ֨ה מִן־הַדָּ֜ם שֶׁ֤בַע פְּעָמִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י פָּרֹ֥כֶת הַקֹּֽדֶשׁ׃

(ו) את פני פרכת הקדש - כנגד מקום קדושתה. מכוון כנגד בין הבדים. ולא היו נוגעים דמים בפרוכת. ואם נגעו, נגעו:

ז וְנָתַן֩ הַכֹּהֵ֨ן מִן־הַדָּ֜ם עַל־קַ֠רְנוֹת מִזְבַּ֨ח קְטֹ֤רֶת הַסַּמִּים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֣ת ׀ כָּל־דַּ֣ם הַפָּ֗ר יִשְׁפֹּךְ֙ אֶל־יְסוֹד֙ מִזְבַּ֣ח הָֽעֹלָ֔ה אֲשֶׁר־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

(ז) ואת כל דם - שירי הדם:

ח וְאֶת־כָּל־חֵ֛לֶב פַּ֥ר הַֽחַטָּ֖את יָרִ֣ים מִמֶּ֑נּוּ אֶת־הַחֵ֨לֶב֙ הַֽמְכַסֶּ֣ה עַל־הַקֶּ֔רֶב וְאֵת֙ כָּל־הַחֵ֔לֶב אֲשֶׁ֖ר עַל־הַקֶּֽרֶב׃

(ח) ואת כל חלב פר - חלבו היה לו לומר. מה תלמוד לומר "פר"? לרבות פר של יום הכיפורים לכליות ולחלבים וליותרת:

החטאת - להביא שעירי עבודה זרה לכליות ולחלבים ויותרת:

ירים ממנו - מן המחובר. שלא ינתחנו קודם הסרת חלבו, [ת"כ]:

ט וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֨לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת־הַיֹּתֶ֨רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד עַל־הַכְּלָי֖וֹת יְסִירֶֽנָּה׃

י כַּֽאֲשֶׁ֣ר יוּרַ֔ם מִשּׁ֖וֹר זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֑ים וְהִקְטִירָם֙ הַכֹּהֵ֔ן עַ֖ל מִזְבַּ֥ח הָֽעֹלָֽה׃

(י) כאשר יורם - מאותן אימורין המפורשין בשור זבח השלמים. וכי מה פירש בזבח השלמים שלא פירש כאן? אלא להקישו לשלמים. מה שלמים לשמן, אף זה לשמו. ומה שלמים שלום לעולם, אף זה שלום לעולם. ובשחיטת קדשים מצריכו ללמוד הימנו. שאין למדין, למד, מן הלמד, בקדשים. בפרק איזהו מקומן [זבחים מט]:

על הכבד על הכליות, על ראשו ועל כרעיו - כולן לשון תוספת הן. כמו, "מלבד":

יא וְאֶת־ע֤וֹר הַפָּר֙ וְאֶת־כָּל־בְּשָׂר֔וֹ עַל־רֹאשׁ֖וֹ וְעַל־כְּרָעָ֑יו וְקִרְבּ֖וֹ וּפִרְשֽׁוֹ׃ 

יב וְהוֹצִ֣יא אֶת־כָּל־הַ֠פָּר אֶל־מִח֨וּץ לַֽמַּחֲנֶ֜ה אֶל־מָק֤וֹם טָהוֹר֙ אֶל־שֶׁ֣פֶךְ הַדֶּ֔שֶׁן וְשָׂרַ֥ף אֹת֛וֹ עַל־עֵצִ֖ים בָּאֵ֑שׁ עַל־שֶׁ֥פֶךְ הַדֶּ֖שֶׁן יִשָּׂרֵֽף׃ {פ}

(יב) אל מקום טהור - לפי שיש מחוץ לעיר מקום מוכן לטומאה, להשליך אבנים נוגעות, ולבית הקברות. הוצרך לומר, "מחוץ למחנה" זה, שהוא חוץ לעיר. שיהא ה"מקום טהור":

מחוץ למחנה - חוץ לשלש מחנות. ובבית עולמים, חוץ לעיר. כמו שפירשוהו רבותינו במסכת יומא (סח, א), ובסנהדרין (מב, ב):

אל שפך הדשן - מקום ששופכין בו הדשן, המסולק מן המזבח. כמו שנאמר (ויקרא ו, ד) "והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה":

על שפך הדשן ישרף - שאין תלמוד לומר. אלא ללמד, שאפילו אין שם דשן:

יג וְאִ֨ם כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ יִשְׁגּ֔וּ וְנֶעְלַ֣ם דָּבָ֔ר מֵֽעֵינֵ֖י הַקָּהָ֑ל וְ֠עָשׂוּ אַחַ֨ת מִכָּל־מִצְו֧͏וֹת יְהוָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תֵעָשֶׂ֖ינָה וְאָשֵֽׁמוּ׃

(יג) עדת ישראל - אלו סנהדרין:

ונעלם דבר - טעו להורות באחת מכל כריתות שבתורה שהוא מותר:

הקהל ועשו - שעשו צבור על פיהם:

יד וְנֽוֹדְעָה֙ הַֽחַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר חָֽטְא֖וּ עָלֶ֑יהָ וְהִקְרִ֨יבוּ הַקָּהָ֜ל פַּ֤ר בֶּן־בָּקָר֙ לְחַטָּ֔את וְהֵבִ֣יאוּ אֹת֔וֹ לִפְנֵ֖י אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

