ב"ה, כ"ג שבט, תש"כ
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה למכתבו מכ' שבט והקודמו, ובסדר שאלותיו שכותב על ראשון ראשון וכו'.
א) ע"פ מ"ש ואהבת לרעך כמוך אשר כלל גדול הוא בתורה, מובן שעל איש הישראלי להתענין הנעשה עם אחיו הישראלי ובפרט בלשון הכתוב איש את אחיו יעזורו.
ב) במענה שלי על השאלות, אופן מענה על שאלות, הרי נצטוינו שצ"ל מענה ברור וכדרז"ל, ולפעמים בא גם בהרחבה, ז.א. דוגמא או לימוד לענינים השייכים לזה ולפעמים בהנוגע להשאלה עצמה, ולא כל הענינים האישים והזמנים השוים בזה.
ג) בענין בני עלי' אשר מצא אותם בחוג אחד ונדמה לו שאין נמצאים בחוג שני.
- לפלא, שהרי בודאי ידועה לו הוראת חז"ל, להביט על כאו"א מבנ"י בעין יפה דוקא, וידוע ג"כ פס"ד המשנה, איזהו חכם הלומד מכל אדם [עיין ג"כ בזה תורת הבעש"ט, נדפסה בספר זכרונות כ"ק מו"ח אדמו"ר במילואים בסופו עמוד שד"מ], והרי פשיטא אשר בכו"כ בנ"א ישנם חסרונות גם בולטים, ובכל זה גם עליהם קאי דבר המשנה, אלא שהכוונה ללמוד מהמעלות שבהם ולא מהחסרון, אפילו כשהחסרון בולט, זהו מענה בכללות על עמדתי בשאלה האמורה, ובפרטיות יותר: הרי הענין דיש בכלל מאתים מנה, מובן וגם פשוט בכל השטחים, שמזה התוצאה, שבאם ישנו חוג שנוסף על כל הלימודים שבחוג השני, לומד עוד ענין של יראת שמים, הרי אי אפשר ע"פ שכל הבריא, שדוקא ע"י הוספת לימוד זה, יוגרע מתוצאות הלימוד הכללי. ובפרט אשר לימוד תוה"ק הרי הוא לימוד המביא לידי מעשה, ז.א. שמלכתחלה אי אפשר שיהי' המצב כמו שהוא מציירו, וכיון שנדמה לו כהאמור, אזי קרוב לומר שהטעם ע"פ הנ"ל בתחלת סעיף זה, שכשפוגש משכיל, ז.א. מי שעוסק בעיקרו בהשכלה, הרי מחפש בו ענינים של עובד, במדריגה עליונה ביותר, וכשפוגש בעובד הרי מחפש בו ענינים של משכיל.
ד) במ"ש האם ישתדל להתחבר להתכתב עם פלוני, - מובן וגם פשוט כיון שמוצא בו כמה מעלות שיש ללמוד ממנו, כדאית ההתכתבות.
ה) הרגש בעת התפלה בהנוגע לרע הנדמה להסירו, כיון שזהו לפי המבואר, מחסדים העליונים המכוסים (אגה"ק לרבנו הזקן).
כפי שכתבתי במכתבי הקודם, ענין התפלה והבקשה להסרת [הרע] מבואר בכ"מ ולא עוד אלא שזהו מעיקר התפלה, ואין זה סתירה להמבואר שם, כי על האדם להתפלל שיסורו ממנו כל הנ"ל, ואם הדבר כבר בא, אזי צריך לקבולי בשמחה, כטובה הנראית כיון שבא הדבר בפועל, בודאי שהוא מטוב מעלמא דאתכסיא, אבל טרם יודע באם תתקבל תפלתו, הרי זה אפשרי מאיזה סיבה שתהי', ובאם יתפלל תתבטל הסיבה ולא יוכרח לרחיצה האמורה באגה"ק סי' כ"ב, כיון שבטלה צואת בנות ציון ע"י תפלתו ובקשתו, ועיי"ש באגה"ק שכותב, שאין לנוס או למצוא עזרה ומליץ יושר, אבל אינו שולל כלל וכלל בקשת הבן מאביו עצמו וכנ"ל אדרבה עיקר הוא, ובנוסח תפלה הידועה, ומה שחטאתי לפניך מחוק ברחמיך הרבים אבל לא ע"י כו' שבזה הנקודה האמורה לעיל.
