005_מסכת ערכין פרק ה

ערכין פרק ה

(א) האומר משקלי עלי

האומר משקלי עלי כו׳, אם כסף כסף - אם פירש כסף נותן משקלו כסף, ואם פירש זהב, נותן משקלו זהב. והא קמשמע לן דאם לא פירש אלא אמר סתם משקלי עלי, פטר נפשיה בכל דהו, ובלבד שיהיה דבר שכמותו רגיל להיות נשקל במקום ההוא. ואפילו זפת ואפילו בצלים ורגילים אנשי המקום למכרם במשקל, ואמר אחד מאנשי המקום ההוא משקלי עלי סתם ולא פירש, הרי זה נותן משקלו זפת או בצלים ונפטר:

. נותן משקלו. אם כסף כסף. אם זהב זהב. מעשה באמה של ירמטיה. שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלוה. ונתנה משקלה זהב. משקל ידי עלי

ומעשה באמה של ירמטיה - מפרש בגמרא דמתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, ואם אדם חשוב הוא, אע״ג דלא פירש אמדינן ליה לפי כבודו, ומעשה נמי באמה של ירמטיה, אשה ששמה כך, שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלוה ונתנה משקלה זהב, לפי שהיתה אמודה בעושר:

משקל ידי עלי - היאך הוא שוקל ידו, דאם רוצה מכביד ואם רוצה מיקל:

רבי יהודה אומר ממלא חבית מים. ומכניסה עד מרפקו

ומכניסה עד מרפקו - קוד״ו בלע״ז. משום דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ובאותו זמן היו קורין יד לזרוע עד המרפק. וכשמכניס היד לתוך חבית מלאה מים ישפכו מן המים שבחבית כפי מקום היד שהכניס בתוכה עד המרפק, וחוזר ומכניס בחבית בשר וגידין ועצמות של חמור, שמשקל בשר חמור כמשקל בשר אדם, ויהא באותו בשר גידין ועצמות כפי מה שיש ביד, שאין משקל עצמות וגידין שוה למשקל בשר, ונותן לתוכה עד שתחזור ותתמלא כמו שהיתה, דהשתא איכא נפח כשיעור ידו, ושוקל הבשר והעצמות והגידים ההם והוא משקל ידו:

. ושוקל בשר חמור וגידין ועצמות. ונותן לתוכה עד שתתמלא. אמר ר' יוסי וכי היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר

היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר - שמא יש בבשר חמור שנותן לתוך החבית יותר גידים ועצמות ממה שיש ביד, או פחות, ונמצא שאין המשקל מכוון. והלכה כרבי יוסי:

. ועצמות כנגד עצמות. אלא שמין את היד כמה היא ראויה לשקול.

(ב) דמי ידי עלי. שמין אותו כמה הוא שוה ביד. וכמה הוא שוה בלא יד

וכמה הוא שוה בלא יד - מפרש בגמרא, שאין שמין אותו כמה יפה כשנקטעה ידו וכמה היה שוה כששתי ידיו שלימות. שמי שנקטעה ידו, כשבאים לשומו כמה היה שוה תחילה אין שמין אותו אלא בזול, לפי שרואים אותו מזולזל, וזה האומר דמי ידי עלי הרי לא נקטעה ידו. לכך מפרש, כמה הוא שוה בלא יד, כגון אם מכרו רבו כולו חוץ מידו, שידו אחת מוכתבת לרבו ראשון, ושמין כמה הוא יפה כשרבו מוכר כולו ולא שייר ממנו לעצמו כלום. וכמה שוה פחות אס שייר רבו ידו אחת שלא מכרה, דהשתא אינו מזולזל, וכך הוא נותן להקדש:

. זה חומר בנדרים מבערכין

זה חומר בנדרים מבערכין - דאילו אמר בערכים ערך ידי ורגלי עלי, לא אמר כלום, אלא אם כן אמר בדבר שהנשמה תלויה בו:

. וחומר בערכין מבנדרים. כיצד. האומר ערכי עלי ומת

ערכי עלי ומת יתנו היורשים - דערך דבר קצוב הוא. ודוקא כשעמד בדין קודם שמת, לפי שאינו חייב בערך אלא אחר שיעמוד לפני הכהן, כדכתיב (ויקרא כ״ז:ח׳) והעמידו לפני הכהן. אבל דמי עלי דאינו אלא מה שישומוהו בבית דין והרי לא בא לידי כך שהרי מת, אע״פ שעמד בדין הוא מחוסר אומדנא ולא יתנו היורשים:

