Enjoying this page?

018a - הלוקח עובר פרתו פרק שני בכורות דף יח, ע"א

סבר לה כרבי יוסי הגלילי, דאמר אפשר לצמצם בידי שמים, וכל שכן בידי אדם.

סבר לה כר' יוסי הגלילי - וקא מיבעיא לן לרבנן:

נימא כתנאי?

"נמצא מכוון בין שתי עיירות - לא היו עורפין.

ר' אליעזר אומר: שתיהן מביאות שתי עגלות".

מאי לאו בהא קמיפלגי.

דתנא קמא סבר: אי אפשר לצמצם.

אי אפשר לצמצם - הילכך לא היו עורפין, דכל אחת אומרת אני איני קרובה:

ורבי אליעזר סבר, אפשר לצמצם.

אפשר לצמצם - וקרובה אפילו קרובות:

ותיסברא.

אי קסבר תנא קמא אי אפשר לצמצם, אמאי לא היו עורפים, יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו?

ויתנו - כדפרשינן לעיל:

אלא להני תנאי דכולי עלמא אפשר לצמצם, והכא ב"קרובה", ולא קרובות קמיפלגי.

דכולי עלמא אפשר לצמצם - דכרבי יוסי הגלילי סבירא להו:

דתנא קמא סבר, "קרובה", ולא קרובות.

ורבי אליעזר סבר, "קרובה", ואפי' קרובות.

מאי הוי עלה?

מאי הוי עלה - אליבא דרבנן:

אמר רב חייא בר אבין אמר רב עמרם: תנא.

"נמצא מכוון בין שתי עיירות, ר' אליעזר אומר שתיהן מביאות שתי עגלות.

שתי עגלות - דאפשר לצמצם וקרובה אפי' קרובות:

וחכמים אומרים, יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו".

מאי קסברי רבנן?

אי קסברי רבנן דאפשר לצמצם, ו"קרובה", ואפי' קרובות - לייתי תרתי?

לייתי תרתי - דהא לא מצי לאתנויי דהא שתיהן שוות:

ואי "קרובה", ולא קרובות, אפי' חדא לא לייתי?

אלא לאו שמע מינה, קסברי רבנן אי אפשר לצמצם, ואפילו בידי אדם.

א"א לצמצם - הילכך מצו לאתנויי:

שמע מינה:

ר' טרפון אומר [הכהן] בורר לו את היפה: מאי טעמא דרבי טרפון?

קא סבר ההוא דבריא נפק ברישא:

ההוא דבריא נפק ברישא - דמרוב בריאותו קדם את אחיו:

ר' עקיבא אומר משמנין כו': אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: הכהן נוטל כחושה.

הכהן נוטל כחוש - לרבי עקיבא:

אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן, והא אנן, "משמנין ביניהן" תנן?

והא משמנים תנן - דמשמע מה שיפה השור מחבירו ואותן דמים יחלוקו:

אמר ליה: עד דאכלת כפנייתא בבבל, תרגימנא מסיפא.

אדאכלת כפניאתא בבבל - בעוד שהייתה אוכל תמרים בבבל ומעדן עצמך:

תרגימנא - להאי מילתא דר' עקיבא ודייקנא לה מסיפא:

דקתני סיפא, "מת אחד מהן.

רבי טרפון אומר: יחלוקו.

ר' עקיבא אומר: המוציא מחבירו עליו הראיה".

ואי סלקא דעתך משמנין ביניהן, דכי הדדי פליגי - הכי נמי ליפלגי גבי הדדי?

דכי הדדי פליגי - דלתרוייהו יהא חלק בשניהם ה"נ יחלוקו את החי:

אלא מאי, "משמנין"?

שומן יהא ביניהן.

שומן יהא ביניהן - מה שאחד שמן יפה מחבירו יהא מוטל ביניהם ועליו יבאו לדין ויטעון ישראל לכהן אייתי ראיה כו' כי היכי דסבר ר' עקיבא בסיפא המוציא מחבירו עליו הראיה:

דאמר ליה לכהן, אייתי ראיה דבכור הוא, ושקיל:

והשני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות ורבי יוסי פוטר: מאי טעמא דרבי מאיר?

מאי טעמא דר"מ - דקתני סתמא דמתני' חייב במתנות:

אמר ר' יוחנן: הואיל וכהן בא עליו משני צדדין.

דאמר ליה: אי בכור הוא - כוליה דידי הוא.

אי בכור הוא כוליה דידי - והאי דשקיל אנא הוי חולין ומהדרנא לך ניהלך ושקילנא מתנות מיניה:

אי לא בכור הוא, הב לי מתנות מיניה.

ור' יוסי מאי טעמא?

אמר רבא, עשו שאינו זוכה, כזוכה. ואע"ג דלא מטא לידיה, כמאן דמטא לידיה,

עשו שאינו זוכה כזוכה - אע"פ שלא זכה כהן בהאיך דהא לא מטא לידיה מעולם עשאוהו כאילו זכה בו הואיל ומעיקרא הוה שייכא ביה יד כהן דשמא דידיה נינהו שויוה רבנן כמאן דמטא לידיה לשום בכורה:

וזבניה לישראל במומיה.

וזבין ליה לישראל במומיה - והדר שקליה לאידך חילופיה ובכור שמכרו כהן לישראל פטור מן המתנות דאיתקש לצבי ואיל בפרקא קמא (לעיל דף יב):

א"ר אלעזר: הכל מודים בספק בכור, שאין חליפין ביד כהן - שחייב במתנות.

בספק בכור שאין חליפין ביד כהן - שלא נטל כלום תחתיו כגון דקתני מתני' זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום והאי זכר ספק בכור הוא שמא יצאה נקבה תחלה וירעה ויאכל במומו לבעלים:

שחייב במתנות - דהכא ליכא למימר עשאוהו כמי שמכרו כהן לישראל דהא לא בא בחליפין ליד כהן כלום:

"הכל מודים", מאן?

ר' יוסי.

פשיטא?

עד כאן לא קא פטר ר' יוסי התם, אלא דחליפין ביד כהן, דעשו שאינו זוכה כזוכה, אבל אין חליפין ביד כהן - לא?

מהו דתימא, טעמא דרבי יוסי, דקסבר, דאי מחייבת ליה במתנות, אתי ליה לידי גיזה ועבודה, אע"ג דאין חליפין ביד כהן.

אי מחייבת ליה - לספק בכור במתנות אתי למימר חולין גמור הוא ואתי למישרי בגיזה ועבודה:

קא משמע לן.

ומי מצית אמרת הכי?

ומי מצית אמרת - דטעמא דרבי יוסי משום גיזה ועבודה הוא:

והתני סיפא, "שהיה רבי יוסי אומר: