Rambam Safer Hamitzvot

המצווה הרס"ז

האזהרה שהזהר השכיר מלאכול בשעת עבודתו מן הדבר שהוא עובד בו אם הוא עובד במחבר לקרקע.

והוא אמרו יתעלה: "וחרמש לא תניף על קמת רעך" (דברים כג, כו).

אמרו: "חרמש - לרבות כל בעלי חרמש ובשעת חרמש", כלומר: בזמן הקציר לא תקצור לעצמך.

וידוע שפסוק זה לא בא אלא בשכיר ושאמרו "כי תבא" - פירוש כי תבוא שכיר, כמו שאמר התרגום: הרי תתגר.

ובפרק ז' מבבא מציעא אמרו: "אלו אוכלין מן התורה: העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה". ושם נתבארו דיני מצווה זו.

המצווה הרס"ח

האזהרה שהוזהר השכיר מלקחת ממון מעבידו נוסף על אכילתו.

והוא אמרו יתעלה: "ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן" (שם, כה).

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ז' מבבא מציעא.

ושם נתבאר מה שהוא רשאי לאכל ומה שאינו רשאי לאכל; ואם אכלו - הרי עבר על מה שנאמר: "ואל כליך לא תתן".