ב"ה, י"ב מנ"א, תשכ"א
ברוקלין.
שלום וברכה!
כבוד מר מנחם שי'
מאשר הנני, אף כי באיחור זמן, קבלת מכתבו בעתו, ותקותי אשר בודאי כבר נסתדר ענין העירוב במושב בר גיורא, מתאים לסגנון כתבו,
אף שכמובן הלשון, שסיפוק בזה "שגורמים לי נח"ר", ולמרות שבודאי כן הוא, אין זה בערך לעצם הענין, וכידוע עד כמה הפליגו חז"ל ענין שמירת השבת, ועד שאמרו, שאלמלי שמרו ישראל שבת אחת כהלכתה, מיד הם נגאלים.
ומדגיש הנני בהאמור, חכמנו, ולא כלשון הרגיל רבותינו, כי המתבונן בשכל הבריא בדברי ימי ישראל במשך גלותו הכי מגוון והכי רב, נוכח לדעת גודל שמירת השבת, כוונתי איך ששמירתו שמרה על קיום בני ישראל במובן הרוחני, ומקום לומר גם במובן הגשמי. ויש להוסיף עוד נקודה בהאמור, ובזה גם מענין ימים אלה, שמנוחת יום השבת הסירה כמה מחיצות וקירבה ואיחדה יהודים מחוגים הכי רחוקים, הן מצד עסק פרנסתם והן מצד רמתם ברוחניות, בהפגשם יחד בעת התפלה, שדוקא בשבת היתה ברוב עם, וכן בשעות המנוחה במשך המעל"ע וכו'.
והשייכות לימים אלו, שהרי ז"ע באנו מימים בהם מודגש הזכר לחורבן, שכמובא לעיל מאמר חז"ל, שמירת השבת מקרבת את הגאולה.
ומענין ימים אלה במיוחד באה"ק ת"ו, נוסף על הנ"ל, בקשר לקלחת ותעמולת הבחירות, שדוקא אז מגביהים המחיצות הקיימות, ולא עוד אלא שבונים מחיצות חדשות, מפלגה ומפלגה וסגנונה, אבל כנראה הצד השוה בכולן, מפלגה מלשון פילוג ופיצול, והרי מזה צעד אחד וקטן - לפירוד ולמחלוקת.
ותקותי שיסלח לי על דברי אלה, כיון שמטרתם להביע איחולי שעכ"פ תהיינה התופעות הנ"ל במדה הכי מעוטה במינימום האפשרי, וארשה לעצמי לצרף בזה קטע מדברי בקשר עם האמור.
בכבוד ובברכה.
מר מנחם: בגין. אגרת נוספת אליו - לעיל ז'תקעה.
שאמרו רז"ל: מס' תענית בסופה.
לחדש החמה: להעיר מב"מ קו, ב.
B"H, 12 Menachem Av, 5721. Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
Honored Mr. Menachem sh'yichyeh, I acknowledge—though belatedly—receipt of your letter in its time, and I hope that by now the matter of the eruv in Moshav Bar Giora has already been arranged as you described in your letter. Although you wrote that this gives me "nachas ruach," and while that is certainly true, it cannot compare to the essence of the matter itself. As is well known, our Sages greatly extolled the importance of Shabbat observance—even stating that if Israel were to keep one Shabbat properly, they would be immediately redeemed.
I wish to emphasize that our Sages (Chachamenu), not just our Rabbis (Raboteinu), said this—because anyone who thoughtfully considers Jewish history throughout its most varied and difficult exile will recognize how Shabbat observance has preserved the spiritual existence of the Jewish people—and one could say even their physical existence.
Another point to add here—especially relevant in these days—is that Shabbat rest removes many barriers and brings together Jews from even the most distant circles: both those separated by livelihood and those on different spiritual levels. They meet together during prayer—which on Shabbat is attended by many—and during restful hours throughout the day.
The connection to these days is clear: we have just come from days emphasizing remembrance of the destruction (the Three Weeks), and as mentioned above from our Sages' words—Shabbat observance brings redemption closer.
Especially in these days in Eretz HaKodesh (the Holy Land), beyond what was mentioned above, there is also the context of election campaigns—which specifically raise existing barriers and even create new ones: each party with its own style. But apparently what they all share is that 'party' comes from 'division' and 'splitting,' which is only a small step away from separation and conflict.
I hope you will forgive me for these words; their purpose is to express my wish that at least these phenomena should occur as little as possible—to a minimum—and I allow myself to attach here an excerpt from my words related to this topic.
With honor and blessing.
Summary
The Rebbe teaches that Shabbat observance not only preserves Jewish spiritual life but also unites diverse communities. Even amid social or political divisions such as elections, he urges minimizing discord and strengthening unity through shared mitzvah observance like Shabbat.