ו) האם מותר לו להעריך את חבירו, אם עובד הוא או לא, - מובן שמותר באם יש בזה תועלת לעצמו או לחבירו, יעוין בזה תורת הבעש"ט על מאמר, איזהו חכם, המצוין לעיל.
ז) מובן שע"י התבוננות בענינים פרטים - יכולים להסבירה גם להנה"ב, ואדרבה זהו עיקר עבודת התפלה, ועבודת האדם בכלל, שיהי' בכל לבבך בשני יצריך והתורה ומצות צ"ל כפי שהם שייכים לענינים שבארץ, כי לא בשמים היא.
ח) עצה להתבוננות או להתרגש מפירוש המלות, - מובן שכשמוסיפים על הזמן גם ההרגש נתגדל, ועוד ענין, כשאין אפשרי להוסיף על הזמן, כשמחלקים ההתבוננות לאיזה פעמים, וכידוע סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר, על אופן עבודת סוג חסידים א' - שבכל יום היו מתבוננים בחלק מסוים של התפלה, התבוננות עמוקה, וליום שלאחריו ממשיכים בעוד חלק.
ט) במ"ש שהספק בעיניו מהו היחס שלי להנהגת פלוני אשר מאסף הוא
וכו', - לפלא וגם לצער שחושד אותי בכגון דא, כוונתי בהנוגע לענין אשר פס"ד מפורש הוא בשו"ע, קול באשה וכו' או תערובות וכו', ומה שמגדיל עוד יותר הפלא, שהרי כתבתי והדגשתי כ"פ, שזהו מנקודות היסוד בתורת ה' ומצותיו, וביחוד תורת החסידות המבארת, שצ"ל אהבת הבריות ומקרבן לתורה, ולא ח"ו לקרב את התורה ומשנה אותה כמתאים אליהם, ועוד הוספתי, שבכלל פס"ד שבתורה הרי זה רצונו של הקב"ה, [והרי מפורש זה בתוה"ק וביחוד בתורת חב"ד בכו"כ מקומות], ומובן וגם פשוט שאין לבו"ד לעשות מסחר ח"ו ברצונו של הקב"ה וכו'.
בעת רצון אזכירו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שאיך שיחליט בהנוגע למחנה הילדים יהי' זה בהצלחה בגו"ר.
בברכה לבשו"ט.
אגרת זו באה בהמשך לאגרת ז'קמא.
וכידוע סיפור: ראה גם לעיל חי"ח אגרות ו'תרכח. ו'תרנד.
B"H, 23 Shevat, 5720.
Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
In response to your letter from the 20th of Shevat and the previous one, and regarding your series of questions which you write in order: a) Based on what is written "VeAhavta LeRei'acha Kamocha" (You shall love your fellow as yourself), which is a great principle in the Torah, it is understood that a Jew must be concerned with what happens to his fellow Jew—especially as the verse says "Ish Et Achiv Ya'azoru" (Each man will help his brother).
b) Regarding my answers to questions and how to answer questions: we are commanded that there should be a clear answer as our Sages said. Sometimes this comes with elaboration—that is, an example or lesson for related matters—and sometimes it relates only to the specific question itself. Not all personal matters or times are equal in this regard.