. יתנו היורשין. דמי עלי ומת. לא יתנו היורשים. שאין דמים למתים. ערך ידי וערך רגלי עלי לא אמר כלום. ערך ראשי וערך כבדי עלי נותן ערך כולו

נותן ערך כולו - דערך נפשות כתיב:

. זה הכלל

זה הכלל - לאתויי שאר איברים שהנשמה תלויה בהם:

. דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו:

(ג) חצי ערכי עלי נותן חצי ערכו. ערך חציי עלי

חציי עלי - הוי כערך ראשי וערך כבדי, דהוי דבר שהנשמה תלויה בו:

נותן ערך כולו. חצי דמי עלי נותן חצי דמיו. דמי חציי עלי נותן דמי כולו

דמי חציי עלי נותן דמי כולו - דכתיב (ויקרא כ״ז:ב׳) נדר בערכך נפשות, הקיש נדר לערך, מה ערך אמר ערך חציי עלי נותן ערך כולו, אף נדר אמר דמי חציי עלי נותן כולו:

. זה הכלל

זה הכלל - לאתויי כל האברים שהנשמה תלויה בהם, שאם אמר דמי חצי אותו אבר עלי כגון שאמר דמי חצי לבי עלי, או דמי חצי כבדי עלי, נותן דמי כולו:

דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו:

(ד) האומר ערכו של פלוני עלי. מת הנודר והנידר

מת הנודר והנידר יתנו היורשים - והוא שעמד בדין קודם שמת, כדפרישנא לעיל. וסיפא אצטריכא ליה. דמיו של פלוני עלי, מת הנודר יתנו היורשים. דמהו דתימא אע״ג דעמד בדין, הואיל ומת הנודר קודם שישומו הנידר, לא אשתעבוד נכסיה, קמשמע לן אומדנא גילוי מילתא בעלמא הוא, והואיל ונידר קיים אמדינן ליה:

. יתנו היורשין. דמיו של פלוני עלי. מת הנודר יתנו היורשין. מת הנידר לא יתנו היורשין שאין דמים למתים:

(ה) שור זה עולה. בית זה קרבן

בית זה קרבן - לבדק הבית:

. מת השור. ונפל הבית

ונפל הבית - קודם שהחזיק בו גזבר:

. אינו חייב לשלם. דמי שור זה עלי עולה. או דמי בית זה עלי קרבן. מת השור

מת השור וכו׳ חייב לשלם - ולא אמרינן אין דמים למתים אלא באדם בלבד:

. ונפל הבית. חייב לשלם:

(ו) חייבי ערכים ממשכנין אותן

ממשכנין אותן - גזבר נכנס לביתם ונוטל בעל כרחם:

. חייבי חטאות ואשמות

חייבי חטאות ואשמות - כיון דלכפרה אתו לא משהי להו, ואין ממשכנין אותן. וחטאת נזיר, הואיל ולאו לכפרה אתיא ואינה מעכבתו מלשתות יין, שכיון שנזרק הדם של אחד מן הקרבנות הותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים, זמנין דפשע ומשהי לה, הלכך ממשכנין אותו על חטאתו:

אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים

חייבי עולות ושלמים - אע״ג דעולה מכפרת על עשה ועל לאו הניתק לעשה, הואיל ולאו חובה היא לא חשיב לה כפרה ואתי לשהויי, הלכך ממשכנים אותן. ויש מחייבי עולות שאין ממשכנים אותן, כגון עולת מצורע, לפי שהיא מעכבת טהרתו, לא אתי לשהוייה:

ממשכנין אותן. אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה. שנאמר (ויקרא א, ג) לרצונו. כופין אותו עד שיאמר רוצה אני

כופין אותו עד שיאמר רוצה אני - היכא דבית דין ממשכנים אותו צריך שיאמר רוצה אני:

. וכן אתה אומר בגטי נשים

וכן אתה אומר בגטי נשים - כל מי שדינו שכופין אותו לגרש, ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל מכין אותו עד שיאמר רוצה אני, ונותן הגט והוא כשר:

. כופין אותו עד שיאמר רוצה אני: