פדיון שבוים מצוה רבה היא.
אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן: "דפדיון שבוים מצוה רבה היא"?
א"ל: דכתיב: (ירמיהו טו, ב) "והיה כי יאמרו אליך אנה נצא. ואמרת אליהם: כה אמר ה': אשר למות למות, ואשר לחרב לחרב, ואשר לרעב לרעב, ואשר לשבי לשבי".
ואמר רבי יוחנן: כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו.
חרב קשה ממות.
אי בעית אימא קרא. ואי בעית אימא סברא.
אי בעית אימא סברא: האי קא מינוול, והאי לא קא מינוול.
ואבע"א קרא: (תהלים קטז, טו) "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו".
רעב קשה מחרב.
איבעית אימא סברא: האי קא מצטער והאי לא קא מצטער.
איבעית אימא קרא: (איכה ד, ט) "טובים היו חללי חרב מחללי רעב".
שבי [קשה מכולם], דכולהו איתנהו ביה:
שבי כולהו איתנהו ביה - שהוא ביד העכומ"ז לעשות בו כל חפצו אם למות [אם לחרב] אם לרעב:
תנו רבנן: קופה של צדקה, נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה.
נגבית בשנים, שאין עושים שררות על הצבור פחות משנים.
ומתחלקת בשלשה, כדיני ממונות.
מפני שהוא כדיני ממונות - לעיין ולתת לכל אחד כפי טפלים התלויין בו:
תמחוי, נגבית בשלשה ומתחלקת בשלשה. שגבויה וחלוקה שוים.
שגבויה וחלוקה שוה - בכל יום מדי יום ביום כדקתני לקמיה לפיכך אין גבויו בשנים שלא יצטרכו לטרוח ולבקש את השלישי לחלק:
תמחוי - בכל יום. קופה - מערב שבת לערב שבת.
תמחוי - לעניי עולם. קופה - לעניי העיר.
ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי.
לעשות קופה תמחוי - לחלק לעניי עולם אם ירבו עליהן:
ותמחוי קופה.
ולשנותה לכל מה שירצו.
ורשאין בני העיר להתנות על המדות.
להתנות על המדות - להגדיל סאת העיר או להקטין:
ועל השערים.
ועל השערים - שער חטין והיין שלא ימכרנה שנה זו יותר מכך וכך דמים:
ועל שכר פועלים.
ולהסיע על קיצתן.
להסיע על קיצתם - לקנוס את העובר על קיצת דבריהם להסיעם מדת דין תורה:
אמר מר: "אין עושין שררות על הצבור פחות משנים".
מנא הני מילי?
אמר רב נחמן: אמר קרא: (שמות כח, ה) "והם יקחו את הזהב וגו'".
שררות הוא דלא עבדי, הא הימוני מהימן.
הא הימוני מהימן - יחיד להיות גזבר:
מסייע ליה לרבי חנינא.
דאמר רבי חנינא: מעשה ומינה רבי שני אחין על הקופה.
שני אחים - לגבי המנותא כחד דמו:
מאי שררותא?
מאי שררותיה - דקופה דקאמרת עלה לפי שאין עושין שררה על הצבור כו':
דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לפי שממשכנין על הצדקה, ואפילו בע"ש.
אפילו בע"ש - שיש פתחון פה לבעה"ב לומר טרוד אני:
איני? והא כתיב: (ירמיהו ל, כ) "ופקדתי על כל לוחציו"?
ופקדתי וגו' - אלמא אסור למשכן:
ואמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: ואפי' על גבאי צדקה?
לא קשיא, הא דאמיד, הא דלא אמיד.
אמיד - עשיר:
כי הא דרבא אכפיה לרב נתן בר אמי, ושקיל מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה.
(דניאל יב, ג) "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו'" (המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע) -זה דיין שדן דין אמת לאמתו.
(דניאל יב, ג) "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" - אלו גבאי צדקה
גבאי צדקה - המשכילים אל דל מהו צריך:
במתניתא תנא: "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע" - זה דיין שדן דין אמת לאמתו, וגבאי צדקה.
"ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" - אלו מלמדי תינוקות.
מלמדי תינוקות - מצדיקי רבים הן שמלמדין ומחנכין אותן בדרך טובה:
כגון מאן?
אמר רב: כגון רב שמואל בר שילת.
דרב אשכחיה לרב שמואל בר שילת דהוה קאי בגינתא.
א"ל: "שבקתיה להימנותך?"
שבקתיה להמנותיך - שהיית רגיל ללמדם באמונה וללמד ולישב על גבם תמיד:
אמר ליה: "הא תליסר שנין דלא חזיא לי, והשתא נמי דעתאי עלויהו".
דעתאי להתם - לתינוקות:
ורבנן מאי?
ורבנן מאי - תלמידי חכמים העוסקים בתורה תמיד מאי כתיב בהו:
אמר רבינא: (שופטים ה, לא) "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".
ת"ר: גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה.
לפרוש זה מזה - מפני החשד שלא יאמרו זה הגובה יחידי דעתו לגנוב:
אבל פורש זה לשער וזה לחנות.
אבל זה פורש לחנות וזה לשער - זה לגבות מיושבי השער וזה לגבות מיושבי החנות ובלבד שיראו שניהן כאחד:
מצא מעות בשוק - לא יתנם בתוך כיסו.
לא יתנם לתוך כיסו - שלא יאמרו מעות של צדקה הוא גונב:
אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה. ולכשיבא לביתו, יטלם.
כיוצא בו: היה נושה בחבירו מנה ופרעו בשוק - לא יתננו לתוך כיסו, אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה, ולכשיבא לביתו יטלם.
תנו רבנן: גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק, פורטין לאחרים.
פורטין - פרוטות שגבו לוקחין דינרי כסף לפי שהפרוטות של נחושת מחלידות:
ואין פורטין לעצמן.
ואין פורטין לעצמם - פן יחשדום שפורטין בזול:
גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק, מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן.
מעות של צדקה, אין מונין אותן שתים אלא אחת אחת.
אין מונין אותם שנים שנים - פן יאמרו שנים הוא נוטל ואינו מונה אלא אחד:
אמר אביי: מריש לא הוה יתיב מר אציפי דבי כנישתא.
אציפי דבי כנישתא - מחצלות של בית הכנסת משום דמזבני להו ממעות הקופה:
כיון דשמעה להא דתניא: "ולשנותה לכל מה שירצו", הוה יתיב.
אמר אביי: מריש הוה עביד מר תרי כיסי. חד לעניי דעלמא, וחד לעניי דמתא.
כיון דשמעה להא דאמר ליה שמואל לרב תחליפא בר אבדימי: עביד חד כיסא.