ב"ה, כ"ז מ"ח[1], תשי"ט
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה למכתבו מעשרים בחשון.
... וכבר מלתי אמורה לכמה מאברכים הנמצאים במצב כמו הוא אשר אם כל אחד ואחד מישראל צריך, כסגנון המשנה, לקבל עליו עול מלכות שמים ועול מצות (ברכות פ"ב)[2] על אחת כמה וכמה אלו הנמצאים בצבא, אשר בציווי מיוחד נצטוו, והי' מחנך קדוש[3], ולא עוד אלא שהנהגתו בזה משפיע על בטחון כל הצבא, וכסדר הפסוקים, ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך וגו' והי' מחנך קדוש ולא יראה בך וגו' ושב מאחריך ח"ו[4], וכיון שע"פ כתבו למד בעבר בישיבות, בודאי ימצא אותיות מאירות[5] איך להסביר לחבריו את כל האמור.
ויהי רצון שיהיו דבריו יוצאין מן הלב ונכנסים ללב השומעים[6] ובאופן שיביא לידי מעשה בפועל[7], קיום מצות מעשיות בחיי היום יומים.
ובזה נכלל[8] גם המענה לשאלתו מהי העצה לדכאון נפשו ולטהרת הנשמה - כי מילוי תפקיד הכי חשוב ונעלה האמור, הרי זה ספוק נפשי הכי שלם אושר נפשי ומטהר הנשמה ומעלה אותה לדרגא עליונה יותר.
בברכה לבשו"ט[9] בכל האמור,
בשם כ"ק אדמו"ר[10] שליט"א
מזכיר
- 1 מ"ח – מרחשון.
- 2 משנה [ברכות פ"ב מ"ב]; [ברכות יג, א]: "אמר ר' יהושע בן קרחה, למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה, ואחר כך מקבל עליו עול מצות". ו"כסגנון המשנה" – שנקטה לשון "קבלה" ("שיקבל עליו") בעול מלכות שמים ובעול מצות.
- 3 הציווי נאמר ביוצאים למלחמה: "כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע" [כי תצא, דברים כג, י], ופירש"י: "שהשטן מקטרג בשעת הסכנה"; ובסיום הענין [שם, טו]: "והיה מחניך קדוש" (ובלשון הרבי: "מחנך"). והיינו ציווי מיוחד לנמצאים במחנה, נוסף על החיוב הכללי שעל כל אחד מישראל.
- 4 [כי תצא, דברים כג, טו]: "כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך", ופירש"י: "ולא יראה בך – הקב"ה ערות דבר". הרבי מביא ראשי הדברים (ב"וגו'"). "וכסדר הפסוקים" – סדר הכתוב מראה שההצלה והנצחון ("להצילך ולתת איביך לפניך") תלויים בקדושת המחנה, ואם ח"ו "יראה בך ערות דבר" – "ושב מאחריך"; והוא מה שכתב לפני זה, שהנהגת כל יחיד "משפיע על בטחון כל הצבא".
- 5 כלומר: דיבורים המאירים ומבהירים את הענין, באופן שיתקבל אצל השומעים.
- 6 ע"פ המאמר הידוע (בלשון המורגלת): "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב". ראה ספר הישר המיוחס לר"ת, שער יג.
- 7 ע"ד לשון חז"ל [קידושין מ, ב]: "נשאלה שאילה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול ... נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה".
- 8 כלומר: אין כאן עצה נפרדת לשאלתו, אלא המענה כלול בנ"ל – מילוי תפקידו, להשפיע על חבריו בקבלת עול מלכות שמים וקיום המצוות בפועל, הוא עצמו מביא לידי "ספוק נפשי" ו"אושר נפשי", ובו טהרת הנשמה ועלייתה.
- 9 בשו"ט – בשורות טובות.
- 10 כ"ק אדמו"ר – כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבנו.
B"H, 27 Marcheshvan, 5719
Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
In reply to your letter of the twentieth of Cheshvan.
... I have already said to several avrechim who are in a situation like yours: if every single Jew must, in the language of the Mishnah, לקבל עליו עול מלכות שמים ועול מצות "accept upon himself the yoke of the Kingdom of Heaven and the yoke of mitzvos" (Mishnah, Berachos 2:2; Berachos 13a), how much more so those who are in the army, who were given a special command, והי' מחנך קדוש "your camp shall be holy" (Devarim 23:15). Moreover, one's conduct in this affects the security of the entire army, following the order of the verses: ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך וגו' והי' מחנך קדוש ולא יראה בך וגו' ושב מאחריך "Hashem your G‑d walks in the midst of your camp to deliver you... therefore your camp shall be holy, that He see no unseemly thing in you... and turn away from you" (Devarim 23:15), G‑d forbid. And since, as you write, you studied in yeshivos in the past, you will surely find illuminating words with which to explain all the above to your comrades.
May it be G‑d's will that your words be יוצאין מן הלב ונכנסים ללב השומעים "coming forth from the heart and entering the hearts of those who hear" (after the well-known saying, Sefer HaYashar attributed to Rabbeinu Tam, gate 13), and in a way that יביא לידי מעשה "leads to deed" (Kiddushin 40b) in actual practice: the observance of practical mitzvos in daily life.
This also contains the answer to your question as to what is the remedy for your low spirits and for the purification of the soul: the fulfillment of the above most important and lofty task is itself the most complete inner fulfillment and happiness of the soul; it purifies the soul and raises it to a higher level.
With blessing for good news in all the above,
On behalf of the Rebbe shlita,
Secretary
Summary
This letter teaches that a Jew in the army bears a heightened duty to accept the yoke of Heaven and of mitzvos, since the holiness of the camp bears on the safety of all. Bringing this home to his comrades is his mission, and fulfilling it is itself the remedy for low spirits and the elevation of the soul.