With the help of Heaven, on the 8th of Iyar, 5718, Brooklyn. Greetings and blessings!

Since we are now in the days of Sefirah, as explained in Chassidic teachings, we do not count in a sequential manner—first day, second day—but rather 'one day,' 'two days,' and so on. This means that the complete work of yesterday remains, and an additional new effort is added for each day. This should awaken each of us to act immediately, as the saying goes: 'With oneself, one truly means it, and not just with another.' The demand is to act in a manner of 'sickle to the standing grain,' as the Likutei Torah (Bamidbar 15:4) states: natural character traits are strong in the body by their nature and birth, and one must subdue and humble them through the qualities of subjugation and transformation, wielding a sickle to uproot and destroy them, and truly transform them to nothingness, so that they become nullified and included in higher traits. See there. These ideas are discussed in the discourse beginning with the giving of the Torah, 'These are the words we heard from the Almighty.' See there. However, our inheritance is beautiful, for now this work is easier than it was the first time—similar to the advantage of matzah after midnight, after the giving of the Torah, compared to matzah before midnight, before the giving of the Torah. From this, we also understand the difference before and after the revelation of Chassidus, regarding the refinement and purification of character traits in the ways of Chassidus. This was also printed in Likutei Sichos, volume 12, page 169. As explained in Chassidic teachings: see also letter 6068 below.

Summary

Each day of Sefirah builds on the previous, emphasizing ongoing self-refinement. The revelation of Chassidus has made this inner work easier, guiding us to transform our natural traits into higher qualities.

בעזרת השם, ח' אייר תשי"ח, ברוקלין. שלום וברכה! ... ויהי רצון שכיון שנמצאים אנו בימי הספירה, וכמבואר בדא"ח שסופרים לא במספר סדורי, יום ראשון ושני אלא יום אחד ושני ימים, זאת אומרת שגם העבודה של אתמול בשלמותה קיימת, אלא שנתוסף עוד עבודה נוספת על ענייני יום אחד וכו' – הרי יתעורר כל אחד ואחת מאתנו תיכף ומיד, אז עם אליין מיינט מען טאקע, און ניט נאר דעם אנדערן, והדרישה היא באופן של חרמש בקמה, וכלשון הלקוטי תורה (במדבר טו, ד): המידות הטבעיות הן חזקות בגוף בטבען ובתולדתן וצריך להכניען ולהשפילן בבחינת אתכפיא ואתהפכא ולהניף עליהם חרמש להכריתן ולכלותן ולהפכן ממש לאין וכו' שתהיינה בטלות ונכללות במידות עליונות, עיין שם. ובאו הדברים בדרוש המתחיל בעניין נתינת התורה עשרת הדברות ואלו אשר מפי הגבורה שמענום עיין שם. אלא שיפה ירושתנו, שעתה קלה היא עבודה זו יותר מאשר בפעם הראשונה – על דרך המבואר במעלת מצה דעתה שלפני חצות – לאחר מתן תורה – לגבי מצה שלפני חצות שלפני מתן תורה. שמזה מובן גם כן החילוק לפני התגלות תורת החסידות ולאחרי התגלות תורה זו – בנוגע לבירור וזיכוך המידות בדרכי החסידות... וראה נדפסה בלקוטי שיחות חלק יב עמוד 169. וכמבואר בדא"ח: ראה גם לקמן אגרת ו'רסח.