דברים פרק לב

א הַֽאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַֽאֲדַבֵּ֑רָה {ס} וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי־פִֽי׃ {ר}

(א) האזינו השמים - שאני מתרה בהם בישראל. ותהיו אתם עדים בדבר. שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים. (לעיל ל, יט) וכן, "ותשמע הארץ". ולמה העיד בהם שמים וארץ? אמר משה, "אני בשר ודם, למחר אני מת. אם יאמרו ישראל, 'לא קבלנו עלינו הברית', מי בא ומכחישם?" לפיכך העיד בהם שמים וארץ,  עדים שהן קיימים לעולם. ועוד, שאם יזכו, יבואו העדים ויתנו שכרם: הגפן תתן פריה, והארץ תתן יבולה, והשמים יתנו טלם. ואם יתחייבו, תהיה בהם יד העדים תחילה: "ועצר את השמים, ולא יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה". (לעיל יא, יז). ואחר כך, "ואבדתם מהרה", על ידי האומות:

[רש"י דברים לא, יט] [רש"י דברים לא, כט]

ב יַֽעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י {ס} תִּזַּ֥ל כַּטַּ֖ל אִמְרָתִ֑י {ר}כִּשְׂעִירִ֣ם עֲלֵי־דֶ֔שֶׁא {ס} וְכִרְבִיבִ֖ים עֲלֵי־עֵֽשֶׂב׃ {ר}

(ב) יערף כמטר לקחי - זו היא העדות שתעידו. שאני אומר בפניכם, "תורה נתתי לישראל, שהיא חיים לעולם. כמטר זה שהוא חיים לעולם. כאשר יערפו השמים טל ומטר:

יערף - לשון נטיפה. וכן (לקמן לג, כח) "יערפו טל". (תהילים סה, יב) "ירעפון דשן":

תזל כטל - שהכל שמחים בו. לפי שהמטר יש שהן עצבים. כגון הולכי דרכים, ומי שהיה בורו מלא יין:

כשעירם - לשון, (תהילים קמח, ח, [קז, כה]) "רוח סערה". כתרגומו: "כרוחי מטרא". מה הרוחות הללו מחזיקים את העשבים ומגדלין אותם, אף דברי תורה מחזיקין את לומדיהן ומגדלין אותם:

וכרביבים - טיפי מטר. ונראה לי, על שם שיורה כחץ נקרא רביב. כמה דאת אמר (בראשית כא, כ), "רובה קשת":

דשא - אדברי"ץ. [צמחיה]. עטיפת הארץ, מכוסה בירק:

עשב - קלח אחד קרוי עשב. וכל מין ומין לעצמו, קרוי עשב:

ג כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א {ס} הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵֽאלֹהֵֽינוּ׃ {ר}

(ג) כי שם ה' אקרא - הרי כי משמש בלשון כאשר. כמו, (ויקרא כג, י) "כי תבאו אל הארץ". כשאקרא ואזכיר שם ה', אתם, "הבו גודל לאלוהינו". וברכו שמו. מכאן אמרו, שעונין, "ברוך שם כבוד מלכותו" אחר ברכה שבמקדש:

[ברכות כא, א]

ד הַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פָּֽעֳל֔וֹ {ס} כִּ֥י כָל־דְּרָכָ֖יו מִשְׁפָּ֑ט {ר}אֵ֤ל אֱמוּנָה֙ וְאֵ֣ין עָ֔וֶל {ס} צַדִּ֥יק וְיָשָׁ֖ר הֽוּא׃ {ר}

(ד) הצור תמים פעלו - אף על פי שהוא חזק, כשמביא פורענות על עוברי רצונו, לא בשטף הוא מביא, כי אם בדין, "כי תמים פעלו":

אל אמונה - לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא. ואף על פי שמאחר את תגמולם, סופו לאמן את דבריו:

ואין עול - אף לרשעים משלם שכר צדקתם בעולם הזה:

צדיק וישר הוא - הכל מצדיקים עליהם את דינו, וכך ראוי וישר להם. "צדיק" מפי הבריות. "וישר הוא", וראוי להצדיקו:

ה שִׁחֵ֥ת ל֛וֹ לֹ֖א בָּנָ֣יו מוּמָ֑ם {ס} דּ֥וֹר עִקֵּ֖שׁ וּפְתַלְתֹּֽל^[1]׃ {ר}

(ה) שחת לו וגו' - כתרגומו: "חבילו להון, ולא ליה":

בניו מומם - בניו היו, והשחתה שהשחיתו, היא מומם:

בניו מומם - מומם של בניו היה, ולא מומו:

דור עקש - עקום ומעוקל. כמו, (מיכה ג, ט) "ואת כל הישרה יעקשו". ובלשון משנה, חולדה ששיניה עקומות ועקושות:

ופתלתל - אנטורטיליי"ש. [פתלתל], כפתיל הזה שגודלין אותו ומקיפין אותו סביבות הגדיל. פתלתל מן התיבות הכפולות. כמו: (ויקרא יג, מט) "ירקרק". "אדמדם". "סחרחר" (תהילים לח, יא). סגלגל (מלכים א' ז, כג):

ו הַ לְיְהוָה֙ תִּגְמְלוּ־זֹ֔את {ס} עַ֥ם נָבָ֖ל וְלֹ֣א חָכָ֑ם {ר}הֲלוֹא־הוּא֙ אָבִ֣יךָ קָּנֶ֔ךָ {ס} ה֥וּא עָֽשְׂךָ֖ וַֽיְכֹנְנֶֽךָ׃ {ר}

(ו) הלה' תגמלו זאת - לשון תימה. וכי לפניו אתם מעציבין?! שיש בידו ליפרע מכם, ושהטיב לכם בכל הטובות:

עם נבל - ששכחו את העשוי להם:

ולא חכם - להבין את הנולדות, שיש בידו להטיב ולהרע:

הלא הוא אביך קנך - שקנאך. שקננך בקן הסלעים, ובארץ חזקה. שתקנך בכל מיני תקנה:

הוא עשך - אומה באומות:

ויכננך - אחרי כן בכל מיני בסיס וכן. מכם כהנים. מכם נביאים. ומכם מלכים. כרך, שהכל תלוי בו: