האי מיחזי כשקרא,
האי מיחזי כשקרא - כשנראית בזמנה ואינן מעידין, הרבה אחרים יש שראוהו, ונראה שעל שקר עברוהו, אבל כשלא ראוהו ואמרו ראינו, אין שקר נודע:
האי לא מיחזי כשקרא.
אמר שמואל: יכילנא לתקוני לכולה גולה.
יכילנא לתקוני - בלא ראיית עדים, כי בקי אני בתולדות הלבנה והילוכה וסדר המזלות:
אמר ליה אבא אבוה דרבי שמלאי לשמואל: ידע מר האי מילתא דתניא בסוד העיבור?
סוד העיבור - ברייתא שנויה ברמזים:
נולד קודם חצות או נולד אחר חצות?
נולד קודם חצות או לאחר חצות - כך שנוי בה, ורמז בעלמא הוא, לומר קודם חצות חלוק מנולד לאחר חצות:
א"ל: לא.
אמר ליה: מדהא לא ידע מר, איכא מילי אחרנייתא דלא ידע מר.
ידע מר - מה חילוק יש:
כי סליק רבי זירא שלח להו:
כי סליק רבי זירא שלח להו - לחביריו שבבבל, שני דברים שלמד כאן:
צריך שיהא לילה ויום מן החדש. [נסמן ברש"י לקמן כה, א]
צריך שיהא לילה ויום מן החדש - היום הולך אחר הלילה, להיות היום מן החדש שהיה בו ליל שלפניו. למדנו שאם נראית הלבנה הישנה משחשיכה יום עשרים ותשעה, שהוא ליל שלשים, אין מקדשין אותו ביום שלשים. וא"ת פשיטא דאין מקדשין, שהרי לא תראה החדשה ביום שלשים, דקיימא לן עשרים וארבעה שעי מכסי סיהרא כדאמרינן לקמן — איצטריך למ"ד מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו, ואשמעינן דאם נראית הישנה בלילה אין מאיימין, שהרי הכל ראו שהלילה מן החדש שעבר:
וזו שאמר אבא אבוה דר' שמלאי:
וזו שאמר אבא אבוה דר' שמלאי - לפני שמואל ולא ידע לפרשה, מה חילוק בין נולד קודם חצות לנולד לאחר חצות, אני מפרשה לכם:
מחשבין את תולדתו.
מחשבין - את מולד הלבנה:
נולד קודם חצות — בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה.
נולד קודם חצות - היום, בידוע שנראה היום קודם שתשקע החמה, שאין הלבנה מתכסה מבני א"י שהם במערב אלא שש שעות אחר חדושה מתוך קוטנה, שהלבנה לעולם בשש שעות לאחר חדושה בקרן מערבית דרומית ונראית להם:
לא נולד קודם חצות — בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה.
נולד אחר חצות - בידוע שלא יראה היום, שהיא קטנה כל שש שעות ונעלמת מעין כל:
למאי נפקא מינה?
למאי נפקא מינה - למיחשב, הרי על פי עדים אנו מקדשין:
אמר רב אשי: לאכחושי סהדי.
לאכחושי סהדי - אם נולד אחר חצות ואמרו ראינו החדשה לפני שקיעת החמה כדי לקדשו היום, עדי שקר הם:
אמר רבי זירא אמר רב נחמן: כ"ד שעי מכסי סיהרא. [נסמן ברש"י לקמן כה, א]
כ"ד שעי מכסי סיהרא - סמוך לחידושה, מלפניו ומאחריו היא מתכסה מן העין מתוך קוטנה. שש שעות לפני חדושה ושש שעות לאחר חדושה נעלמת מכל אדם, קודם לכן ולאחר מכאן שתים עשרה שעות שהיא במזרח נראית לבני מזרח ולא לבני מערב מתוך קוטנה, וכשהיא במערב נראית לבני מערב ולא לבני מזרח. והיא לעולם לפני חדושה בקרן מזרחית דרומית, ולאחר חדושה בקרן מערבית דרומית. כך ראיתי ביסודו של רבי סעדיה ז"ל. הילכך כשהישנה מתכסה במזרח אין החדשה נראית לבני מזרח עד כ"ד שעות, וכשמתכסה מבני מערב אין החדשה נראית להן עד כ"ד שעות:
לדידן —
לדידן - לבבל, דקיימין במזרח:
שית מעתיקא ותמני סרי מחדתא.
