ב"ה, כ"א שבט, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת מכתבו פ"נ, בו כותב אודות דבורו בביהכ"נ בתוכן יום ההילולא ובעל ההילולא שעשה גם סיום, ושואל אם כדאי לעשות סיום ברבים, כיון שעי"ז נתפרסם שלמד המסכת,
ואיני רואה בזה אפילו מקום לשאלה, כי מה רבותא הוא שלמד מסכת אחת במשך השנה לאחרי החינוך שקבל ולאחרי שהשגחה עליונה זיכתה אותו והעמידתו בקרן אורה לימוד עם תלמידים תו"ת וכו' ולא עוד אפילו הי' המדובר באיש שכזה שלימוד מסכת רבותא הוא במדריגתו בכל זה יש לעשות סיום מסכת ברבים ולזכות גם את הרבים בשמחה זו, וזכות הרבים מסייע את המסיים שלא לבד שלא יגרע עי"ז בעניניו הרוחנים אלא אדרבה עוד יתוסף, וק"ל.
ובמה שכותב אודות אמירת קדיש דרבנן, הנה בכלל אין בזה הגבלות, וכאו"א יכול לאומרו, אבל אותו המעורר השאלה, הנה מהיות טוב אל תקרי וכו' יש לברר שהאב שי' ואם תי' שלו לא יקפידו בזה.
אינו מזכיר מהחלטות הטובות בקשר עם יום ההילולא, והרי נצטוינו להוסיף בעניני תורה ומצות, ובפרט במקום שיש לזכות את הרבים, ובהנוגע אליו ביחוד - לזכות את זוגתו בניו ובנותיו - שיחיו - כמובן באותיות המתאימות למעמדם ומצבם - ובדרכי נועם דוקא, ובפרט שעי"ז מצליחים יותר.
B"H, 21 Shevat, 5717. Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
I acknowledge receipt of your letter and pan in which you write about your speech in the synagogue regarding the content of the yahrzeit and its honoree, that you also made a siyum. You ask whether it is appropriate to make a public siyum since it publicizes that you learned the tractate. I do not see any reason for this question at all. What is so remarkable about learning one tractate over the course of a year after all the education you have received, and after Divine Providence has granted you the merit to stand in a place of light—teaching students in Tomchei Temimim, etc.? Even if we were speaking about someone for whom learning a tractate is truly an accomplishment at his level—even so, one should make a public siyum and bring merit to the many with this joy. The merit of the many helps the one making the siyum—not only will it not detract from his spiritual matters but on the contrary, it will add even more. This is clear.
Regarding what you write about reciting Kaddish D'Rabbanan: in general there are no restrictions on this; anyone can say it. However, for the one who raises this question—since "from being good do not call..."—it is proper to clarify that his father (may he live) and mother (may she live) will not object.
You do not mention any good resolutions connected with the yahrzeit. We have been commanded to increase in matters of Torah and mitzvos, especially when it brings merit to many people. And specifically regarding yourself—to bring merit to your wife, sons, and daughters (may they live)—obviously using words appropriate to their status and situation—and always in pleasant ways; especially since this leads to greater success.
Summary
The Rebbe teaches that making a public siyum brings merit both to oneself and others, encourages influencing one's family positively through Torah and mitzvos in pleasant ways, and clarifies that Kaddish D'Rabbanan may be recited by anyone if parents do not object.