המצווה הקע"ז
הציווי שנצטוו הדיינים להשוות בין בעלי הדין ולתת לכל אחד מהם לומר דבריו, בין שמאריך ובין שמקצר.
והוא אמרו: "בצדק תשפט עמיתך" (ויקרא יט, טו).
ובא הפירוש בספרא:"שלא יהא אחד מדבר כל צרכו, ואחד אומר לו: קצר דבריך".
זהו אחד העניינים שכוללם ציווי זה.
ויש בו עוד: שכל אדם מצווה לדון דין תורה, אם הוא בקי בכך, ובעלי הדין התחילו לטעון לפניו.
ובפרוש אמרו: "אחד דן את חברו דבר תורה, שנאמר: בצדק תשפט עמיתך".
ויש בו עוד: שחייב אדם לדון את חברו לכף זכות, ולא יפרש מעשיו ודבריו אלא לטוב ולחסד.
וכבר נתבארנו כוונות ציווי זה במקומות מפוזרים בתלמוד.