מכסיא שית מעתיקא - ולא יותר. מה טעם? מפני שהלבנה הישנה שלפני חדושה בקרן דרומית מזרחית, ורואין אותה בני בבל הסמוכים למזרח, ונעלמת מהן מכאן ואילך מתוך קוטנה. ולסוף שש שעות של חדושה היא עומדת בקרן דרומית מערבית, ורואין אותה בני א"י הסמוכין למערב ולא בני בבל, וכן כל י"ב שעות שאחר שש שעות הראשונות. הרי שמתכסה החדשה מבני בבל י"ח שעות, ולאחר י"ח שעות כבר גדולה היא ונראית בכל מקום:
לדידהו — שית מחדתא
לדידהו שית מחדתא - כמו שפירשתי, שלבסוף שש נראית לבני מערב:
ותמני סרי מעתיקא.
ותמניסר מעתיקא - כמו שפירשתי, שהישנה בסוף תכליתה לעולם במזרח, וכל שמונה עשרה שעות של ישנה מתוך קוטנה לא נראית במערב, אבל קודם לכן גדולה היתה ונראית למרחוק:
למאי נפקא מינה?
אמר רב אשי: לאכחושי סהדי.
לאכחושי סהדי - אם יאמרו ראינו הישנה והחדשה בתוך עשרים וארבע שעות, שקר העידו:
אמר מר: צריך שיהא לילה ויום מן החדש. מנלן?
ר' יוחנן אמר: (ויקרא כג, לב) מערב עד ערב.
עד ערב תשבתו - למדנו שהיום הולך אחר הלילה לעניין המועדות:
ריש לקיש אמר: (שמות יב, יח) עד יום האחד ועשרים לחדש בערב.
עד יום האחד ועשרים בערב - למדנו יציאת המועד בערב, הרי שהלך היום אחר הלילה:
מאי בינייהו?
אביי אמר: משמעות דורשין איכא בינייהו.
רבא אמר: חצות לילה איכא בינייהו.
חצות לילה איכא בינייהו - מאן דיליף מיום הכפורים, הולך אחר תחילת הלילה דכתיב מערב עד ערב, ולדידיה אם נראית הישנה אפילו בתחילת ליל שלשים שוב אין החדש מתקדש ביום שלשים. ולמאן דיליף ממצות, אין היום הולך אחר תחילת הלילה, שהרי מחצות לילה הראשון של פסח עד יום האחד ועשרים אכילת מצה רשות ובלבד שלא יאכל חמץ, כדאמרינן בשילהי ערבי פסחים (דף קכ, ב), וחצות לילה ראשון חלוק מהם ונמשך עם הפסח הנשחט בארבעה עשר שהמצה נאכלת עמו חובה. ולדידיה אפילו נראית הישנה בתחילת הלילה מאיימין למחר על העדים לומר ראינוהו, אם צריכין אנו לקדשו ביום שלשים להרחיק יום הכפורים משבת:
אמר רבי זירא אמר רב נחמן: כל ספיקא לקמיה שדינן.
כל ספיקא לקמיה שדינן - אין אנו צריכין להקדים פסח או סוכות בי"ד ליום שלשים של אדר ושל אלול מחמת ספק שמא קדשו בית דין את החדש ביום עשרים ותשעה, אבל צריכין אנו לעשות יום טוב שני ביום ט"ז מספק שמא עיברו ב"ד את האדר וקבעו ניסן ביום שלשים ואחד, וכן באלול:
למימרא דחמיסר ושיתסר עבדינן, ארביסר לא עבדינן?
למימרא דחמיסר ושיתסר כו' - בניחותא, כלומר אשמעינן רב נחמן הכי:
וליעבד נמי ארביסר!
דלמא חסרוה לאב וחסרוה לאלול.
דלמא חסרו לאב - ונמצא יום עשרים ותשעה באלול שלנו שעיברנו את אב היה יום שלשים שלהן וקבעו בו ראש השנה, וכן לענין ניסן דלמא חסרו לשבט: