ב"ה, כ"א שבט, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת מכתבו פ"נ, בו כותב אודות דבורו בביהכ"נ בתוכן יום ההילולא ובעל ההילולא שעשה גם סיום, ושואל אם כדאי לעשות סיום ברבים, כיון שעי"ז נתפרסם שלמד המסכת,
ואיני רואה בזה אפילו מקום לשאלה, כי מה רבותא הוא שלמד מסכת אחת במשך השנה לאחרי החינוך שקבל ולאחרי שהשגחה עליונה זיכתה אותו והעמידתו בקרן אורה לימוד עם תלמידים תו"ת וכו' ולא עוד אפילו הי' המדובר באיש שכזה שלימוד מסכת רבותא הוא במדריגתו בכל זה יש לעשות סיום מסכת ברבים ולזכות גם את הרבים בשמחה זו, וזכות הרבים מסייע את המסיים שלא לבד שלא יגרע עי"ז בעניניו הרוחנים אלא אדרבה עוד יתוסף, וק"ל.
ובמה שכותב אודות אמירת קדיש דרבנן, הנה בכלל אין בזה הגבלות, וכאו"א יכול לאומרו, אבל אותו המעורר השאלה, הנה מהיות טוב אל תקרי וכו' יש לברר שהאב שי' ואם תי' שלו לא יקפידו בזה.
אינו מזכיר מהחלטות הטובות בקשר עם יום ההילולא, והרי נצטוינו להוסיף בעניני תורה ומצות, ובפרט במקום שיש לזכות את הרבים, ובהנוגע אליו ביחוד - לזכות את זוגתו בניו ובנותיו - שיחיו - כמובן באותיות המתאימות למעמדם ומצבם - ובדרכי נועם דוקא, ובפרט שעי"ז מצליחים יותר.