c) Regarding "Bnei Aliyah" whom you found in one group but it seems to you they are not present in another group—it is surprising! Surely you know our Sages' instruction to look at every Jew with a good eye specifically. Also known is the ruling of the Mishnah: "Who is wise? One who learns from every person" (see also Baal Shem Tov's teaching on this quoted in Sefer Zichronot of my father-in-law at the end of its supplement p. 344). It is obvious that among many people there are also shortcomings—even prominent ones—but nevertheless the Mishnah's statement applies even to them; rather, the intent is to learn from their virtues and not from their shortcomings—even when those shortcomings are obvious. This is my general answer regarding my position on this question; more specifically: The concept that "within two hundred there is one hundred" (i.e., if one has two hundred he also has one hundred) applies simply in all areas. The result: if there is a group that—in addition to all studies found in another group—also learns an additional matter of fear of Heaven, then it is impossible logically that specifically by adding this study something would be lacking in general results. Especially since Torah study brings to action; meaning from the outset it cannot be as you describe it. And if it seems so to you as above, then likely the reason is as mentioned at the start of this section: when meeting a maskil (one mainly involved in intellectual pursuits), you seek out aspects of avodah (service) at the highest level; when meeting an oved (one focused on service), you seek out aspects of intellect.
d) Regarding whether you should strive to connect or correspond with so-and-so—it is clear and simple that since you find several virtues from which you can learn in him, such correspondence is worthwhile.
e) The feeling during prayer regarding evil that seems necessary to remove—as explained elsewhere—this comes from hidden supernal kindnesses (see Iggeres HaKodesh by Rabbeinu HaZaken). As I wrote previously, prayer and requesting removal [of evil] are explained in many places; indeed this is a main part of prayer. This does not contradict what’s explained there—for a person must pray for all these things to be removed from him. If something already happened then he must accept it with joy as visible good—since it actually occurred it certainly comes from good concealed worlds. But before knowing if his prayer will be accepted—it could be for any reason—and if he prays then perhaps the reason will be nullified and he won’t need the cleansing mentioned in Iggeres HaKodesh ch. 22; since through his prayer and request "the filth of Bnos Tzion" will be nullified. See there where it says not to flee or seek help or an advocate—but he does not at all negate asking one's own father for help; on the contrary—that’s primary! In the known prayer text: "And what I have sinned before You erase with Your abundant mercy but not through..."—this touches on what was mentioned above.
f) Whether it’s permitted for him to assess his friend—whether he is an oved or not—it’s understood that it’s permitted if there’s benefit for himself or his friend; see Baal Shem Tov's teaching on "Who is wise?" referenced above.
g) It’s understood that by contemplating specific matters one can also explain them even to nefesh habehamit (the animal soul); indeed this is central work in prayer and human service generally—that it should be with all your heart with both inclinations—and Torah and mitzvos should relate to matters on earth because "it is not in heaven."
h) Advice for contemplation or being moved by meaning of words—it’s understood that when time spent increases so does feeling; another point: when increasing time isn’t possible—by dividing contemplation into several times—as known from my father-in-law's story about how certain types of chassidim would each day contemplate deeply on a specific part of prayer and continue with another part next day.
i) Regarding your doubt about my attitude toward someone who gathers others etc.—it’s surprising and saddening that you suspect me regarding such things! My intention concerns matters where halachic rulings are explicit—such as "kol b’isha erva" (a woman's voice etc.) or mixtures etc.—and what makes this even more surprising is I have written and emphasized many times that these are foundational points in G‑d's Torah and mitzvos—and especially Chassidus explains there must be love for creatures and drawing them close to Torah—not G‑d forbid drawing Torah close or changing it according to them! Furthermore I added: any halachic ruling in Torah expresses Hashem's will [explicitly stated in Torah especially Chabad teachings], so obviously no Beis Din may G‑d forbid make business out of Hashem's will etc.
At an auspicious time I will mention you at the holy resting place of my father-in-law—the Rebbe zatzal—for success however you decide regarding children's camp—in good visible ways.
Blessings for good news.
This letter follows letter Z'kama. And as known—the story: see also above vol. 18 letters 6268 & 6274.
Summary
The Rebbe teaches us always to judge others favorably, learn from everyone’s strengths despite their flaws, approach prayer sincerely—including requests for removal of evil—and ensure our actions align with Torah values without compromise.