(יז) את פני הפרכת - ולמעלה הוא אומר "את פני פרוכת הקדש"? משל למלך שסרחה עליו מדינה. אם מיעוטה סרחה, פמליא שלו מתקיימת. ואם כולה סרחה, אין פמליא שלו מתקיימת. אף כאן כשחטא כהן משיח עדיין שם קדושת המקום על המקדש. משחטאו כולם, חס ושלום, נסתלקה הקדושה:

טו וְ֠סָֽמְכוּ זִקְנֵ֨י הָֽעֵדָ֧ה אֶת־יְדֵיהֶ֛ם עַל־רֹ֥אשׁ הַפָּ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְשָׁחַ֥ט אֶת־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

טז וְהֵבִ֛יא הַכֹּהֵ֥ן הַמָּשִׁ֖יחַ מִדַּ֣ם הַפָּ֑ר אֶל־אֹ֖הֶל מוֹעֵֽד׃

יז וְטָבַ֧ל הַכֹּהֵ֛ן אֶצְבָּע֖וֹ מִן־הַדָּ֑ם וְהִזָּ֞ה שֶׁ֤בַע פְּעָמִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֵ֖ת פְּנֵ֥י הַפָּרֹֽכֶת׃

יח וּמִן־הַדָּ֞ם יִתֵּ֣ן ׀ עַל־קַרְנֹ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ אֲשֶׁר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֣ת כָּל־הַדָּ֗ם יִשְׁפֹּךְ֙ אֶל־יְסוֹד֙ מִזְבַּ֣ח הָֽעֹלָ֔ה אֲשֶׁר־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

(יח) יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד - זה יסוד מערבי, שהוא כנגד הפתח:

יט וְאֵ֥ת כָּל־חֶלְבּ֖וֹ יָרִ֣ים מִמֶּ֑נּוּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּֽחָה׃

(יט) ואת כל חלבו ירים - אף על פי שלא פירש כאן יותרת ושתי כליות, למדין הם מ"ועשה לפר כאשר עשה וגו'". ומפני מה לא נתפרשו בו? תנא דבי ר' ישמעאל (זבחים מא, ב), "משל למלך שזעם על אוהבו, ומיעט בסרחונו מפני חיבתו":

כ וְעָשָׂ֣ה לַפָּ֔ר כַּֽאֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לְפַ֣ר הַֽחַטָּ֔את כֵּ֖ן יַֽעֲשֶׂה־לּ֑וֹ וְכִפֶּ֧ר עֲלֵהֶ֛ם הַכֹּהֵ֖ן וְנִסְלַ֥ח לָהֶֽם׃

(כ) ועשה לפר - זה, כאשר עשה לפר החטאת. כמו שמפורש בפר כהן משיח. להביא יותרת ושתי כליות, שפירש שם מה שלא פירש כאן. ולכפול במצוות העבודות. ללמד שאם חסר אחת מכל המתנות, פסול. לפי שמצינו בניתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה אחת, כפר. הוצרך לומר כאן, שמתנה אחת מהן מעכבת:

כא וְהוֹצִ֣יא אֶת־הַפָּ֗ר אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְשָׂרַ֣ף אֹת֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֣ר שָׂרַ֔ף אֵ֖ת הַפָּ֣ר הָֽרִאשׁ֑וֹן חַטַּ֥את הַקָּהָ֖ל הֽוּא׃ {פ}

כב אֲשֶׁ֥ר נָשִׂ֖יא יֶֽחֱטָ֑א וְעָשָׂ֡ה אַחַ֣ת מִכָּל־מִצְו͏ֹת֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהָ֜יו אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־תֵעָשֶׂ֛ינָה בִּשְׁגָגָ֖ה וְאָשֵֽׁם׃

(כב) אשר נשיא יחטא - לשון "אשרי". אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו. קל וחומר שמתחרט על זדונותיו:

כג אֽוֹ־הוֹדַ֤ע אֵלָיו֙ חַטָּאת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖א בָּ֑הּ וְהֵבִ֧יא אֶת־קָרְבָּנ֛וֹ שְׂעִ֥יר עִזִּ֖ים זָכָ֥ר תָּמִֽים׃

(כג) או הודע - כמו אם הודע. הרבה "או" יש שמשמשין בלשון אם. ו"אם" במקום או. וכן, "או נודע כי שור נגח הוא" (שמות כא, לו):

הודע אליו - כשחטא היה סבור שהוא היתר, ולאחר מכאן נודע לו שאיסור היה:

כד וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִ֔יר וְשָׁחַ֣ט אֹת֗וֹ בִּמְק֛וֹם אֲשֶׁר־יִשְׁחַ֥ט אֶת־הָֽעֹלָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה חַטָּ֖את הֽוּא׃

(כד) במקום אשר ישחט את העולה - בצפון, שהוא מפורש בעולה:

חטאת הוא - לשמו, כשר. שלא לשמו, פסול:

כה וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן מִדַּ֤ם הַֽחַטָּאת֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וְנָתַ֕ן עַל־קַרְנֹ֖ת מִזְבַּ֣ח הָֽעֹלָ֑ה וְאֶת־דָּמ֣וֹ יִשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד מִזְבַּ֥ח הָֽעֹלָֽה׃

(כה) ואת דמו - שירי הדם:

כו וְאֶת־כָּל־חֶלְבּוֹ֙ יַקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֔חָה כְּחֵ֖לֶב זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֑ים וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן מֵֽחַטָּאת֖וֹ וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ {פ}

(כו) כחלב זבח השלמים - כאותן אימורין המפורשים בעז, האמור אצל שלמים: