ב"ה, כ"ט ניסן, תשכ"ג
ברוקלין.
הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מו"ה אפרים אליעזר שי' הכהן
שלום וברכה!
היום בקר לפני נסיעתי על הציון הק' נתקבל מכתבו מיום השני עם המצורף אליו, והזכרתיו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מתאים לתוכן כתבו.
ולהערתו בסיום המכתב - למ"ש בס' טו"א - ואינו תח"י - דלכאורה ישראל בכניסתם לארץ מותרים היו לאכול חדש בשבע שכבשו, שהרי לא חמיר מקדלי דחזירי דאשתרי, ומתרץ, דהי' בזה איסור קצירה ולא אישתרי אלא מה שמצאו מן המוכן, וכת"ר מדילי' מתרץ מה דקשה על תירוץ זה [שהרי קצירה ביריחו מותרת (רש"י פסחים נ"ה ע"ב ד"ה וקוצרין) כיון דתבואת יריחו אינה כשרה למנחות], דהיינו רק כשיושבים בארץ שיש שאם מקום להביא מן המובחר, ומסיים בצ"ע.
ולפע"ד מה שיש להעיר בכל ג' הנ"ל הוא.
א) בנוגע להקושיא - לכאורה פשוט דהיתר דקדלי דחזירי הוא בקשר עם המלחמה* (עכ"פ בקשר עם הכבוש**) והמובא בנגוע לאיסור חדש, הרי הי' תיכף בכניסתם לארץ, קודם כל מלחמה וכבוש, מקרא מפורש.
ב) התירוץ שלא הותר אלא המוכן ולא הצריך קצירה - אינו מובן, שהרי מפורש בקרא "כרמים וזיתים" ולמה תגרע תבואה שבשדות. ואולי הכוונה דרך איסור אכילה הותר ולא איסורין אחרים - וכסיום הכתוב "ואכלת".
[ג]) בתירוץ כת"ר ומה שסיים בצ"ע, - לכאורה פשוט הוא - -דכיון דהעומר בא מן הארץ, אפשר להביאו רק מהארץ שכבר נכבשה, והרי באותה שעה לא הי' ישראל אלא בסביבת יריחו. ולא גרע מגגות צריפין (מנחות ס"ד ב') דכשלא ביכר - מביאין אותו מכל מקום.
בברכה לבשו"ט.
מו"ה אפרים אליעזר: יאלעס, פילדלפיא. אגרות נוספות אליו - לעיל ח'רפח, ובהנסמן בהערות שם.
בס' טו"א: טורי אבן לר"ה יג, א ובקו"א שם.
*) עיין רמב"ם הל' מלכים (ח, א) "אם ירעב".
**) עיין רמב"ם ואתחנן (ו, י) "התיר להם שלל".
B"H, 29th of Nissan, 5723.
Brooklyn.
Haraha"g Haraha"ch iy"a nu"n oseik b'tzt"z Ephraim Eliezer HaKohen
Shalom u'Vrachah!
This morning, before my trip to the holy Ohel, I received your letter from Monday with its enclosure, and I mentioned you at the holy Ohel of my father-in-law, the Rebbe zatzal, in accordance with the content of your letter.
Regarding your comment at the end of your letter—about what is written in Sefer Toras Olas (which I do not have at hand)—that apparently when Israel entered the Land they were permitted to eat chadash during the seven years they conquered it, since it is not stricter than 'kadlei d'chazirei' (the pigs' fodder) which was permitted. The answer given is that there was a prohibition on harvesting and only what was found already prepared was permitted. You then raise a difficulty with this answer [since harvesting in Jericho was permitted (Rashi Pesachim 55b s.v. v'kotzrin) because Jericho's produce is unfit for menachot], explaining that this only applies when they are settled in the Land and can bring from the best produce, concluding with 'needs further study.'
In my opinion, regarding all three points above: A) Regarding the question—it seems clear that the allowance for 'kadlei d'chazirei' is connected to war* (at least to conquest**), but what is cited regarding chadash was immediately upon entering the Land, before any war or conquest—a clear verse. B) The answer that only what was ready-prepared and not requiring harvesting was permitted is unclear since it is explicit in Scripture "vineyards and olive trees," so why should grain in fields be excluded? Perhaps it means that only eating was permitted but not other prohibitions—as concluded in "and you shall eat." [C]) Regarding your explanation and conclusion of 'needs further study,'—it seems simple: since the omer must come from land already conquered, and at that time Israel were only around Jericho. This is no worse than roofs or sheds (Menachot 64b) where if it did not ripen early—it can be brought from anywhere.
Blessings for good news.
Summary
The Rebbe analyzes complex halachic questions about chadash and conquest in Eretz Yisrael, clarifying distinctions between different Torah prohibitions and their application upon entry to the Land. Careful textual analysis helps resolve apparent contradictions in sources.