כא  אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃ 

(כא) אלה פקודי - בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן. לכסף ולזהב ולנחשת. ונמנו כל כליו לכל עבודתו:

המשכן משכן - שני פעמים. רמז למקדש, שנתמשכן בשני חורבנין, על עונותיהן של ישראל:

משכן העדת - עדות לישראל, שויתר להם הקדוש ברוך הוא על מעשה העגל. שהרי השרה שכינתו ביניהם:

עבדת הלוים - פקודי המשכן וכליו, היא עבודה המסורה ללוים, במדבר. לשאת, ולהוריד, להקים, איש איש למשאו המופקד עליו. כמו שאמרו בפרשת נשא (במדבר ד):

ביד איתמר - הוא היה פקיד עליהם, למסור לכל בית אב עבודה שעליו:

כב וּבְצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה עָשָׂ֕ה אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃

(כב) ובצלאל בן אורי וגו' עשה את כל אשר צוה ה' את משה - "אשר צוה משה" אין כתיב כאן, אלא "כל אשר צוה ה' את משה". אפילו דברים שלא אמר לו רבו, הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני. כי משה ציווה לבצלאל לעשות תחלה כלים ואחר כך משכן. אמר לו בצלאל, "מנהג עולם לעשות תחלה בית ואחר כך משים כלים בתוכו". אמר לו, "כך שמעתי מפי הקב"ה". אמר לו משה, "בצל אל היית". כי בוודאי כך ציווה לי הקב"ה. וכן עשה, המשכן תחלה, ואחר כך עשה הכלים:

כג וְאִתּ֗וֹ אׇהֳלִיאָ֞ב בֶּן־אֲחִיסָמָ֛ךְ לְמַטֵּה־דָ֖ן חָרָ֣שׁ וְחֹשֵׁ֑ב וְרֹקֵ֗ם בַּתְּכֵ֙לֶת֙ וּבָֽאַרְגָּמָ֔ן וּבְתוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וּבַשֵּֽׁשׁ׃

כד כׇּל־הַזָּהָ֗ב הֶֽעָשׂוּי֙ לַמְּלָאכָ֔ה בְּכֹ֖ל מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיְהִ֣י ׀ זְהַ֣ב הַתְּנוּפָ֗ה תֵּ֤שַׁע וְעֶשְׂרִים֙ כִּכָּ֔ר וּשְׁבַ֨ע מֵא֧וֹת וּשְׁלֹשִׁ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃

(כד) ככר - שישים מנה. ומנה של קדש כפול היה. הרי הככר מאה ועשרים מנה. והמנה עשרים וחמשה סלעים. הרי ככר של קדש שלושת אלפים שקלים. לפיכך מנה בפרוטרוט, כל השקלים שפחותין במנינם משלושת אלפים, שאין מגיעין לככר:

כה וְכֶ֛סֶף פְּקוּדֵ֥י הָעֵדָ֖ה מְאַ֣ת כִּכָּ֑ר וְאֶ֩לֶף֩ וּשְׁבַ֨ע מֵא֜וֹת וַחֲמִשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃

כו  בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת^[1] מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָעֹבֵ֜ר  עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃

(כו) בקע - הוא שם משקל של מחצית השקל:

לשש מאות אלף וגו' - כך היו ישראל, וכך עלה מניינם אחר שהוקם המשכן בספר במדבר. ואף עתה בנדבת המשכן כך היו. ומנין חצאי השקלים של שש מאות אלף, עולה מאת ככר. כל אחד של שלשת אלפים שקלים. כיצד? שש מאות אלף חצאין הרי הן שלוש מאות אלף שלמים. הרי מאת ככר. והשלשת אלפים וחמש מאות וחמשים חצאין, עולין אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים:

כז  וַיְהִ֗י מְאַת֙ כִּכַּ֣ר הַכֶּ֔סֶף לָצֶ֗קֶת^[2] אֵ֚ת אַדְנֵ֣י הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת אַדְנֵ֣י הַפָּרֹ֑כֶת מְאַ֧ת אֲדָנִ֛ים לִמְאַ֥ת הַכִּכָּ֖ר כִּכָּ֥ר לָאָֽדֶן׃

(כז) לצקת - כתרגומו, "לאתכא":

את אדני הקדש - של קרשי המשכן. שהם ארבעים ושמנה קרשים, ולהם תשעים וששה אדנים. ואדני פרכת, ארבעה. הרי מאה. וכל שאר האדנים נחושת כתיב בהם:

[רש"י שמות ט, לג]

כח וְאֶת־הָאֶ֜לֶף וּשְׁבַ֤ע הַמֵּאוֹת֙ וַחֲמִשָּׁ֣ה וְשִׁבְעִ֔ים עָשָׂ֥ה וָוִ֖ים לָעַמּוּדִ֑ים וְצִפָּ֥ה רָאשֵׁיהֶ֖ם וְחִשַּׁ֥ק אֹתָֽם׃

(כח) וצפה ראשיהם - של עמודים, מהן. שבכולן כתיב, "וצפה ראשיהם וחשוקיהם כסף". 

ט וּנְחֹ֥שֶׁת הַתְּנוּפָ֖ה שִׁבְעִ֣ים כִּכָּ֑ר וְאַלְפַּ֥יִם וְאַרְבַּע־מֵא֖וֹת שָֽׁקֶל׃

ל  וַיַּ֣עַשׂ בָּ֗הּ אֶת־אַדְנֵי֙ פֶּ֚תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הַנְּחֹ֔שֶׁת וְאֶת־מִכְבַּ֥ר הַנְּחֹ֖שֶׁת אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְאֵ֖ת כׇּל־כְּלֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃

לא וְאֶת־אַדְנֵ֤י הֶֽחָצֵר֙ סָבִ֔יב  וְאֶת־אַדְנֵ֖י שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וְאֵ֨ת כׇּל־יִתְדֹ֧ת הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת־כׇּל־יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר סָבִֽיב׃

שמות פרק לט

א וּמִן־הַתְּכֵ֤לֶת וְהָֽאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת הַשָּׁנִ֔י עָשׂ֥וּ בִגְדֵי־שְׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ וַֽיַּעֲשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃

(א) ומן התכלת והארגמן וגו' - שש לא נאמר כאן. ומכאן אני אומר, שאין בגדי שרד הללו בגדי כהונה. שבבגדי כהונה היה שש. אלא הם בגדים שמכסים בהם כלי הקדש, בשעת סלוק מסעות, שלא היה בהם שש: